מי אני: אני אדם, יהודי, ישראלי ומשרת ציבור, בסדר הזה בדיוק. יש לי קוצים במקום שיושבים עליו, וכשאני רואה אנשים שעובדים 30 שנה באותו מקום, אני לא מבין איך הם עושים את זה. אני חסר סבלנות שלא מסוגל לשבת בישיבות של יותר מחצי שעה ומפצה על זה בקליטה מהירה. אני אוהב עבודת צוות, לא מקבל החלטות לבד וורבלי מאוד.

שורשים: מהצד של אמי אני דור תשיעי בארץ. סבתי נולדה פה, וסבי באוקראינה. אחת מאחיותיו הייתה אמו של רחבעם זאבי (גנדי), ואחותו האחרת הייתה אמו של מייק הררי, שייסד את יחידת קיסריה במוסד. הם גרו על גבול שכונת מאה שערים בירושלים, אמי למדה סיעוד והייתה אחות ראשית בטיפת חלב.

מקורה של משפחתו של אבי במשפחת חסידי סאטמר מרומניה, אבל המנטליות שלהם הייתה הונגרית והם דיברו את השפה. סבי היה שוחט וחזן, ואבי ואחיו נולדו שם. במלחמה הם היו באזור גירוש, בלי גטו או מחנות השמדה, אבל הייתה להם היתקלות עם קצין גרמני ברכבת.

אבא: הוא ואחיו עלו לארץ לבד בגיל 12 בהעפלה בלתי לגלית, הם הוגלו לקפריסין והגיעו לישראל אחרי קום המדינה. הוא סיגל לעצמו ראייה אופטימית ואיתה נחישות עוצמתית שסייעה לו להתגבר על כל קושי. הוריו הגיעו בשנות ה־50 למעברת תלפיות, ומשם עברו לדירה של 30 מ"ר בקטמונים והתפרנסו מחנות מכולת קטנה.

הוא למד במוסד יקיר ועזב בגיל 17. כשסבי חלה, הוא התגייס לצה"ל והיה השליש של בה"ד 1, הקצין היחיד עם כיפה על הראש. הוא היה עצמאי תמיד, עבד בתיווך דירות, המציא פטנטים, היה זכיין של שטראוס בירושלים ופתח חנות כלבו. בגיל 45 מכר את החנות, השלים בגרות ולמד גיאוגרפיה ומחשבת ישראל באוניברסיטה העברית ושמאות בשלוחה של הטכניון. כשנכשל שוב ושוב במבחני הלשכה, פנה לבג"ץ וקיבל פסיקה לבדיקה חוזרת של המבחן. נמצא שהוא היה צריך לעבור אותו, הוא קיבל פיצויים והתחיל לעבוד כשמאי.

הילדות שלי: גדלתי על גבול קטמון הישנה וגבעת שאול בירושלים, ארבעה ילדים בבית של שלושה חדרים - הבנים ישנו בחדר אחד ואחותי במרפסת. תמיד אמרנו שאנחנו מעמד בינוני, אבל היו גם תקופות לא פשוטות. הבנו שכסף הוא משהו במחסור, ובחופשות תמיד עבדנו עם אבא. למדתי בבית ספר דוגמא לבנים, ומשם עברתי לישיבת נתיב מאיר, שנחשבת למוסד חינוכי מוביל, ולמדתי במגמה ביולוגית.

לא היה לי כיוון ברור אז. היו לי חלומות להיות מזכיר הממשלה, מה שעוד אולי יכול לקרות, ונהג אוטו זבל. הדרכתי בבני עקיבא, ושם הכרתי את אשתי. הרב מוטי אלון קידש אותנו. הרב מוטי אלון: יש לי פינה חמה מאוד בלב אליו. לא נתקלתי בבן אדם כל כך כריזמטי, ובזמנו לא שמענו על שום דבר לא ראוי בהתנהגות שלו. העובדה שאני משתדל להיות שומר תורה ומצוות היא הרבה בזכותו, ולכן מצער אותי מאוד מה שקרה.

רונית: אשתי, עובדת במכללת הרצוג להכשרת מורים באלון שבות. הכרנו בגיל 10 בבני עקיבא - היא קפצה כיתה והצטרפה לשנתון שלי. תמיד רציתי להיות החבר שלה, וכשהשתחררתי מהצבא התפנה מקום בלב שלה בשבילי, והתחתנו תוך שבועיים. היא הייתה בת 22 ואני בן 23. אנחנו נשואים 35 שנים, יש לנו שישה ילדים ושבעה נכדים.

