מצבה הרעוע של שקד הכריח אותה לבחור צד, היא בחרה לבעוט בממלכתיות

בידיים של סטרוק

האיש הזה רוצה לחזור ליטול את הגה הספינה שלנו. הוא, שכבר מזמן לא מקבל את ההחלטות לבד במעונו. הוא, שהפקיר את המדינה והטביע אותה לשנתיים של כאוס שלטוני כספינה ללא נווט, כעדר ללא רועה, בלי תקציב, בלי מינויים חיוניים, בלי תוכניות אופרטיביות, בלי התעצמות צה"ל, בלי הסוגיה האיראנית. הוא טוען שהוא "ליגה אחרת". במקרה הטוב, מדובר בליגה למקומות עבודה. שבני ביתו, חלילה, לא ייאלצו לחפש עבודה.

לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>> 

בואו נניח שיש לו 61 מנדטים. אנחנו לא יודעים מה יהיו תוצאות הבחירות, אבל לצורך הדיון כאן נקבע שנתניהו, יחד עם סמוטריץ', בן גביר (לא בהכרח בסדר הזה) והחרדים, מתייצב על הקו המיוחל של 61 מנדטים. השאלה היא מיהו המנדט ה־61 של נתניהו? התשובה: כולם. כו־לם.

אורית סטרוק, שהמינימום שלה הוא סיפוח חברון הערבית. ישראל אייכלר, שהמינימום שלו הוא מיליארדים לחסידות בעלז ואיסור גיוס נשים. אבי מעוז, שהמינימום שלו הוא הוצאת הלהט"ב מחוץ לחוק, איסור נישואים מעורבים ולך תדע מה עוד. דודי אמסלם, שהמינימום שלו הוא תפקיד שר המשפטים. איתמר בן גביר, שהמינימום שלו, בעצם בואו לא נחשוב על זה.

לנתניהו לא תהיה הפריבילגיה לתמרן בין כל אלה. הוא יצטרך לרצות אותם כל יום, כל היום, 24/7, כדי לקדם את תוכניתו הגדולה. לא תהיה לו ברירה אחרת. התקרובת שתוגש להם, תהיה מדינת ישראל, דמותה, ערכיה, עקרונותיה, כפי שגובשו על ידי דור המייסדים.

לא רק בתי המשפט, המשטרה ושומרי הסף יופצו כאן לכל עבר, אם אכן יגיע נתניהו למנדטים הנדרשים לו. אף אחד לא יהיה חסין. דוגמית קטנה, על החשבון, קיבלנו השבוע. זה החל בפרסום מעניין של זאב קם (כאן רשת ב') תחת הכותרת "הבקשה החריגה של שב"כ מחברת הכנסת". הסיפור מוזר ומדיף ריח של דיקטטורה צבאית. בשבוע שבו פוזרה הכנסת, סיפר קם, הגיעו שלושה בכירי שב"כ ללשכתה של ח"כ סטרוק וניסו לשכנע אותה שהיא וסיעתה יסכימו לחקיקת חוק שמחריג את הארגון מפסיקת בג"ץ בעניין מרחב המחיה לעצורים.

הקטע המדהים מגיע עכשיו. סטרוק לא נענתה לבקשה. היא אמרה לקם ש"הדבר דורש שינוי כולל בהגדרת תפקיד שב"כ". למעשה, היא ביקשה לבטל את המחלקה היהודית בשב"כ. בתגובה לידיעה של קם היא אמרה שהסבירה לאנשי השב"כ כי "האופן שבו הם מנצלים את היכולות המיוחדות שהכנסת מעניקה להם הוא בלתי מתקבל על הדעת. לא ייתכן שבחור שפעל מתוך הגנה עצמית באירוע לינץ' ליד אריאל ייחקר במרתפי שב"כ בעינויים..." וגו'. "משהו יסודי חייב להשתנות בהתנהלות שב"כ לאחר הבחירות", היא הוסיפה.

הנה הסיפור: בג"ץ פסק לפני כמה שנים פסיקה שמחייבת מרחב מחיה מינימלי (כ־4 מ"ר) לכל אסיר המוחזק בשירות בתי הסוהר. גם השב"כ, כידוע, מחזיק עצירים ונחקרים לתקופות שונות. השב"כ ביקש החרגה זמנית מהפסיקה הזו. כדי להגדיל את מרחב המחיה לאסיר צריך תוכנית, צריך תקציב, זה לוקח זמן. השב"כ הציג את התוכנית והתקציב וביקש החרגה לתקופה קצובה.

