קומבינת יוקר המחיה: המחירים אמנם יורדים, אך ברור מי יפגע לאחר הבחירות

פתרונות פלסטר

תזכרו היטב את יום שני הבא, 1 באוגוסט. זה הולך להיות המועד שבו ייפלו עלינו ים עדכוני מחירים והוראות. באופן מקרי או לא, זה קורה בדיוק שלושה חודשים לפני הבחירות. תעריפי החשמל עולים, מחירי הדלק יורדים, מחירי הלחם נפרסים, נוסחת תעריפי התחבורה הציבורית מתעדכנת, מחירי מוצרי הצריכה עולים, התשלום במזומן יוגבל ל־6,000 שקל. המחירים שנקבעו אינם מקריים, והתוצאה נקבעה בתום קרבות התשה.

לקראת שביתה נוספת? בנק הפועלים מציע תוכנית פרישה לכ־200 עובדים
"תחרות היא המפתח": זו המשמעות של הסרת הפיקוח על מחירי הלחם

נתחיל מהסוף: מועצת רשות החשמל התכנסה שלשום, וכפי שהערכתי בטור זה, אישרה הפחתה נוספת בתעריפי החשמל. במקום ייקור של 9.6%, התעריפים יעלו ב־8.6% בלבד. אסור לזלזל גם בהפחתה כזאת. לפי החישובים הכלכליים האובייקטיביים התעריפים אמורים היו לזנק ב־21%, אך בזכות קומבינות חשבונאיות נטל הגזירה יופחת. הנס המחשמל הזה מתרחש באדיבות חברת החשמל, שתממן את פריסת ההתייקרויות על פני מספר שנים בשיטת שוטף+, דרך נוסחה מורכבת שלא נלאה אתכם בה. בשורה התחתונה מדובר במהלך קלאסי של ערב בחירות, שנועד להקל את יוקר המחיה.

וזה אינו המהלך היחיד. מחיר הבנזין יירד בחצות של יום ראשון הקרוב לפחות בשקל לליטר. גם כאן ההפחתה נעשית בזכות התערבות של ליברמן, שהחליט להפחית פעמיים את מס הבלו על הדלק, כל פעם ב־50 אגורות. זה יעלה לקופת האוצר 1.4 מיליארד שקל, אבל מי סופר. כשמחיר ליטר בנזין יורד אל מתחת ל־7.5 שקל לליטר, לא שואלים יותר מדי שאלות. אבל גם כאן מדובר בקומבינה, כי בשלב מסוים, כשמחירי הבנזין בעולם יירדו, ניאלץ להחזיר את הכסף.

מהלך דומה נעשה עם מחירי הלחם. אז איך ייתכן שבמקום זינוק של 39% במחיר קיבלנו לחם פרוס במספר תשלומים? שוב הקומבינה ניצחה. כפי שכבר חשפתי, המחיר יעלה ב־5.5% בלבד, כשבמהלך 2023 ייהנו המאפיות בתמורה מהסרת הפיקוח על הלחם האחיד. שיטת פריסת התשלומים הופעלה בהצלחה גם בעדכון מחירי מוצרי החלב, שיעלו ב־4.9% בלבד.

אבל גם בגזרת המסים ליברמן לא מתבטל, ובכוונתו להגדיל את הפטור ממע"מ על קניות באונליין ברשתות זרות מ־75 דולר ל־300 דולר על מוצרי צריכה שאין בהם תחרות בשוק המקומי. בנוסף, הוא יפחית את מס החברות לחברות בנייה הבונות בפריפריה דיור להשכרה, מ־23% ל־6% בלבד. לנוכח הבחירות, הקלות המיסוי מותנות באישור היועצת המשפטית לממשלה.

