ההישג היחידי שארה"ב יכולה לציין לשבחה ביום העצמאות שלה, החל היום, שהיא חזרה, שיקמה וחידשה את מעמדה כמעצמת-על בזירה העולמית. שתי פיסגות עולמיות שהתקיימו בשבוע שעבר – פיסגת המדינות המתועשות וכנס חברות נאט"ו - הוכיחו עד כמה שוקם והתייצב יחס של כבוד והערכה לארה"ב כמעצמת-על מובילה.
הבעיה, הצרה היא, שדווקא הישג זה, חשף, הבליט והבהיר את חולשותיה ומצוקותיה בחזית הפנימית וגילה את הגבלות השפעתה בקהילה הבינלאומית. לא רק השפעה מוגבלת. ביום העצמאות השנה האמריקאים גילו ומתקשים להשלים עם הגילוי, שארצם הפכה לארץ האפשרויות המוגבלות. גם מבית וגם מבחוץ.
לא סקרי דעת קהל, לא מחקרים ולא הצהרות של פוליטיקאים אופוזיציונרים נחוצים כדי להגיע למסקנה שה-4 ביולי השנה הוא יום עצמאות אמריקאי עצוב. זאת קביעה שעולה ומשתמעת, מזדקרת באופן שלא ניתן להתעלם ממנה מהכותרות הראשיות בעמודים הראשונים של העתונים המובילים, ממאמרי הפרשנות והטורים המתפרסמים באחרונה בתקשורת האמריקאית ומקבלת חיזוק ואישור חד משמעיים בתוכניות החדשות ובראיונות המוקרנים בערוצי הטלוויזיה הארציים.
הכותרות והמאמרים עוסקים במיוחד במה שמוגדר "האיום על הדמוקרטיה בארה"ב". הגדרה שקיבלה באחרונה אופי כמעט מוחשי בעקבות פסק הדין של בית המשפט העליון שביטל, מחק את הזכות החוקתית להפלות הידוע בכינוי "רו נגד ווייד" הקיים מאז 1973. בית המשפט העליון הרחיב את הזכויות לנשיאת נשק וכמהלומה אחרונה לפני יציאתו לפגרת קיץ צמצם בית המשפט העליון והחליש גורם, אפקט קיים למניעת שינויי אקלים.
להערכת פרשנים, במושב הבא של בית המשפט העליון צפוי פסק דין נגד נישואים חד מיניים. יום העצמאות רק הזכיר לאמריקאים את האינפלציה הדוהרת, שלא נראה לה סוף. את יוקר החיים המאמיר, שמעיק במיוחד על השכבות העניות. את הצונמי של תקריות ירי, שגרמו וגורמות לאבידות בנפש בהיקפים בלתי זכורים. גילויי גזענות ואיבה אלימים נגד מיגזרי מיעוטים, בממדים כמעט חסרי תקדים. חברות תעופה ותיקות ומפורסמות, שכל אחת מהן פעלה ותיפקדה כמעצמה כלכלית, קורסות.
טיסות פנים שבסופי שבוע של פגרה ארוכה הן סם החיים למיליוני אמריקאים ובסוף שבוע של יום עצמאות הן הסימן המובהק והבולט של החג, השנה חלק גדול מהטיסות בוטל ואלו שהתקיימו ייזכרו כסיוט וסבל. הערכה שהדמוקרטיה בארה'ב מאויימת, היא הגזמה. קיימים פגמים לא פשוטים בדמוקרטיה האמריקאים, שאפילו מגוחכים. כמו יצוג שווה בסנאט לכל מדינה ללא הבדל בגודלה, בהיקף אוכלוסיותה ונוכחותה המשפיעה בפוליטיקה הפנימית.
גם העובדה שחבר אלקטורים פוסק ומכריע מי הנשיא וסגנו גם אם קיבלו מיעוט קולות בבחירות היא מגוחכת. לדמוקרטיה בארה"ב ביטויים וגילויים חזקים, מושרשים היטב, שגם בית משפט עליון כנסייתי, קנאים אוונגליסטים ומושלי מדינות בדרום לא יוכלו לה, לדמוקרטיה. מה שקרה וקורה לאמריקה שהתואר, הציון לשבח, אות הערכה המפורסם "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות" הוא שנפגע והתערער אנושות, איבד את המוניטין המפורסמים שהיו לו יובלות.
האפשרויות בתחומים שונים כמובן קיימות. אבל הן כבר לא בלתי מוגבלות. אפשר להשקיע במניות בוול סטריט. באחרונה היו ירידות חדות בערך המניות בתדירות גבוהה. דיווחים בלתי מחמיאים ושלילים מתפרסמים באחרונה על מצב התעסוקה בחברות הגדולות הפועלות בעמק הסליקון. כמובן, ששנתיים של השתוללות מגיפת הקורונה השאירה נזקים והפסדים עצומים בתחומים שונים.
מה שמרגיז ומתסכל אמריקאים רבים, שאין את מי להאשים. הסימנים לתחלואים הנזכרים התחילו לפני שנים, התחזקו והתעצמו בשנים האחרונות. הזעם והתיסכול מופנים נגד הנשיא ג'ו ביידן. הפגם היחידי שיריביו מוצאים בו הוא גילו המופלג. בכירים דמוקרטים שאינם מרוצים מג'ו ביידן מתקשים להזכיר מועמד דמוקרטי מקובל לנשיאות במקומו.
בכירים רפובליקנים שאינם מסתירים את איבתם לנשיא דמוקרטי, מצטיירים כנבוכים ומבולבלים, מבועתים מהאפשרות שדונלד טראמפ יצהיר רשמית על מועמדותו, ומתקשים לציין שם של מועמד רפובליקני שמסוגל ללכד את המפלגה לצדו. יום עצמאות עצוב. לא נראה באופק הקרוב שינוי משמעותי ושיפור במצב האפשרויות המוגבלות.