משפטים: אחרי דחיית שירות ולימודים במרכז הרב, התגייסתי לגולני והייתי בקורס חובשים. כשחשבתי ללמוד רפואה, כל הרופאים שהתייעצתי איתם אמרו שלא כדאי לי, אז נרשמתי למשפטים כברירת מחדל והתמחיתי אצל השופט מנחם אלון, אדם מיוחד ויוצא דופן. בשנה שלי אצלו הופעתי 400 הופעות בבית המשפט, ואז עברתי למשרד גלס־פיינשטיין־בר סלע. ייצגנו את רשות העתיקות ואת ש"ס, ואני ייצגתי אישית את הרב עובדיה יוסף, והיו לי איתו הרבה שעות.

קריירה: אחרי שמונה שנים וחצי, בגיל 38, נפתח מכרז ליועץ המשפטי במשרד העבודה והרווחה. כששאלו אותי בראיון אם אני לא צעיר מדי לתפקיד, עניתי שאעבוד על זה כל יום קצת, ומשם עברתי להיות היועץ המשפטי של התמ"ת תחת אהוד אולמרט. רענן דינור הכניס אותי למנהלת ההתנתקות וההתכנסות, והייתי חבר ההנהלה היחיד שהיה לו פטור מהגעה לישיבות, כי הייתי בטוח שזה לא ייצא לפועל.

הכרתי שם את נציג המפונים שהיה דירקטור במשרד הביטחון, והוא ביקש שאגיש מועמדות לניהול החברה. אחרי חמש שנים וחצי התמודדתי על תפקיד היועץ המשפטי של הכנסת, הגעתי לגמר מול איל ינון והפסדתי. משם הגעתי לנהל את רשות האכיפה והגבייה. רשות האכיפה והגבייה: הטבעתי שם את הסיסמה שאנחנו ארגון החסד הגדול ביותר במדינת ישראל. כשמביאים כסף לאישה שלא מקבלת מזונות או למשכיר דירה שלא קיבל תשלומים ומגיעים להסדר חובות, זה חסד. הובלנו את חוק חדלות פירעון.

ההוצאה לפועל עוסקת בכמעט 750 אלף חייבים, 10% מתוכם מסובכים סדרתיים, מעלימי נכסים והכנסות. איתם צריך להיות קשים. לפחות מחצית מהם הם אלה שנפלו בתום לב, כשהמטרה היא להפוך אותם למועילים לחברה. הרוב המכריע של החייבים הם כאלה שיש להם חובות, אבל הם לא חסרי יכולת - ופה צריך להיות יעילים.

מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה: אני עשרה חודשים בתפקיד, ובהם עברתי שלושה משברים. בקורונה לא נתנו לזרים להיכנס - אמא שבאה לחתונה של הבן, מומחים שלא יכלו להגיע למחוז חפצם, אינסוף התעסקות בפרטים - ואז פרצה המלחמה באוקראינה.

מה שהיה חשוב לשרת הפנים הוא שתהיה לנו שליטה ושהבקרה תהיה בחו"ל ולא בארץ, כי לא רצינו את התמונות של 1,000 מסורבים מחכים שעות, כמו אותו יום נורא. היום אנחנו נמצאים במקום אחר לגמרי, ובכל חודש אנחנו מקבלים החלטה אד־הוק בכפוף למצב שם, ועכשיו העומס הנורא.

העומס בנתב"ג: יש משבר של מחסור בעובדים בשדות התעופה ברחבי העולם, תופעה מדהימה שעושים הכל כדי להתגבר עליה. בתוך המערך הזה אנחנו, שאחראים לביקורת הגבולות בלבד, עושים את מרב המאמצים כדי להעניק חוויית שירות מקסימלית. בהפעלת שדות התעופה יש מכלול של גופים, וכל אחד עושה את המקסימום.

