אין בשורה טובה יותר לפוליטיקה הישראלית מהחלטתה של תמר זנדברג לפרוש ממנה. זנדברג היא הדוגמה בעיניי לפוליטיקאית שלא הטביעה את חותמה על הפוליטיקה הישראלית, למרות להיטותה להופיע בכל ערוץ טלוויזיה שבחר להזמין אותה. שמעתי את בן זוגה של זנדברג, אורי זכי, מגדיר את בת זוגו "מנהיגה" והתגלגלתי מצחוק. נראה שהתבלבלו כאן היוצרות.
זנדברג היא מנהיגה? את מי בדיוק היא הנהיגה? ואיך בדיוק התבטאה מנהיגותה בפוליטיקה הישראלית בכלל, ובמרצ בפרט? מי הלכו אחריה או צעדו בדרכה? למנהיגים יש בדרך כלל אישיות מרשימה וכריזמה, מה שאין לזנדברג. מנהיגים אמיתיים סוחפים אחריהם אנשים שמאמינים בהם וצועדים בדרכם ללא היסוס. זנדברג היא מסוג הפוליטיקאים שאיש לא יזכור לאחר פרישתם, וכל התארים והתפקידים שהיא התקשטה בהם - יתפוגגו מהזיכרון הציבורי זמן קצר לאחר שהיא תפרוש מהחיים הפוליטיים.
החלטתה של זנדברג לקחת כהגדרתה "פסק זמן מהפוליטיקה" היא מונח מכובס לסיום קריירה של פוליטיקאית. השמאל בישראל לא ירגיש בחסרונה, שלא לדבר על המערכת הפוליטית בכלל. ספק גדול אם זנדברג תרצה לחזור לפעילות פוליטית, וספק גדול עוד יותר אם היא תצליח לעלות מחדש על הגלגל הפוליטי בעתיד. שיטוט בדף הפייסבוק של זנדברג מגלה שיש לה דעה מצוינת על עצמה. על זה כבר נאמר: "יהללך זר ולא פיך".
הציבור לא חש בשינוי גדול מאז כניסתה של זנדברג למשרד להגנת הסביבה, ולא ברור איזה חותם הטביעה כשרת המשרד הזה. זנדברג משתמשת בהרבה מילים, קושרת לעצמה לא מעט כתרים, אבל הרושם הוא שכמות המילים וההאדרה העצמית היא ביחס הפוך למעשים שהיא עושה.
טובים הסיכויים שאת מפלגת השמאל הזו תציל זהבה גלאון, שהייתה בעבר יו"ר מרצ, אך היא טרם הכריזה כי תחזור לעשייה פוליטית. אם גלאון תסכים לחזור להנהגת מרצ, היא תצליח אולי להציל את מחנה השמאל מהתרסקות. מבלי להביע עמדה פוליטית, חשוב שהמפה הפוליטית בישראל תורכב לא רק ממפלגות ימין, אלא גם ממפלגות מרכז ושמאל.
לראשונה לאחר שנים רבות השמאל בישראל עלול לאבד את ייצוגו בכנסת. לכן להחלטתה של גלאון אם לחזור למערכת הפוליטית יש חשיבות רבה במיוחד. שולמית אלוני הייתה המנהיגה בה"א הידיעה של מרצ, מפלגה שהיא הקימה. לאחר בחירתה של גלאון לתפקיד יו"ר מרצ, היו מי שערכו השוואות בינה לבין אלוני, מה שלא קרה מעולם עם זנדברג, שנחשבה דמות אפורה שהחליפה את גלאון וטבעה בנעליה.
יאיר גולן, מי שהיה סגן רמטכ"ל, יכול להיות מועמד מצוין לראשות מרצ: הוא מנהיג והוא כריזמטי, אלא שכניסתו לפוליטיקה לפני זמן לא רב עשויה שלא להביא את מצביעי מרצ להזדרז לתמוך בו. החלטתו של ניצן הורוביץ לפרוש מהנהגת מרצ בסמוך לבחירות היא מכה קשה למפלגה. הורוביץ, פוליטיקאי הגון שפיו ולבו שווים, ציפה אולי לקריאה של רבים ממפלגתו שלא לממש את התפטרותו, אבל בפוליטיקה אין חברים.
גם תומכי ימין מובהקים, וגם מי שתומכים במפלגות המרכז, צריכים לשאוף לפלורליזם במערכת הפוליטית. אני משוכנע שהטור הזה יזכה ללא מעט תגובות, בעיקר ממצביעי ימין שיזדרזו מיד לתייג אותי במחנה השמאל, למרות שמעולם לא חשפתי את דעתי והשקפתי הפוליטית, ורק מעטים יודעים מה דפוסי ההצבעה שלי.
אין דבר קל יותר מלהדביק תגיות בחסות האנונימיות של הטוקבקים. אני לוקח את הסיכון וכותב כאן את דעתי המפורשת. חשוב לשמור על מגוון דעות במערכת הפוליטית, אנחנו לא משטר טוטליטרי, אנחנו דמוקרטיה.