למזכיר המדינה האמריקאי לשעבר הנרי קיסינג'ר (יהודי כמובן) יוחסה האמרה "לישראל אין מדיניות חוץ. רק מדיניות פנים". השבוע למדנו כי ביחס לישראל ולמזרח התיכון – גם לארה"ב יש בעיקר מדיניות פנים.
אחרי רצח העיתונאי ג'מאל חשוקג'י דרש הנשיא ג'ו ביידן להפוך את סעודיה ל"מדינה מנודה" ואת יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמן למצורע. אבל פרצה מלחמה באוקראינה, ומחירי הנפט זינקו. ולאמריקאים 5 דולר לגלון בנזין זה הרבה יותר מדי ערב בחירות נובמבר, ולכן טס ביידן לסעודיה כדי ללחוץ את ידו של המצורע.
רבים מהיהודים תומכי המפלגה הדמוקרטית בארה"ב הם ליברלים ואנשי שמאל. הם לא יפסיקו את תרומותיהם למפלגה ולא יצביעו למועמדים רפובליקנים רק כי ממשל ביידן סחט מישראל אי־אילו "מחוות" למען הפלסטינים. האגף השמאלני, האנטישמי והפרו־ערבי במפלגה הדמוקרטית ודאי ישמח ממש. ולכן כלל ביידן בתוכנית הביקור בישראל גם את בית החולים אוגוסטה ויקטוריה, מוסד של אונר"א במזרח ירושלים.
אחרי שדונלד טראמפ קיצץ משמעותית את התמיכה האמריקאית בארגון המיותר והמזיק הזה, המנציח את "בעיית הפליטים", בא ביידן לתרום לו, ולחזק בעצם הביקור את מעמד הרשות הפלסטינית במזרח ירושלים. וחמור מזה: שום נציג ישראלי רשמי לא נלווה לביקור. כי ביידן אינו מכיר בריבונות ישראל בחלק הזה של ירושלים.
אין כמובן בממשלת ישראל מי שימחה ויתנגד. נפתלי בנט הרי התאדה לגמרי, הוא לא קיים, ויאיר לפיד זקוק לצילום עם נשיא אמריקאי, לטובת הבחירות כאן. ולכן ממשלת ישראל מנגבת את הרוק ואומרת: זה רק קצת כסף לערבים. ומי בכלל רוצה להתנגד לתרומה לבית חולים?
אז בואו נדבר על בית החולים.
את בית החולים אוגוסטה ויקטוריה משרד הבריאות היה צריך לסגור מזמן. כשם שנעשה בשנת 1984 לבית החולים הוספיס בעיר העתיקה. זהו בית חולים קטן המוחזק בידי אונר"א. הרמה הרפואית והיקף השירותים בו ירודים, אבל הוא נהפך להיות "עמדה קדמית" של הנוכחות הפלסטינית בירושלים. הרשות והאירופים מתנגדים לסגירתו אף שיש ממש בסמוך לו שני בתי חולים מודרניים – הדסה הר הצופים ובית החולים מקאסד (כ־300 מיטות בכל אחד).
אוגוסטה ויקטוריה נהפך ל"מתחם פלסטיני" בירושלים. יהודי הנראה ישראלי, שינסה להיכנס לבקר בשטח בית החולים (מבנה נפלא מהמאה ה־19, שהיה משכנו הראשון של הנציב העליון הבריטי עד שנבנה "ארמון הנציב") תיחסם כניסתו בידי השומרים. "זה מוסד פרטי", הם אומרים. "אין כניסה". האמינו לי. ניסיתי.
ראויה האמת להיאמר: גם כשטראמפ ביקר בירושלים הוא הגיע לכותל המערבי במסגרת "ביקור פרטי", ללא ליווי נציגי מדינת ישראל. גם זה היה ביזיון, אך איש אינו יכול לטעון שביקור בכותל מהווה תמיכה בתביעות הערביות בירושלים. אבל ביידן, שהתנגד להכרה בירושלים כבירת ישראל ולהעברת השגרירות לעיר, שרוצה למחות כל מה שעשה כאן טראמפ, עתיד לבקר באחד מ"מוסדות הדגל" הפלסטיניים בעיר.
# # #
ביידן לא הסתפק בביקור באוגוסטה ויקטוריה. ממשלת ישראל נרמזה שהאמריקאים דורשים "מחוות נוספות" לפלסטינים. לכאורה לא ברור למה, הרי מארחיהם הסעודים (והם מטרת המסע הזה, זוכרים?) לא התנו אף לרגע את הגברת תפוקת הנפט במחוות לטובת אבו מאזן או הרשות הפלסטינית.