דרכונים: לשכות האוכלוסין עבדו בתקופת הקורונה, אבל אנשים לא באו ואנחנו בבעיה קשה. עשינו ניסוי בלשכה בבני ברק, שבה לא היה צורך להזמין תור, ומנהלת הלשכה הזמינה שלוש פעמים משטרה - זה יכול להגיע לסכנת חיים. יש חורים בתורים של כאלה שלא מגיעים, אבל אין חורים בעבודה שלא נפסקת.

בינואר היו 120 אלף תורים ובמאי 230,000 - עלייה של יותר מ־100%, וזה לפני שקלטנו את מאה העובדים החדשים. הנפקת דרכון מחייבת כניסה למערכת אביב של מנהל האוכלוסין, ורק עובדי מדינה מורשים להיכנס אליה. חשבתי על הקמת מתחמי דרכונים, אבל הכנסת חיילים לפעולה אזרחית כזאת היא דבר בעייתי.

צריך להבין שהתחנה הראשונה של הדרכון הביומטרי היא בלשכה, והתחנה השנייה במפעל במרכז הארץ, שבו מדפיסים את הדרכון עם שבב בעל פרטים אישיים. במקום ארבעה ימי עבודה הגענו לחמישה שבועות. ואז פתחנו את הלשכה ליד קניון איילון שעושה מעל אלף תורים ביום. עד עכשיו עשינו הכל מכוח הסמכות של השרה. אנחנו מתכוונים להכניס עוד שני תהליכי פיצוי. אנשים שהגיעו ללשכה, שילמו אגרה והדרכון לא הגיע אליהם, יקבלו החזר. מי שעשה דרכון זמני ויעשה דרכון קבוע, יקבל הנחה באגרה.

תעודות זהות: נגמר הסיפור. תעודות הזהות הלא־ביומטריות אמורות היו לפקוע באוגוסט, והן הוארכו אוטומטית ל־2024. מה יקרה בשנתיים האלה? בשנה הבאה כבר לא נצטרך לשבת מול פקיד שישאל אותנו שאלות וייקח טביעות אצבע.

היום עושה את זה אדם אחד מול לקוח אחד. מהשנה הבאה הכל ייעשה באופן אוטומטי. זה לא קורה עכשיו, כשיש כזה לחץ, כי זה אירוע מורכב מאוד. המנהל הטכנולוגי שלנו היה כבר כמה פעמים בחו"ל, האבטיפוס של המכשיר האוטומטי יגיע לפה ויעבור תכנות, ובסוף יהיה עובד אחד שישגיח על עשר מכונות.

ביטול ויזה לארה"ב: המשנה שלי גיל ברינגר, בחור מוכשר בטירוף, קיבל על עצמו את המשימה הזאת. כבר חצי שנה הוא בתפקיד, ומעולם לא היינו בשלב מתקדם כל כך מול האמריקאים בסוגיה הזאת - הוויזה תבוטל, וזה יהיה בזכותו ובזכות שגריר ארה"ב שזה הפרויקט שלו. הרחקת שוהים לא־חוקיים: רובם הם כאלה שנכנסו כתיירים, אריתראים וסודנים. אנחנו עובדים על מבצע יציאה מרצון למדינה של נתינים ששוהים פה, שאיתה אנחנו מקדמים הסדר, ופרטיו יפורסמו בעתיד הקרוב.

ב־1 ביולי (היום - ל"ר) מתחיל מבצע יציאה מרצון עבור אזרחים ואזרחיות פיליפיניים ששוהים בישראל עם ילדים שלא כחוק. המבצע מוגבל עד סוף נובמבר ומאפשר לקבל מענק של 5,000 דולר שיתפרס על פני שנה בשיתוף עם הממשלה והשגרירות הפיליפיניות. עד כמה שזה מעצבן, אני חושב שאנחנו צריכים לשלם לאנשים כדי שיעזבו - זה בסופו של דבר הפתרון הזול ביותר.

פנאי: אני אוהב לקרוא, בעיקר ספרי עיון. רונית ואני אוהבים לטייל ולרוץ - היא רצה חצי מרתון, ואני בין 4־5 ק"מ. בשנתיים וחצי האחרונות אנחנו לומדים כל יום דף גמרא, אפילו ב־24:00 בלילה, לא פספסנו דף אחד. צופה פני עתיד: אני רוצה להיות בשירות הציבורי ולנהל גוף ציבורי בגודל של רשות האוכלוסין, תלוי מה יתפנה. לפוליטיקה לא איכנס.