בסופו של יום ביקור ראשון בבירת סעודיה, ארוך ומתיש במיוחד, שבו כיתתנו רגליים בחום הכבד במאמץ לראות כמה שיותר מריאד, הגענו למסעדה בדואית שמגישה אוכל מקומי. המסעדה מחולקת לגומחות ישיבה על הרצפה, "זוּלות" עם שטיחים וכריות, חלקן פתוחות ומיועדות לגברים וחלקן מוסתרות בווילון, כדי שנשים יוכלו לאכול מאחוריו ללא רעלה.
בגומחה שלצדנו ישבו שלושה סעודים עם בחור אסייתי ושוחחו באנגלית. הם שמעו אותנו מדברים בעברית, אבל ניכר היה שמעולם לא שמעו את צליל השפה הזאת. לבסוף הגיעה השאלה המתבקשת: "מאיפה אתם?". "מישראל", השבנו. "אתם צוחקים עליי", אמר הבחור הסעודי, ובקולו הייתה נימה של תקווה לשמוע שהתשובה היא אכן אחרת. "לא", אמרנו, "זה מפריע לך?". הוא צחק ואמר "זה לא מפריע, אבל אני תכף קם והולך".
לא תכף, אבל אחרי חצי שעה הם אכן קמו ללכת. אותו בחור התעכב והמתין עד שחבריו התרחקו ואז שאל: "אתם באמת מישראל?". אישרנו. "איך נכנסתם לפה?" הוא שאל. "ישראלים לא יכולים להיכנס לפה". הסברנו שאנחנו עיתונאים עם אזרחות כפולה ונכנסנו עם דרכון אחר.
"שלא תבינו אחרת, אין לי שום בעיה עם אף דת, וגם אנחנו מאמינים בנביא משה", הוא אמר, "אבל אנחנו מדינה מסורתית. חינכו אותנו שאנחנו צריכים לדאוג לכל אחינו המוסלמים ובעיקר לפלסטינים, שאתם נלחמים איתם. עד שלא תפסיקו להילחם, אנחנו לא יכולים לקבל אתכם". במשפט אחד הוא תמצת את הגישה הסעודית לישראל. מובן שנפרדנו בתקווה משותפת להיפגש שוב בישראל.
היה מפתיע לגלות עד כמה קל להגיע לסעודיה כישראלי עם דרכון זר. הגשתי בקשה באינטרנט לוויזת תייר ונתתי את הכתובת שלי בישראל ואת מספר הטלפון הישראלי שלי. לא הסתרתי גם את היותי עיתונאי. תהיתי אם הם יעשו גוגל ויידעו מיד מי אני ועבור מי אני עובד.
כעבור יומיים הגיע האישור לוויזה. עלינו על מטוס ונחתנו בריאד. היו קצת חששות, אבל ביקורת הדרכונים עברה חלק – לא העיפו עלינו מבט נוסף. "אין סיכוי שהסעודים לא ידעו מי אתה", אמר לי אחר כך עיתונאי זר שמתגורר בריאד. "אם הם אישרו לך את הוויזה, זה סימן שלא הייתה להם בעיה שתבקר". הוא כנראה צודק. בסעודיה אתה רשאי לרכוש כרטיס סים סלולרי אחד לכל דרכון, ונדרש לתת טביעות אצבעות שישויכו לכרטיס. מהכניסה אתה מבין שהגעת למדינה טוטליטרית, שמפקחת עליך בכל רגע.
אבל משם – סעודיה הייתה הפתעה. היא נינוחה, מסבירת פנים ומכניסת אורחים, אפילו אחרי שאתה מזדהה כישראלי. האנשים שפגשנו בכל מקום היו ידידותיים בצורה בלתי רגילה. אחרי כמה שעות של הסתובבות הרגשנו נוח להתחיל ולהזדהות כישראלים. התגובה הראשונה של כולם הייתה איזו התכווצות של אי־נוחות. משם התגובות נעו בין "אהלן וסהלן" לבין הפניית כתף קרה ועד לסיבוב מלא של הגב. בשום מקום לא נתקלנו בעוינות של ממש.
2.5 שקלים לליטר
גם העיר קיבלה אותנו בחום, ועוד איזה חום: 44 מעלות בצל. ריאד נטועה בלב המדבר הסעודי: אין כמעט לחות, אבל האוויר לוהט כמו כבשן והשמש אכזרית. קשה מאוד לשהות בחוץ בצהריים, והעיר נסגרת בין 12:00 ל־16:00. בין לבין, פועלי הניקיון מנהלים מאבק עיקש וחסר סיכוי באבק המדברי שמכסה כל פינה בעיר.
כ־8 מיליון תושבים מתגוררים בבירת הממלכה, העיר הגדולה ביותר בערב הסעודית. לעיר יש מרכז נוצץ, ובו מגדלי זכוכית ויצירות ארכיטקטוניות מצוחצחות, וסביבם עשרות קילומטרים של שכונות עניות. גם כאן סעודיה מפתיעה: היא מדינה עשירה, אבל תושביה עניים הרבה יותר מהתושבים של השכנות במפרץ.
סעודיה היא יצואנית הנפט הגדולה בעולם עם רזרבות הנפט הגדולות בעולם. 90% מהיצוא הסעודי הוא מוצרי נפט, והם מהווים למעלה מ־40% מהתוצר הלאומי. היא אחת מ־20 הכלכלות המובילות בעולם עם תוצר לנפש שמוערך ב־28 אלף דולר. מה שסעודיה לא מגלה לעולם הוא איך התוצר הזה מתחלק בין 35 מיליון האזרחים שלה.