רק מחלקת המדינה האמריקאית עדיין מבקשת להחיות את הרעיון המת של "שתי המדינות". והנשיא ביידן – גם אם זו הייתה פעם גם מדיניותו – הוא אדם הזקוק היום להוראות הפעלה מפורטות כדי להיכנס לפגישה, להתיישב, לומר שלום לנוכחים ולצאת מהחדר בתום הפגישה.
ברור כי ביידן עצמו אינו מוביל היום שום מדיניות, אבל פקידי מחלקת המדינה בשלהם, ולכן הזדרז שר הביטחון בני גנץ להכריז על "צעדים בוני אמון" מול הרשות: שש תוכניות מתאר לערבים אושרו בשטחי C. תוכניות שכל המתבונן בהן אינו יכול שלא להבין כי הן נועדו להקיף את ירושלים בבנייה ערבית צפופה.
בחיזמא (מצפון־מזרח לירושלים) ובחרמלה (מדרום־מזרח) אושרו התוכניות באופן סופי, ובכיסאן (מדרום מזרח) ובתיר (מדרום־מערב לירושלים) וכן בפקיקס (הר חברון) ובחארס (בשומרון) התקבל אישור להפקדה, שהוא השלב הראשון בדרך לאישור הסופי לבנייה.
מעמדם של 5,500 פלסטינים נוספים הוסדר במסגרת מאמציהם ל"זכות שיבה זוחלת", אלפי אישורי כניסה נוספים הוענקו לעזתים. רק דרישת הפלסטינים לנוכחות שוטרים שלהם במדים ובנשק בגשר אלנבי עדיין לא אושרה.
וכדי להוסיף חטאים על פשעים: ביום ראשון הקרוב, אחרי שביידן כבר ייסע מכאן, עומדים לעלות לוועדת התכנון המחוזית בירושלים שתי תוכניות בנייה ליהודים בירושלים, "גבעת השקד" ו"אמת המים התחתונה" בדרום העיר. 2,000 יחידות דיור. כמחציתן בכלל בתחומי ירושלים המערבית שלפני מלחמת ששת הימים.
באזור זה מתקיים מרוץ קריטי בין הבנייה הערבית – השואפת לחבר את בית לחם עם מזרח ירושלים – ובין בנייה יהודית שתחבר את ירושלים (הר חומה, גבעת המטוס, גילה) עם גוש עציון. לפיד הורה להסיר את שתי התוכניות הללו מסדר היום. איילת שקד, המופקדת על הוועדה המחוזית העדיפה לדחות את הדיון כולו.
עוד קודם לכן, בכהונת בנט, מנעה הממשלה דיון בתוכניות הבנייה ב־1E ובעטרות. שתי תוכניות מפתח שנועדו למנוע רצף התיישבותי ערבי מהר חברון ועד ג'נין. אז אם בנט, איש ימין לשעבר, עצר בנייה יהודית בירושלים, מה נבוא בטענות לאזובי הקיר השמאליים גנץ ולפיד?
ואם השר לענייני ירושלים ומורשת (וגם שר הבינוי והשיכון זאב אלקין, האמור להילחם למען בנייה יהודית בירושלים) שותק וחובק ידיים ומשתדל לא לקלקל את הדימוי "המרכזי" החדש שלו לאחר שמפלגתו חברה לגנץ – מובן מדוע שלום עכשיו מברך על עצירת התוכניות להקמת "התנחלויות" במזרח ירושלים, וקורא ללפיד להתנער משרידי השפעות הימין בממשלתו.
נראה כי הקריאה כמעט מיותרת: אין עוד קוטב ימני בממשלה. ימינה נראית מחוסלת, מחפשת קרש הצלה. בנט לא קיים. גדעון סער, אלקין ושאר אנשיהם מסירים בחיפזון את האיפור הימני מפניהם כדי להשתלב בנוחות בכחול לבן ולהינצל מחרב אחוז החסימה. יועז הנדל וצבי האוזר מחפשים קורת גג, ואביגדור ליברמן, שמעולם לא היה ימין אידיאולוגי, מסתפק בשנאת חרדים. איש מהם לא יפריע ללפיד ולשלום עכשיו להשתולל קצת עד הבחירות.