מי שעוקב אחרי הצונאמי של דיווחים, פרשנויות, הערכות ועדכונים שהתפרסמו ומתפרסמים באמצעי התקשורת בישראל על הצפוי מביקורו של הנשיא ג'ו ביידן בישראל, מתקשה להימלט מהמסקנה שזהו ביקור ראשון של נשיא ארה"ב במדינת ישראל.
לא זכור עיסוק תקשורתי בהיקף גורף וכפייתי כזה לביקור של נשיא אמריקה כביקור הנוכחי של ג'ו ביידן. מעניין, שביידן מגיע ארצה בעת שמעמדו בארה'ב כנשיא במצב ירוד ביותר. שיעור התמיכה בו בקרב האמריקאים בשפל כמעט חסר תקדים. בסקר אחד שפורסם שלשום, אחוז האמריקאים המרוצים מתפקודו של ביידן לראשונה נמוך מזה שקיבל קודמו דונלד טראמפ.
הניו יורק טיימס פרסם שלשום כתבת-תחקיר המתבססת על ראיונות וציטוטים של דמוקרטים שהעלו ש"רק רבע מהדמוקרטים רוצים שביידן ירוץ לכהונה שניה". זאת כתבה שלישית שהניו יורק טיימס פירסם באחרונה על מצבו הקשה של ביידן.
הביקור בישראל כמעט לא מוזכר באמצעי התקשורת בארה"ב. מה שמטריד את האמריקאים הן בעיות ומצוקות פנימיות, כמו האינפלציה הדוהרת ויוקר החיים המאמיר. כל זה לא נוגע ולא מעניין את העיתונאים והפרשנים בישראל. ובצדק. אבל גם לא צריך להגזים בהתעסקות בביקור ובצפוי ממנו.
כמעט מכל מה שהתפרסם בישראל בהקשר לביקור השתמע והתברר שלהגזמות אין גבול ומעצור. גם מי שמעריכים את הצפוי באופטימיות וגם מי שנוטים לספקנות ולפקפוק – שני הצדדים הגזימו ומגזימים. ביקורו של ג'ו ביידן בישראל איננו "ביקור היסטורי" בכלל לא ורחוק מזה. הוא לא "ביקור חסר משמעות מיוחדת", גם זה לא נכון. זה ביקור חשוב ובעל משמעות מעצם קיומו.
מה שהעיתונאים והפרשנים אינם זוכרים, שבשביל ג'ו ביידן ביקור בישראל הוא דבר שיגרתי. מאז שנכנס לפוליטיקה לפני יובל שנים ונבחר לראשונה כסנטור, ג''ו ביידן ביקר בישראל 10 פעמים. ביקור ראשון לפני כחמישים שנה, שבמהלכו נפגש עם גולדה מאיר שכיהנה כראש ממשלה.
אף פוליטיקאי אמריקאי, אף סנטור אמריקאי, אף סגן נשיא אמריקאי לא ביקרו בישראל בתכיפות מוקפדת, מרצונם הטוב כפי שנהג ג'ו ביידן. הוא ידיד אמתי של ישראל. זאת ידידות טבעית, חפה ונקיה מכל מניעים פוליטיים. לפני שלושה עשורים הצהיר פעם, "בשביל להיות ציוני לא צריך להיות יהודי".
הנשיא לשעבר ברק אובמה התחיל את מדיניותו המזרח התיכונית בביקור בקהיר. מדיניותו של אובמה במזרח התיכון היתה וזכורה ככישלון אחד גורף, מתמשך ומתעצם. ג'ו ביידן מתחיל את מדיניותו במזרח התיכון בביקור ירושלים, לא עלתה בדעתו התחלה אחרת. אמר לי פרשן אמריקאי ותיק מקורב לבית הלבן, "הוא פשוט אוהד ישראל. זהו עבורו ביקור טבעי ומובן".
לדברי הפרשן, "ביידן מרוצה במיוחד מהעובדה שמקבלי פניו בירושלים יהיו לפיד ובנט. יש לו, לביידן, הנאה קטנה שהביקור העניק לו הזדמנות לנקום בבנימין נתניהו, שהעליב אותו בביקורו בירושלים כסגן נשיא וכמי שהתפאר בידידותו עם דונלד טראמפ".
פרשנים ותיקים בוושינגטון ושגרירים מומחים למזרח התיכון במרכז האו"ם בניו יורק לא ידעו בשיחות איתם לציין התפתחות מיוחדת בעלת משמעות מדינית מידית שצפויה להיווצר בשיחותיו בירושלים. להערכתם הוא יבקש מראש הממשלה מדיניות מפויסת באופן הצהרתי כלפי הפלסטינים.
ביידן יסביר את תפיסתו לגבי חידוש הסכם גרעין עם איראן. כמובן, יחזור וידגיש את מחויבתה של ארה"ב לביטחונה של ישראל. בשיחות הורגשה הסכמה כללית, שהיעד החשוב והמרכזי של גיחתו הנוכחית של הנשיא למזרח התיכון היא מאמץ מיוחד להתפייס עם סעודיה במטרה להשפיע עליה להבטיח אספקת נפט מוגברת במטרה למנוע מחסור ומצוקה לדמוקרטיות מערביות כתוצאה מהמלחמה באוקראינה.
הבעיה היא, אומרים יודעי דבר, שסעודיה לא יכולה להגדיל את הפקת הנפט בהיקף משמעותי בהשוואה להיקף הקיים. הערכות הן, שביידן יצליח במשימה הזאת. שגרירים ודיפלומטים ותיקים במרכז האו"ם בניו יורק, המזוהים כמומחים לנושאים מזרח תיכוניים, אמרו בשיחות שהם מאוד מקווים שלנשיא ג'ו ביידן יעד נוסף בביקורו – אתגר שהוא מעדיף לא לדבר עליו בגלוי. להערכתם חשוב שהנשיא ינצל את שהותו באיזור למאמץ שקט אבל נחרץ במטרה לערער את נוכחותה של רוסיה במזרח התיכון ולהביא אפילו לסופה.
זאת נוכחות שהתחילה והתעצמה כתוצאה מהמחדלים של ברק אובמה והרפיון המדיני שהוכיח במדיניותו המזרח תיכונית. לקראת גל נוסף בצונאמי של דיווחים, פרשנויות והערכות שילוו את הביקור בשלושה הימים הבאים, מופנית בקשה-תחינה לכותבים.
אנא, הרגעו. היזהרו מהגזמות. מדינת ישראל חוותה 12 פעמים ביקורים רשמיים של נשיאים אמריקאים. אף לא ביקור אחד לא זכור ולא נצרב בקורות המדינה כאירוע היסטורי או מאורע שהשאיר תוצאות שנשאו משמעויות מהפכניות. גם הביקור הנוכחי של הנשיא ג'ו ביידן, לא ישנה את עובדה זאת.