אז מי שטוען שממשלת השינוי אינה עושה כלום כדי להילחם ביוקר המחיה - טועה ומטעה עובדתית. אלא שהדרך בעייתית. ליברמן מפעיל את מיטב הקומבינות, מכניס את היד לקופת האוצר ומפעיל את מיטב מנופי הלחץ כדי למתן את ההתייקרויות. זה הדבר היחיד שניתן לבצע אפקטיבית בטווח הקצר של עד הבחירות. כל המילים המפוצצות, כמו "רפורמות", "פתיחת שוק לתחרות", "הקלות רגולציה" ועוד, נכונות לממשלה המכהנת ארבע שנים, ולא לממשלת ששורדת שנה.

ראש הממשלה יאיר לפיד איים למשל בתחילת השבוע כי "מי שיעלה מחירים באופן חסר אחריות, עלול לקום בבוקר ולמצוא את עצמו עם תחרות שהוא לא ציפה לה". לפיד מאיים, וליברמן מוציא כאמור אל הפועל את מיטב הקומבינות הכלכליות, שמתקבלות גם בניגוד להמלצות הדרג המקצועי.

במהלכים להפחתת יוקר המחיה אין אופוזיציה ואין קואליציה, אין ימין ואין שמאל. כמו ביציאה למלחמה בטרור, כולם בעד. ואכן את הקופון המיידי גוזר ליברמן מלפיד, שאמר השבוע: "אני רוצה להודות לשר האוצר על המנהיגות הכלכלית שהוא מגלה. הממשלה הזו תוביל מערכה נחושה ביוקר המחיה". את המחיר נשלם אחרי הבחירות. עד אז, שר האוצר מייחל לקבל את הקופון הפוליטי לא רק מראש הממשלה, אלא בעיקר מציבור הבוחרים.

מלחמת העצמאות

אחת התעלומות האלקטורליות הגדולות היא הפער בין עוצמתם התקשורתית של העצמאים והעסקים הקטנים לבין כוחם האלקטורלי. העובדה שמדובר בסקטור מוגדר, המעוניין לקדם אך ורק את מטרותיו, הייתה יכולה לאפשר להם למנף את מעמדם ולהגיע לכוח של לפחות 10 מנדטים.

הדוגמה הבולטת ביותר שבה אני נזכר היא מפלגת הגמלאים גיל, שבראשה עמד רפי איתן, אשר רשמה בבחירות לכנסת ה־17 הישג מדהים של 7 מנדטים. מטרתם הייתה אחת: לקדם את האינטרסים של מעמד הגיל השלישי: בלי ימין ובלי שמאל, בלי שטחים או קו ירוק.

אז מדוע מה שהלך לקשישים לא הולך לעצמאים? הרי הכנסת האחרונה וממשלת השינוי הוכיחו שגם הן אינן סופרות אותם. כל ההבטחות בדבר "רשת ביטחון לעצמאים", דמי אבטלה ומחלה, הטבות מיסוי והקלות רגולטוריות התנפצו על סלע האילוצים הפוליטיים. אלא שככל הנראה האינטרס הכלכלי והפוליטי המשותף לקשישים הרבה יותר הומוגני מהאינטרס הפוליטי של העצמאים.

משיחות שערכתי במשך שבועות מתברר שרבים מהעצמאים ובעלי העסקים הקטנים הם דווקא בעלי השקפה פוליטית ימנית ליברלית. כך שעצמאים רבים לא ישמחו לתת את קולם למפלגות שמאל או אפילו מפלגות מרכז, גם אם יבטיחו להם הרים וגבעות. מי שיכלה לייצג אותם היטב היא איילת שקד מימינה, אולם הסקרים חוזים שהיא עלולה לא להיות רלוונטית.

כך שהעצמאים מנסים לממש את עוצמתם הפוליטית בהתגנבות יחידים. דווקא במאבק מול הבנקים ומשרד הכלכלה הם הצליחו יחסית והעלו את העסקים הקטנים לתודעה הציבורית. בפוליטיקה הארצית - הרבה פחות.

