לאחרונה, בחדשות כאן 11, אמר ימין־נתניהו ומנסח האידיאולוגיה להשתלטות על מערכת המשפט, יריב לוין, בכנות המוגבלת שלו: "הליכוד הוא מפלגה דמוקרטית. לא ממשלה דיקטטורית שבה איש אחד מקבל החלטות". וואללה, הִצְחקתנוּ, יריב. במפלגה הגדולה בארץ 29 חברי כנסת, וכולם נדרשים לדקלם כאחד וברגש את דף המסרים של המנהיג האל־חליפי.
איש מה־29 אינו מעז לערער על או לחרוג מציווי המנהיג (שנדמה שמונהג בעצמו על ידי הבן והרעיה). איש לא מעז להתייצב נגדו למאבק על ראשות הליכוד. כולם כנראה יודעים בסתר לבבם הפחדני את האמת העירומה בתיקי נתניהו (אבל יריעו, "תיק 4000 קרס לגמרי") ויודעים שבמפלגה הדמוקרטית שלו, רק נתניהו יחליט אם ומתי יתקיים הליך הפריימריז ואת מי ירצה ויקבל או ישריין בעשיריות הראשונות או יקפיץ מהקצוות, אם ירכיב ממשלה, לשׂרוּת בכירה (הזכרתי את אמירוחנה?). כו־לם יודעים – ואין מוחה.
המפלגה הדמוקרטית והממש לא דיקטטורית הזו, שמעצב לוין, העבירה שנה באופוזיציה. מה עשו באופוזיציה הליכוד וחברי הכנסת שלה למען המדינה ואזרחיה? נאדה. אפס. כל האנרגיה השלילית שלהם הוקדשה לחיסול הממשלה שגזלה מהם את המנהיגות ותמכה במשפט מנהיגם. ואיך? בנוסח הטראמפיסטי האלים, השקרי והמעוות: תקיפת כל מוסדות ואנשי החוק, ניסיונות פוטש מילוליים, שימוש בפייק ניוז ברשתות החברתיות, ובאיומים בלתי פוסקים על חברי כנסת בקואליציה, על עיתונאים, אנשי משפט ועדים במשפט נתניהו.
הם החרימו ושיתקו את ועדות הכנסת, התפרעו במליאה, הנדסו את תודעת ההמונים, כדי להפכם לצבא בריונים, ובסוף הצביעו במצוות הנתניהוז נגד כל חוק שהעלתה הממשלה, גם חוקים שהם חלק עיקרי מקודקס עקרונות הימין. כל כוחם, תסכוליהם, שנאתם ורגשות נחיתותם הופעלו במצוות הביבי, להביא לכאוס כללי, שכבר מתרחש ושיביאנו לבחירות או לממשלה ימנית אלטרנטיבית, שתעשה הכל לחסל את משפט נתניהו. כי מה שמתגלה עכשיו בעדות הדס קליין מגלה לכו־לם, חוץ מלאטומי הראש, את השחיתות האישית והריקבון בביבילנד, את קירוב ההון לשלטון ואת השקרים, הפחד והטירוף שלוכדים ומשתקים אותנו שנים.
במעמד מתן תורה נאמר, "אנוכי ה' אלהיך, אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲווֹן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹונאָי". בעיקר כשמעשי אבות מהווים סימן לבנים, במובן הרע של המילה.
קראתי עכשיו נובלה מצוינת, משעשעת ומרגיזה, "הנתניהוז", שכתב יהודי אמריקאי, ג'ושוע כהן, בהסתמך על שיחות של כהן עם חוקר הספרות היהודי־אמריקאי הנודע הרולד בלום. ב־1960 נתבקש בלום (הקרוי בספר רובן בלום) לארח בקמפוס חוקר ישראלי, ד"ר בנציון נתניהו, המוצג בנובלה כאנטיפת נפוח, הזוי וקנאי. לפי הנובלה, ד"ר נתניהו מתייצב בבית בלום בינואר 1960, עם אשתו גסת הרוח ושלושת ילדיו הפרועים, והחמישה משתלטים על הבית .זה מסתיים בהרס ממשי של רכוש הבית. הנתניהוז דור ב' וג' טרם הגישו תביעת דיבה על הנכתב בספר, אך אפשר להיטיב להבין מקריאתו אמרות כ"התפוח לא נופל רחוק מהעץ" ו"את טבע האדם אין לשנות". לשנות לא - אבל הכרחי להרחיק את האדם הזה מהשלטון.