עד היום הממשלה תיקנה הוראת שעה שחודשה מדי שנה, שמחריגה את השב"כ. אלא שהממשלה נפלה. הוראת השעה הנוכחית מתפוגגת בסוף השנה. אין מי שיאריך אותה. כדי להאריך אותה, בתוך כאוס הבחירות, נדרש חוק. הצעת חוק נוסחה ועברה קריאה ראשונה. נותרו קריאה שנייה ושלישית. הזמן אוזל. יש עוד כשבוע ימים שבו אפשר להעביר חוקים. אחרי הקריאה הטרומית הגיעה הצעת החוק לוועדת החוץ והביטחון. נציגי שב"כ הוזמנו, הגיעו והסבירו את הצורך הביטחוני הדחוף. ח"כ סטרוק הגיעה לשם כמשקיפה, העלתה הסתייגויות ושאלה שאלות. לגיטימי.

בשלב הזה התפרקה הממשלה. בשב"כ הבינו את הבעיה. ממשלת המעבר יכולה להעביר חוקים רק אם זה בהסכמה כוללת, קואליציה ואופוזיציה כאחד. בשלב הזה ביקש ראש אגף החקירות של השב"כ, מלווה ביועץ המשפטי של הארגון ובבכירה נוספת, לפגוש את סטרוק. פגישה גלויה, רשומה בסדר היום, שהתקיימה בכנסת. הם ביקשו להסביר לה את המצב במלוא רגישותו, ואני מעריך (אין לי דרך לוודא את זה) שהם היו משוכנעים שהיא תבין.

כי הסיפור פשוט: אם השב"כ לא יוחרג מפסיקת בג"ץ, הוא יצטרך לשחרר מיד לא מעט נחקרים. כלומר מחבלים. זאת, ועוד: הוא יעצור פחות. הוא יהיה מוגבל לאותם 4 מ"ר ולא יוכל לתפקד כארגון ביטחוני שמטרתו להציל חיים במצבי חירום וגם בעתות שגרה. השב"כ לא מבקש החרגה תמידית, אלא זמנית. הוא לא מבקש את זה כדי לצ'פר את עצמו, אלא כדי להגן עלינו.

אז סטרוק סירבה. החוק לא יעבור. מדבריה ניתן להבין שהיא לא מוכנה שיחקרו יהודים כחשודים בטרור. אין טרור יהודי. אירוע דומא לא קרה. מוחמד אבו ח'דיר לא נשרף למוות. אין יידוי אבנים, אין תקיפת חיילי צה"ל, אין חדירות לבסיסי צה"ל, "חבורת המרד" לא הייתה ולא נבראה. היא התבקשה לאפשר לשב"כ להמשיך להחזיק חשודים בטרור ולחקור אותם, אבל התנתה את זה בהתחייבות לא לחקור יותר יהודים וניצלה את האירוע כדי "לשטוף" את בכירי השב"כ על שהעזו לחקור את היהודי החשוד בדקירתו למוות של ערבי סמוך לאריאל.

תפסה צד

איילת שקד טרם החליטה אם לרוץ עד הסוף ועוד לא סגרה כלום עם יועז הנדל וצבי האוזר. היא כן החליטה לבעוט באופן סופי בממלכתיות, וזה לא מתאים לה. בעימות בין המתנחלים שהקימו ארבעה מאחזים חדשים וממש לא חוקיים בלילה שבין רביעי לחמישי לבין כוחות הביטחון, היא לקחה את הצד של המתנחלים, נגד כוחות הביטחון.

שקד היא שרת הפנים של מדינת ישראל. גם ברגע זה. שרת פנים מצטיינת, חותרת לשינוי, מחוללת מהפכות ומשנה מציאות. כל זה נאמר ללא ציניות. הרכיב היחיד שחסר בתבשיל הזה הופך אותו לחסר טעם במקרה הטוב, רעיל במקרה הרע. לא, שרת פנים לא יכולה לצאת נגד המשטרה, שעליה היא אחראית. גם לא נגד הצבא, הסר לפיקודה של הממשלה שבה היא חברה. בעיקר לא במקרה ברור של הפרת חוק וסדר מצד מתנחלים שיודעים שאסור להם לעלות על הקרקע בלי אישורים מתאימים, אבל עולים על הקרקע בכל אופן.

נכון, שקד מתקוטטת על שאריות המנדטים בין בן גביר לסמוטריץ', בין נתניהו לדרעי, ואין לה הרבה ברירות. אף שהממשלה הנוכחית לא עשתה שום מעשה "שמאלני", אף ששקד נלחמה נגד ההתנתקות כפעילה צעירה בעוד מירי רגב דיבררה אותה ורקדה על הגבעות, אין לה הכשר לנהוג עכשיו כפורעת חוק. במדינה מתוקנת היה נפתלי בנט מפטר את איילת שקד אתמול בבוקר, אבל תנוח דעתכם. זה לא יקרה, זה לא עולה בדעתו של איש, זה דמיוני לגמרי. וגם זה, חלק מנזקיו המחרידים של האיש שישב אתמול מול שופטת, אלוף ורב, וניסה לברוח מאחריות.

מתוך הטור המלא של בן כספית שפורסם ב"מעריב סופהשבוע"