רועי כהן, נשיא ארגון העצמאים להב, הוצב בעבר במקום לא ריאלי ברשימת כולנו של כחלון לכנסת, ובסיבוב האחרון ניסה לרוץ עם מפלגתו של עפר שלח, תנופה, ושוב התרסק. אלא שכהן עדיין לא אמר נואש: "ניסיון השנה האחרונה הוכיח שהבטחות לחוד ומציאות לחוד. כל ההבטחות שניתנו לעצמאים עד היום לא קוימו, ולכן העצמאים חייבים נציג באחת המפלגות הקיימות כדי לקדם את האינטרסים שלהם. אלה הקולות שאני שומע מהשטח. אני לא חושב שריצה במסגרת מפלגת עצמאים תוכיח את עצמה, כי אחוז החסימה גבוה. אנחנו מאוכזבים מהפעילות של אביר קארה, שהגיע לכנסת מהשולמנים ולא הוכיח את עצמו. אני מכוון למפלגות כמו כחול לבן או יש עתיד, המעוניינות בתמיכת העצמאים והעסקים הקטנים".

אבל כחול לבן כבר מצוידת בעצמאי מחמד ששמו דותן סופר. הוא ארגן הפגנות עוד בתחילת הדרך ושיתף פעולה עם ח"כ קארה, שבהמשך התעמת איתו פיזית בכנסת. בכלל, הדעה בקרב מרבית חבריי העצמאים היא שקארה ניכס לעצמו את סוגיית העצמאים, ומידר כל בעל תפקיד משמעותי בקרב העצמאים. כך למשל, לישיבות עם שר האוצר וראש הממשלה הוא לא הזמין את נציגי הארגון, ובראשם כהן. קארה גם תקף בחריפות את ההסתדרות ואת מפיק האירועים רמי בז'ה, שהקים לפני שנתיים את יו"ר פורום העצמאים בהסתדרות.

"קארה אינו הפתרון לבעיית העצמאים, אלא הבעיה. כל ההבטחות שלו לטיפול בנו לא קוימו. בפועל הוא דאג בעיקר לעצמו ולחבורת מקורביו, והדיר את אלה שהתנגדו לו", טוען כהן.

כאמור, לאחר פיזור הממשלה עמדה בפני העצמאים הדילמה המחודשת אם לרוץ בנפרד או כל אדם לנפשו. גם כאן התשובה אינה אחידה. נשיא להב מתנגד כאמור להקמת מפלגה נפרדת ומנסה לקבל שריון במפלגה קיימת. מי שאינם סבורים כמוהו הם יזמי מפלגת העצמאים החדשים, שקמה לטענתם "אחרי שנתיים קשות ומדממות למגזר". את המפלגה מובילים יורם מועלמי וצמרת אביבי, פעילים במסגרת ארגון להב ויוזמי הבג"ץ נגד רשות המסים בנושא מענקי הקורונה.

השבוע הם קיבלו בשעה טובה את אישור רשם המפלגות. בשבוע הבא הם ירשמו שלב נוסף במאבק להחזר מענקי הקורונה (הנאמדים ב־1.5 מיליארד שקל) ויעתרו בנושא לבג"ץ. מה השאיפה של מפלגת העצמאים החדשה? אביבי הסבירה לי השבוע ש"הנושאים הבוערים ביותר מבחינתנו הם ביטול החזרי המענקים שניתנו בתקופת הקורונה, תיקוני חקיקה בביטוח לאומי בנוגע לזכויות סוציאליות לעצמאים, חקיקת רשת ביטחון לעצמאים, ומהלכים למאבק ביוקר המחיה".

אני מאחל להם בהצלחה, כי הצלחתם היא הצלחתנו. אבל לצלוח את אחוז החסימה זו מטלה קשה ביותר, ואם זה יקרה זו תהיה הצלחה בלתי רגילה.

חגיגה פיננסית

שני סקטורים פיננסיים מובילים יושפעו משמעותית מעליית הריבית בדוחות הכספיים לרבעון השני של 2022 שיפורסמו בעוד כשבועיים: הבנקים וחברות הביטוח. לקראת סוף חודש יולי מתברר שבעוד הבנקים יחגגו כל הדרך לבנק, בענף הביטוח ישלמו את המחיר, כמו שנאמר: מה שבטוח – ביטוח.