מביקור קצר ותצפית בלתי מדעית בעליל עולה שהחלוקה רחוקה מלהיות שווה. מסקירה של המחירים בכמה שווקים ניכר שרוב תושבי הממלכה חיים בצמצום ובזול. ההערכות בעולם הן שכ־70% מתושבי סעודיה חיים בעוני, והנתון הזה מתכתב עם ההתרשמות שלי.
ירקות ופירות עולים 2–3 שקלים לקילו, מחיר שכירות של חדר בריאד הוא כ־1,500 שקל לחודש, ג'לביה כ־50 שקל, ומובן שהצצתי גם לתחנת דלק: במעצמת הנפט משלמים כ־2.5 שקלים עבור ליטר דלק. מחוץ למרכז העיר הדלות ניכרת בכל פינה: שווקים שמוכרים גרוטאות, ודוכני מזון שמוכרים מנה ב־5 שקלים.
סעודיה היא גם מדינה מאוד מאוד דתית, הרבה יותר משכנותיה, וזה ניכר בכל דבר. בשום מקום בעיר לא רואים פנים של אישה. כולן מכוסות בבורקה, מגיל 14 ומעלה. כשאתה נכנס לקניון מודרני במרכז העיר, הוא דומה לקניונים באמירויות השכנה, גם במחירים, אבל בן רגע אתה מרגיש שמשהו שונה פה. במקום מוזיקת רקע, הקניון משמיע תפילה, ללא הפסקה.
אלכוהול כמובן אסור בתכלית האיסור. לא ניתן לרכוש אלכוהול בשום מקום, גם לא בבתי המלון, אסור להביא אלכוהול לסעודיה, ואם אתה מדיף ריח של אלכוהול, זו עילה מספקת למעצר. אין גם בתי קפה בסעודיה או מקומות בילוי - הבילויים הם בתוך הבית.
העיר מלאה במסגדים, וכולם הומי אדם, בכל שעות היום. ביקרנו בכמה מהם וראינו שם לימוד בלתי פוסק של הקוראן. כשיצאנו מאחד המסגדים, רדף אחרינו אדם מבוגר ועצר אותנו. "ראיתי שצילמתם בתוך המסגד", הוא אמר, וחשבתי שהוא כועס, אף שביקשנו רשות לצלם.
"מאיפה אתם?", הוא שאל, והפעם החלטנו שעדיף להזדהות כאירופים. "אתם נראים לי לא מוסלמים", אמר. אישרנו. "יש לי בקשה מכם", אמר, "תפתחו את הקוראן ותלמדו קצת על האסלאם. תראו כמה הוא יפה". הוא ביקש את זה בצורה כל כך רכה ויפה שנפרדנו מיד כידידים.
בשלטונות נתקלנו רק פעם אחת - כשרצינו לצלם ליד ארמון המלך. שני שוטרים חמושים הסתערו עלינו בצעקות שאסור לצלם כאן. כמו ישראלים טובים הפלנו את התיק על הנהג ואמרנו שהוא זה שאמר שאפשר לצלם. בשקט ובחיוך אמרו לנו השוטרים: "תראו איך אנחנו מפחידים אותו עכשיו", והלכו לצעוק עליו. כשגמרו לצעוק ניגשו אל הטלפון שלנו לוודא שאנחנו מוחקים כל מה שצילמנו. הכל התנהל באווירה נינוחה ובאנגלית מצוחצחת, שהעידה שהם בעלי השכלה.
מוקצה אבל פחות
סעודיה היא לא האמירויות ולא בחריין, וגם היחסים איתה לא יתממשו במהלך נועז ומהיר אחד. היא מדינה דתית מאוד, המחויבת למסורת, וגם השאפתנות והנועזות של יורש העצר מוחמד בן סלמאן יצטרכו להתחשב במסורת. אם יש דבר חזק יותר מבית המלוכה בסעודיה, זה האסלאם והמסורת.
מלך סעודיה סלמאן הוא בן 87, והוא אחרון בניו החיים של מייסד הממלכה עבד אל־עזיז אבן סעוד. כל עוד נשמה באפו יהיה סלמאן מחויב ליוזמת השלום של אחיו פאהד ועבדאללה, שקבעו כי הכרה בישראל תבוא רק לאחר פתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני.
לא רחוק היום שבו יתחלף הדור, ומוחמד בן סלאמן, MBS, יקבל עליו את המלוכה. MBS לא מסתיר את שאיפותיו להוביל את ארצו ואת עמו למקום אחר ולעמדה אחרת במזרח התיכון, וזה כולל יחסים עם ישראל. הרבה תלוי עכשיו בנשיא האמריקאי.
ג'ו ביידן הגדיר את MBS כמוקצה מחמת מיאוס ומחמת רצח חשוקג'י, אבל עכשיו הוא צריך הזרמה של נפט זול לתחנות הדלק של ארצות הברית, ורצוי עוד לפני בחירות אמצע הקדנציה, שיתקיימו בנובמבר. בתמורה הוא יקבל התקרבות ביחסים עם ישראל.
ביידן לא מסתיר את התיעוב שהוא רוחש ל־MBS ושגם נתן לו ביטוי, שלא בתבונה, במסיבת עיתונאים לפני כחודש. אם ישכיל בביקורו בעוד שבועיים להפגין כבוד לשליט בפועל של סעודיה - תיסלל הדרך להתקדמות מהירה יותר ביחסים איתנו. אם לא - הביקור שלו נועד להיכשל.
בכל מקרה, זו לא תהיה התקדמות לנורמליזציה וליחסים מלאים. סעודיה, הממלכה המופקדת על קודשי האסלאם, עוד לא בשלה לזה. אבל גם ההסכמה השקטה על מערכת ההגנה האווירית האזורית MEAD, וגם פתיחת שמי סעודיה לטיסות של חברות ישראליות, יהיו ציון דרך ביחסי ישראל עם העולם הערבי שסביבה.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13