אליאב זוהר הוא הזמר הצעיר הגדול ביותר שיפרוץ השנה. אליאב הוא פנומן בעל קול ענק, עמוק, שנשבר בדיוק בנקודה שבה הלב נשבר. הוא כותב, מלחין ושר. זה די נדיר במוזיקה הישראלית העכשווית, כשמאחורי מרבית השירים החדשים ישנה ערימת כותבים, מלחינים ומעבדים בלתי נגמרת, שמהנדסים כל שיר לכדי מוצר סינתטי שייקלט ברדיו ויהיה נוח לריקוד בטיקטוק.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
שיריו המקוריים קורעי לב, הוא זמר נשמה. יש בתוכו כאב עצום. כמעט בלתי מתקבל על הדעת שבגילו הצעיר הוא כה בשל, עם עומקים של אדם למוד ניסיון חיים. הבחור רק בן 22. גם אדל כתבה את "Someone Like You" כשהייתה רק בת 21. היא מתארת בו דווקא את הרגשות החיוביים כלפי בן זוגה לשעבר, שעזב אותה והתחתן עם אישה אחרת. כנראה שזה אף פעם לא מוקדם מדי להתאהב, להתאכזב ולחיות עם בור ענק בלב. בשילוב עם כישרון אדיר יוצאים השירים המרגשים החזקים והמצמררים ביותר.
זוהר שר ב"הכוכב הבא" על מיכל. היא עזבה ואינה רואה אותו, בעודו מנסה לכתוב לה מנגינות ושורות שירגשו אותה. הוא תוהה אם יוכל "להמשיך לכתוב שירים ולשחק עם המילים, רק לא איתך". זה עצוב, היא לא שם. אליאב מדגיש כל מילה בשיר, כאילו נכתבה בדם. מתעכב על כל אות, במנעד קולי יוצא דופן. הוא מזכיר ביכולותיו שנסונרים צרפתים מלודרמטיים, שסוחפים אולמות שלמים לתוך סיפור אהבה קטן על אישה שהתאהבה באחר.
משווים אותו לאומנים כמו דודו טסה ועמיר בניון. המילים מפתיעות, הן מביעות רעיון, ולא מורכבות רק מהברות חסרות פשר שחוזרות על עצמן ומתחננות להיות קליטות, ליצור באזז והייפ וביט והוק ועוד כל מיני מושגים שלא קשורים בהכרח למוזיקה, אלא לשיווק וליח"צ.
אליאב זוהר מגיע ממקום אחר. ייחודי. פצע האהבה (האמיתי או המדומיין) מסייע לו להיות אומן מרגש. לא כזה שבא לבדר, או לרצות את הקהל, אלא לשפוך את הקישקעס שלו מתוך החור שבלב, בצורה הכי אותנטית האפשרית שהמוזיקה מציעה.
מולו יושבים "שופטים". זמרים מיומנים שכשהם לא נמצאים על במה, מנסים בכל כוחם לדלות שאריות תשומת לב של הקהל, של הצופים. כל אחד והשטיק המזויף והמוגזם שלו. רן ונינט באמצעות חימום מערכת יחסים עתיקה כשהוא כבר התחתן עם גבר והיא נשואה ואם לשני ילדים; איתי לוי בהתלהבויות מעושות; קרן פלס בבכי; שירי מימון בנהי; ואסף אמדורסקי עם גרדרובה שנותרה מימי סטטיק ובן־אל.
על הבמה עולים יוצרים צעירים ומבטיחים, ומולם ב"שולחן השיפוט" מסתופפים אומנים ידועים ומפורסמים שרק מבקשים שיראו גם אותם. זה כמעט מכמיר לב. ועוד לא דיברנו על אסי ורותם.
אליאב זוהר הגיע לבמה של ה"כוכב" אוחז בגיטרה, עם טי־שירט, חמוש במשקפיים מרובעים, עם עדשות צהובות, נראה מבוגר מכפי גילו. כלל לא היה אפשר לנחש שמדובר בזמר. אולי רואה חשבון, מהנדס בניין או אפילו פוליטיקאי אפרפר. אבל בשנייה שהוא פותח את הפה, ברגע שהוא מתחיל לנגן, כבר אי אפשר להתבלבל או להישאר אדישים - פוליטיקאי הוא לא. אומן ענק כן. ואז התברר שאבא שלו הוא ח"כ מיקי זוהר מהליכוד.
כבר ידענו תפוחים שנפלו והתגלגלו ונמצאו הרחק הרחק מהעץ, אבל פה מדובר בתפוח מיבשת אחרת, מכוכב אחר, מאזור זמן אחר.
המוח מתקשה להבין איך לחבר כנסת קר מהליכוד, שמתהלך בין אולפנים עם דפי מסרים מדוקלמים משעממים לעייפה בקלישאות ההערכה לביבי, וכמה שהליכוד הולך להפתיע, ואיך דווקא בבחירות האלה 61 זה בהישג יד, רק צריך לשכנע את מצביעי הליכוד לצאת ביום הבחירות ובלה בלה בלה של שעמום שגרתי שחוזר על עצמו כבר ארבע כנסות, חמש מערכות בחירות, שבע שנים של קריירה פוליטית ארצית ועוד לפניה קריירה מקומית בקריית גת - איך מכל האירוע חסר היצירתיות של האב, צמח אוצר בלום של רגש ויכולת שרק מבקש להתפוצץ.
איך באותו בית יושב האב, מיקי, שכל מה שמעניין אותו הוא שלוש הכ"פים (כוח, כסף וכבוד), שמייצגות תאוותנות, יהירות, אגוצנטריות ואולי גם ערכים קלוקלים אחרים, איך הוא גידל אומן עם שלוש כ"פים אחרות לגמרי: כריזמה, כישרון וכאב.
מעניין לאן מיקי זוהר יגיע בפריימריז הקרובים של הליכוד. אליאב יגיע רחוק יותר.