לפי הערכות האנליסטים, חמשת הבנקים הגדולים יסגרו את הרבעון ברווחי שיא של 5.5 מיליארד שקל. כ־2 מיליארד שקל מהרווחים יגרוף בנק לאומי שבניהול חנן פרידמן, המאיים על מעמדו של בנק הפועלים. הרווח המצרפי של הבנקים ב־2022 כולה עשוי להגיע לשיא של 20 מיליארד שקל. שני גורמים ייטיבו עם המערכת הבנקאית: הפרשי האינפלציה (שמגדילה חשבונאית את הרווחים) והריבית העולה (שמגדילה את המרווחים הפיננסיים).

העלאת הריבית הגיעה מבחינת הבנקים בדיוק בזמן. בעוד הריבית על המינוס באוברדרפט והריבית על המשכנתאות הוקפצו בשל עליית ריבית בנק ישראל (יותר מ־1% לשנה), ריבית הפלוס על הפיקדונות עלתה מנגד בשיעור מעליב של 0.2% בלבד. זאת ריבית שבקושי מממנת מנת פלאפל.

בענף הביטוח כאמור העניינים העסקיים יגעים. יהודה בן אסייג, מנכ"ל מנורה מבטחים, המנהלת נכסים בשווי המתקרב ל־300 מיליארד שקל, צריך מדי חודש לשבור את הראש עם המשימה הלא פשוטה מה לעשות עם הפקדות של 2.5 מיליארד שקל בחודש. בן אסייג: "מחירי איגרות החוב אינם יורדים, וזה אומר שיש התמתנות בציפייה להעלות ריבית. רואים שמחירי הסחורות יורדים בשורה ארוכה של מוצרים, כמו חיטה, סוכר, קפה, ואפילו נפט ומתכות. מחירי ההובלה הימית מתמתנים, והמחיר לקונטיינר ירד. הציפיות לאינפלציה במגמת ירידה גם בזכות הירידה במחירי האנרגיה. הריבית ארוכת הטווח תרד, וייתכן שבעתיד הקרוב נראה כבר העלאות ריבית מתונות מכיוון הבנקים המרכזיים".

על אתגר ההשקעות בתקופה של שווקים משתנים הוא עונה: "מדובר באתגר גדול מאוד. אנחנו משתדלים לא לוותר באיכות ובניהול ההשקעות. אנחנו נחשבים לסולידיים שבחבורה, ולא לוקחים יותר מדי סיכונים באמצעות פיזור ובדיקה של כל השקעה. בבורסה נוצרו הזדמנויות השקעה לא רעות ואפשר לראות שבחודש האחרון השווקים היו חיוביים".

לאור כל אלה, כיצד ייראו דוחות חברות הביטוח לרבעון השני?
"עדיין קשה לי להעריך. לראשונה זה חודשים רבים רואים שוק הון חיובי בחודש יולי, אבל זה לא רלוונטי לרבעון השני, שבו הבורסה הייתה פחות טובה. לכך נוסף גם עדכון טבלאות תוחלת החיים, שהשפיע לרעה על התוצאות. לאור כל אלה, סביר שהתוצאות בענף תהיינה פחות טובות ממה שראינו לאחרונה. גם האינפלציה תשפיע לרעה. מצד שני, לעליית הריבית תהיה השפעה חיובית על חלק מחברות הביטוח. תמיד אמרתי שארבעה עצים גדולים מסתירים את התמונה האמיתית של פעילות הביטוח בענף: שוק ההון, הריבית, האינפלציה ועדכון ההנחות האקטואריות".

ועדיין לא הזכרת את התחרות.
"התחרות כמו תמיד חזקה מאוד. זה ניכר בתעריפי ביטוחי הרכב, שעולים בגלל ההפסדים הגדולים שיש לחברות בתחום. אחרי הקורונה יש עלייה בנסיעות, בשכיחות התאונות, בגניבות ובתביעה הממוצעת. ועדיין עליית התעריפים נמוכה יחסית".

