בשחר לידתו של מקצוע ההוראה נולדה כנראה גם השביתה. מאז ימי נעורינו אנחנו זוכרים עיצומים ושביתות במערכת החינוך, שכמובן גרמו לנו לעליצות. והנה, בימינו אלה, חודש לפני פתיחת שנת הלימודים, מתמודדת מערכת החינוך לא רק עם איום השביתה, אלא גם עם מחסור חמור במורים.
לאחרונה דיווח מנהל ותיק כי בגלל מחסור במורים, בבית ספרו בצפון תל אביב לא ילמדו יותר גיאוגרפיה בחטיבת הביניים ותנ”ך בחטיבה העליונה. אותו מנהל בישר: “סגרנו שתי קבוצות במדעי המחשב, ואנחנו מפחיתים את מספר שעות הלימוד השבועיות במתמטיקה, מדעים ולשון מחמש שעות לארבע. אנגלית כבר הורדנו לארבע שעות לימוד שבועיות בשנה שעברה, והתלמידים חוזרים לביתם מוקדם יותר”. הכל יודעים כי המשבר במערכת החינוך מעמיק והולך וכי שכרם של המורים בארצנו מרחיק רבים מהם מהמקצוע בהיותו נמוך מאוד. הניסיון בעולם מלמד כי במדינות רבות הדרך להעלאת רמת הידע ואיכות ההוראה של המורים היא במתן מענק כספי למורים מצטיינים.
המלצה כזו מונחת על שולחנה של ממשלתנו בארצנו כבר שנים רבות, אך דבר לא נעשה. ללא ספק יש לתמוך בבקשת המורים להעלאת שכרם, אבל בכך אין להסתפק. יש להעלות את רמתם. יש לעודד מורים בדרכים רבות ומגוונות, ובעיקר בפיצוי כספי, על מנת שיישארו במערכת שנים רבות. כיום רבים מהם נאלצים לתת אחר הצהריים שיעורים פרטיים על מנת להעלות את הכנסתם.
עוד תקלה בממלכת החינוך היא העובדה כי בשל אי־היציבות הפוליטית, שרי חינוך אינם זוכים להתמיד בעיסוקם החשוב ומתחלפים לעתים קרובות. המשבר הנוכחי בממלכת החינוך איננו חדש והופך כבר למסורת. מן הראוי שתתחולל מהפכה בענף החיוני הזה. יש אחת ולתמיד לבנות תשתית כספית וחינוכית על מנת להעלות את קרנו של המקצוע החיוני הזה ולשפר את רמתו. מדובר בשעת חירום חינוכית הנמשכת ללא הפסקה. הגיעה השעה לשים לה קץ.