לאחר פיזור הכנסת: מה יעשה בנט? הוא יחליט, כך הוא אומר למקורביו, אחרי יום שני. ברגע שיעביר את המפתחות ללפיד, יתפנה לחשוב על זה. הוא יישאר רק אם יגיע למסקנה שזה יועיל למדינה. האינסטינקט הבסיסי שלו מאותת לקחת פסק זמן. הקומביין הרעיל שחרש על גבו הלוך וחזור בשנה האחרונה עורר בו תחושת קבס מהפוליטיקה המקומית. "החרדה היחידה שלי", הוא אמר השבוע לאחד הקרובים לו, "היא שהעסק כאן יתפרק, שנגיע שוב למבוי סתום. והשנאה, היא פשוט בלתי נתפסת, מכל הכיוונים. יהיו כאן קמפיינים של שנאה שטרם נראו. הם כבר כתובים, מכל הצדדים. אני שואל את עצמי מה תפקידי בכוח, כדי למנוע אסון. אם יש לי תפקיד, אנסה למלא אותו. אם לא, אוותר".
בשיחתם האחרונה אמר בנט ללפיד שיעביר לו את "החפיפה הכי מסודרת שהועברה בתפקיד הזה אי־פעם". עם קלסרים ורשימות מדויקות ותיאור מפורט של כל תחומי האחריות והביצוע הרגישים ביותר. "אני הייתי צריך להיות שרלוק הולמס כל השנה הזו", הוא אמר בשיחה סגורה, "לחבר פאזלים ולנסות להבין מה סוכם בנושא האיראני, למה החליטו ככה ולא ככה. זה כל כך היה עוזר אילו קודמי היה מסייע לנווט ולהתמצא בכל הסוגיות הרגישות האלה של ביטחון לאומי. אני שמח שמלפיד האירוע הזה ייחסך. הוא יקבל את כל מה שצריך. שמע, בחברת ההייטק שלי, סאיוטה, עשינו פעם חפיפה של שלושה שבועות למנהל מוצר, אתה מבין?".
מיום שני הקרוב, מבהיר בנט, יהיה כאן ראש ממשלה אחד, שמו יהיה יאיר לפיד. בנט עצמו יהיה ראש הממשלה החליפי ויעמוד לרשות מחליפו. "כמו שיאיר נרתם כל־כולו להצלחה שלי בתפקיד כשאני נכנסתי, כך אני אירתם כל־כולי להצלחה שלו. אנחנו חברים".
בנט נשאל השבוע איך יכול להיות שאחרי כל מה שנתניהו עולל לו ולמשפחתו, הוא הודיע שלא יצביע בעד חוקי הנאשם. מאיפה הוא מביא את הג'נטלמניות הלוזרית הזו? בנט, מה לעשות, חושב אחרת. לא, אמר בשיחה סגורה השבוע, לא הייתי מגיע לכס ראש הממשלה בלי קילר אינסטינקט. לא מדובר בג'נטלמניות, אלא בממלכתיות. זה לא חכם פוליטית להעביר את חוקי הנאשם בשלב כזה, זה עוזר לנתניהו להפיץ את הנרטיב השקרי שהודח בהפיכה שיפוטית. נתניהו הפסיד בבחירות וכך צריך לנצח אותו: בהליך בחירות דמוקרטי, ולא בחקיקה או אישום פלילי.
יועציו של בנט אמרו לו שהודעתו כי יתנגד לחוקי הנאשם תגרום לו נזק בקרב התומכים החדשים שלו, אנשי המרכז־שמאל, אבל הוא לא התחרט. הוא סיים את זה יפה, בראש מורם, בלי לוותר על עקרונותיו. אין בו גרם אחד של חרטה.
אם לא תהיה דרמה של הרגע האחרון, יאיר לפיד יגשים בשבוע הבא את משימת חייו. לא בדרך קונבנציונלית, לא בדרך המלך, אבל זה לא באמת משנה. הוא יהיה ראש הממשלה ה־14 של מדינת ישראל. יהיו לו, כנראה, כארבעה חודשים בתפקיד עד הבחירות. זה יהיה בידיים שלו. הסקר שמתפרסם כאן היום מוכיח שלפיד מסוגל להטיל עוגן בתפקיד. זה לא נתפס דמיוני כפי שזה היה לפני שנתיים־שלוש. הוא מנהל כעת קרב לא פשוט על גדי איזנקוט מול בני גנץ, ואין לי הימור על המנצח. גנץ נותן כאן פייט וייתן גם פייט בבחירות.
לפיד יצטרך להפיג את חששותיהם של ישראלים רבים מהפיכתו לראש ממשלה. זו אינה משימה קלה, אבל היא אפשרית. הוא יצטרך גם לא מעט מזל. הוא יצטרך להימנע ממעידות אופייניות. הוא יצטרך לנהל קמפיין מדויק ולקבל החלטות גורליות באשר לגורל הגוש שלו. האם להציל, שוב, את מרצ ברגע האחרון? האם לשתות כמה שיותר מנדטים? איך להתמודד עם גנץ בלי ליצור נזק פנימי?