משפט שלמה

"אני האח הבכור ל־17 אחים ואחיות. יש לי שבעה ילדים, וזה עדיין לא הסוף. ההורים שלי הם דוגמה לגבורה ותעצומת נפש. אבי, בן 61, הוא רב המושב זמרת שבדרום. הגענו מג'רבה, עיר של חכמים ושל סופרים עוד מימי בית ראשון. אני הולך בדרכי ההורים, ואף אחד לא ילמד אותי מה זה יוקר המחיה", אומר לי ח"כ שלמה קרעי.

קרעי (40) מתמודד בפריימריז בליכוד, ולאור פעילותו הפרלמנטרית נראה שמקומו בצמרת הרשימה מובטח. אמירותיו אינן משאירות בכלל מקום לספק. "אני ביביסטי גאה", הוא אומר לי, ועוד נחזור לאמירה זו בהמשך.

איך מצליחים לקיים משפחה עם 17 ילדים?
"אבי החזיק את כולם על הגב שלו ונותן את הכוחות למשפחה. כשאני מדבר על יוקר מחיה, אי אפשר לטעון כלפיי שאני מנותק. אומנם לא ידעתי טעמו של רעב, אבל מעולם לא היו אצלנו מותרות. לא היה אצלנו מושג כזה לצאת לחופשה משפחתית. אבל גדלנו בבועה חמה ואוהבת, וכילד לא הרגשתי שום מחסור. במושב זמרת שבו גדלתי אף אחד לא התנשא עלינו. היום אני רואה חשבון וד"ר לתעשייה וניהול. כשסיימתי את ההתמחות, עבדתי כחשב בחברה בורסאית, עד שנכנסתי לכנסת ב־2019.

"בהתחלה פקידי האוצר עוד ניסו לבלבל אותי בוועדת הכספים עם חישובים, אבל הראיתי להם שיש להם הנחות שגויות ושאפשר אחרת. בחוק ההסדרים הציעו מודלים של מס גודש, אבל הכלים הכלכליים שיש בידי נתנו לי את היכולת להתעמת איתם. יש סוג מסוים של פקידי אוצר שמזלזלים וזורקים כל מיני מספרים ואומרים שזה המצב ושאין ברירה. אבל כשאתה מתווכח, הם לוקחים צעד אחורה ומתחילים לעשות שיעורי בית".

שר האוצר מקשיב לעצות הפקידות המקצועית ועושה מה שממליצים לו, ועדיין אתה מבקר אותו בחריפות.
"כי העצות שלהם לא תמיד טובות, בוודאי לא בראייה ציבורית. הם מסתכלים על החור שבגרוש, ולפי זה קובעים מדיניות. למשל, כך קבעו את מס הגודש, שהיה לא הגיוני. נכנסתי לכנסת בזכות המאבק מול הבנקים במגבלת שליש הפריים ועמלת פירעון מוקדם, כשהדרג המקצועי בבנק ישראל נתן לבנקים גיבוי. זאת גם הגישה של פקידי האוצר. כשיש שר אוצר כמו ליברמן, שלא מבין בכלכלה, הם מפילים אותו. אין לו הכשרת מקצועית ככלכלן, ובכל פעם שהוא נוגע במשהו, הוא הורס. ליברמן נכשל, ובזה אין כבר ספק. הוא עצמו מבולבל ומגמגם ומנסה להמציא סדר יום חדש".

אתה מבקר אותו בחריפות, אבל תראה את המצב המעולה של הכלכלה הישראלית גם במבט עולמי. הוא גם עשה דברים להורדת יוקר המחיה, כמו הורדת הבלו על הבנזין. אין לך שום מילה טובה להגיד עליו? 
"גם בנושא הבנזין אי אפשר להגיד מילה טובה. זה מעט מדי ומאוחר מדי. אנחנו באופוזיציה יזמנו את הדיון בנושא, ואני לא נותן לו קרדיט, כי זה לא בא מרצונו החופשי. זה שר אוצר שנגרר, שלא מבין מה קורה בפריפריה. אנשים מתקשים לגמור את החודש בסופר. איך הממשלה מעלה את מחירי התחבורה בפריפריה ומורידה אותם בתל אביב? זאת ממשלה מנותקת מהפריפריה, כי זה לא הבייס שלהם".

אתה מבקר את היעדר ההשכלה של ליברמן, אבל גם לנתניהו אין השכלה כלכלית, כך שהתואר לא קובע.
"זה נכון, אבל הוא הוכיח את עצמו. יש לו כישרון טבעי. גם לגפני אין השכלה כלכלית, אבל היה יו"ר ועדת כספים מעולה. כלים פורמליים לא עוזרים אם אין לך כישרון טבעי. ביבי היה שר אוצר מצוין. הוא הציל את הכלכלה כמה פעמים ממספר משברים, למרות שבמתווה להצלת המשק בשנת 2003 הוא פגע בקצבאות, וייתכן שאפשר היה לנהוג אחרת".

מחירי הדיור עלו ב־12 שנות כהונתו ב־130%. איך הוא מעז לבקר את יוקר המחיה?
"אני מודה שגם בממשלות נתניהו היו הרבה דברים שצריך היה לטפל בהם ולא טופלו, אבל הכל יחסי: כשאתה רואה מה שעשתה ממשלת השינוי בשנה האחרונה, כשמחירי הדיור זינקו ב־16%, אתה מקבל פרופורציות. טבעי שמחירי דיור עולים בגלל מרכיב הקרקע, אבל לא ב־16% לשנה. את משבר הדיור צריך לפתור במערכה מסיבית של הגדלת היצע. נכון שגם ממשלת נתניהו לא נחלה הצלחה גדולה בתחום. אפשר לקרוא לזה כישלון ביחס למה שהייתי רוצה שיקרה, אבל ביחס למה שקרה בשנה האחרונה - זאת הצלחה".

בוא נניח שבממשלה הבאה תהיה שר הכלכלה או בעל עמדת השפעה בתחום. מה היית עושה?
"אתחיל דווקא מהבנקים: יש כאן שוק חסר תחרות. יש אוליגופול בנקאי. מדוע בנק צריך לגבות 3%־4% על ערבות בנקאית שמגובה בפיקדון של הלקוח? כשיש חזירות וכשיש כשל שוק בתחרות, מכניסים שחקנים נוספים לשוק. הליכוד יבטל באופן מיידי את כל העלאות המסים שעשתה ממשלת השינוי. בעיניי צריך להמשיך בחתירה להפחתת מסים נוספת, כמו מס החברות ומס הבלו על הדלק, המניע את יוקר המחיה בהובלה ובטיסות.

"בתחום הנדל"ן, צריך לחלק מגרשים כמו שעשו עם קום המדינה. כל הקיבוצים והמושבים והשכונות הוותיקות קיבלו מגרשים. צריך להפסיק לספסר במיליארדים בקרקעות. בעניין יוקר המחיה אני נגד מתן סובסידיות, ובעד שוק חופשי ותחרות. הסובסידיה לא עוזרת. היא מורידה מחירים על ידי פתיחת השוק לתחרות והורדת רגולציה, אבל אם יתברר שפתיחת השוק לתחרות פוגעת במחירי הלחם והחלב, חייבים לוודא שהחלשים לא ישלמו יותר".

אתה לא נעלב מהתואר "ביביסט".
"ממש לא. זה כמו הסיפור של בלעם בן בעור: הם באים לקלל ויוצאים מברכים. דווקא לאלה שקוראים ביביסטים אכפת מהמדינה, והם לא הסכימו להקים מדינה עם האחים המוסלמים. אנחנו הולכים אחרי נתניהו לא בגלל הערצה עיוורת, אלא בגלל שהוא המנהיג הטוב ביותר. אנחנו גאים בתואר ביביסטים. השנה האחרונה הוכיחה לכולם למי באמת אכפת מהערכים והאידיאולוגיה ומי נהנה משררה ותאוות שלטון ומהג'ובים בממשלת השינוי".

מיותר לשאול אם אתה חושב שנעשה לנתניהו עוול במשפט.
"בוודאי שנעשה עוול, ולא רק לו אלא למחנה הלאומי כולו. כל המטרה של המשפט הייתה להחליף את השלטון. כדי לממש את המטרה לקחו שעיר לעזאזל, ואת זה רואים היום בבית המשפט. אם כבר מדברים על מושחתים, תראה מה קורה בצד השני. מדוע לא חקרו את פרשת 'הממד החמישי' של בני גנץ, ואיך התקבל חוק 'ישראל היום'? שם נמצאים המושחתים האמיתיים. הפרקליטות הפכה סיפורי רכילות לכתב אישום חמור".

מה דעתך על החוק הצרפתי?
"אין לי שום ספק שתפרו לו תיק, אבל אפתיע אותך ואומר שלא צריך 'חוק צרפתי'. בכל שבוע שעובר במשפט נתניהו הליכוד מרוויח עוד חצי מנדט, כי רואים איך הכל קורס. שוב אני שואל איך לא נפתחת חקירה נגד בכירים במפלגות השמאל שיושבים בממשלה. הם חבורה של צבועים. ביבי לא צריך עסקת טיעון או חוק צרפתי. בכל פעם מחדש בסמוך לבחירות ניסו לפגוע בנו, אבל זה לא עזר להם. הליכוד רק התחזק".

אתה אומר שאין הערצה למנהיג, אבל יש סביבו סממנים של קוריאה הצפונית, כמו הפסל המוזהב אצלך בלשכה והתליון עם דיוקנו.
"יש לנו הערצה לדרך ולא למנהיג. בכל מקרה אני לא חושב שפסול להעריץ אדם שמסוגל להגשים את הדרך של הליכוד. נתניהו הוא מנהיג משכמו ומעלה, ואף אחד לא מגיע לקרסוליים שלו. הוא עשה בכהונתו מה שלא עשו בכל התקופה האחרונה. אתה מדבר על סממנים של דיקטטורה, אבל איפה הייתה התקשורת כשהשמאל לקח פסל בדמותו ורמס אותו עם חבל תלייה? התליון זה גימיק בגלל הפריימריז בליכוד. אני לא שמתי שום פסל בלשכתי, זה היה משרד של חבר ולשם השעשוע שמנו את הפסל שלו. הביקורת מגיעה מאנשים חסרי חוש הומור".

ובכל זאת, כמי שהגיע מהפריפריה וממשפחה מרובת ילדים, האם לא מפריעים לך הפרסומים על אורח חייו הנהנתני?
"שמע, לכל אחד יש את החברים שלו. אני והחברים שלי יושבים לארוחה האחד אצל השני ושותים. לנתניהו יש כנראה חברים עשירים, והוא עשה את זה במסגרת ייעוץ משפטי קפדן. אבל גם מבית המשפט מגיעים סימני שאלה לגבי טיב העדות. אני אישית לא מעשן ולא תתפוס אותי עם סיגר. אבל ברגע שמתברר שמדובר במתנות הדדיות, חייבם לקחת את הדברים בפרופורציה. אני לא מבין מה כל כך כואב לאנשים. מה שבשבילי ובשבילך 1,000 שקל, בשבילו זה 50 אלף שקל. מדובר בקנאה נטו".

מה יקרה אם לא תגיעו ל־61 מנדטים? נלך שוב לבחירות או שאולי תחליפו את ביבי?
"אין אפשרות לעוד בחירות, וגם אם לא נגיע ל־61, לא נחליף את ביבי. אם הצד שלנו לא יקבל 61, תוקם כאן ממשלת אחים מוסלמים, ולפיד אמר את זה מספר פעמים, למרות שעכשיו הוא מתכחש ומנסה לפזר מסך עשן. אני חושש מהמצב שתקום ממשלה שתפנה יהודים מבתיהם ותבטל את המדינה היהודית, ואולי גם הדמוקרטית. לפיד מוכן לעשות הכל כדי להיות ראש ממשלה וגם גנץ שנפגש עם אבו מאזן אינו טוב ממנו. אבל זה חשש רחוק. בוחרי הליכוד ייצאו הפעם להצביע בהמוניהם, וזאת תהיה הפתעת הבחירות".