מיד בחצותו את מעבר ראש הנקרה בדרכו מישראל לתוך לבנון, נקרא הבישוף מוסא אל־חאג' לאחראי על הביטחון. בפניו הוצג צו חקירה שאותו הוציא שופט צבאי בביירות. שעות ארוכות הוא נשאל על מטרות ביקורו הפעם ועל סכום הכסף הנכבד והתרופות שאותם נשא בחיקו. כבר שנים חוצה אל־חאג' את המעבר הזה ללא הפרעה. הוא אזרח לבנוני, איש הפטריארכיה המארונית שמרכזה בלבנון, המשמש נציג מטעמה בישראל, או כפי שהיא קרויה אצלם, "מחוז חיפה וארץ הקודש". אחת לכמה שבועות הוא עוזב את חיפה ושב צפונה למולדת. הוא מבקר את בני משפחתו בביירות ומשתתף בישיבת הבישופים האזורית של הכנסייה.
גם הפעם יצא למטרות אלה, אבל במזוודתו נשא 460 אלף דולר, כספי תרומות לנזקקים שאספו באופן שווה דרוזים ומארונים בישראל עבור אחיהם ברחבי לבנון. אף תרופות מישראל נשא עמו הבישוף עבור חולי סרטן, סוכרת ומחלות קשות. הן מיועדות לחולים מסוימים על פי רשימה.
שמונה שעות לפחות עוכב איש הכמורה הבכיר במעבר הגבול מצדו הלבנוני. הוא נשאל על מקורות הכסף, על תוכניותיו בביקור הזה ועל קשריו עם קצינים בצה"ל בני עדתו המארונים. ההון הרב והתרופות הוחרמו והופקדו בידי בית הדין הצבאי. איתם נשללו ממנו גם הטלפון ודרכונו הלבנוני.
בקרוב ירצה מוסא אל־חאג' לשוב לחיפה, ואז יידרש בית המשפט הביירותי להחליט כיצד לנהוג בכסף ובתרופות שהוחרמו. לפרשה הזו היבטים פוליטיים, עדתיים, הומניטריים ומשפטיים, והיא זוכה לסיקור בולט בעיתונות הלבנונית. הכנסייה המארונית פועלת בחסות הוותיקן, והבישוף נושא דרכון דיפלומטי מטעם הכס הקדוש. עובדה זו כשלעצמה עשויה להעניק לו הגנה מפני רשויות החוק בביירות, אולם ספק אם מישהו באמת ירצה למצות עמו את הדין. המטרה העיקרית במעצרו הייתה להכפישו ולהעביר מסר חריף לשולחיו.
את המטרה הזו ייצגו בדבריהם שני מנהיגים לבנונים. האחד הוא ראש המועצה הדתית של העדה הדרוזית, השייח' סאמי אבי אל־מונא. הוא תקף את הניסיון של הבישוף להכניס כסף "מפלסטין הכבושה", ואמר כי מדובר בביטוי של מגע עם ארץ אויב. אחריו התייחס לפרשה גם חסן נסראללה. "אני וחיזבאללה שמענו על הפרשה ככל הלבנונים, אין לנו קשר אליה", טען נסראללה השבוע בראיון טלוויזיוני, וחזר על דברי קודמו - "העברת כסף מפלסטין הכבושה ללבנון היא מעשה המנוגד לחוק, בלי קשר לסיבתו".
שניהם יחד וכל אחד לחוד ניסו להטיל חשד בבישוף. האחד רמז כי יש להעמידו לדין על שימוש בלתי חוקי בסכומי כסף, והשני - כי מקומו בתא הנאשמים בגלל מגע עם ישראל. עבור חיזבאללה באופן מיוחד בא המקרה הזה בזמן. ההון שנשא איתו הבישוף ועצם בואו מישראל הם חומרים טובים לתפור לו תיק ציבורי שיציג אותו כאויב המדינה.
פוליטיקה בחסות הצלב
הכנסייה המארונית איננה מוסד רוחני בלבד, אלא גם הנהגה פוליטית במלוא מובן המילה. בחסות הצלב. מנהיגה, הפטריארך בשארה א־ראעי, מרבה למתוח ביקורת על חיזבאללה ועל עצמאותה הצבאית, וטוען כי ההשפעה האיראנית מזיקה ללבנון. ראעי הוא אומנם מארוני, אבל משמש פה וכותל עבור כלל הנוצרים של לבנון, ולמעשה נחשב לאישיות הנוצרית הבכירה במזרח התיכון. לפני שמונה שנים אף ביקר את חסידיו בישראל. היה זה ביקור מתוקשר וצעד אמיץ ומרחיק לכת עבור אישיות לבנונית בכירה.
ראעי פקד את כל הכנסיות המארוניות כאן ושב ללבנון שבע רצון ונערץ, בעודו בז למחאה של נסראללה ופקידיו. לפני שלושה חודשים השתתף נציגו הבכיר, הבישוף סלים מזלום, בוועידה על עתיד לבנון, שאותה יזמו אישים מכל העדות, בראשם פעילים פוליטיים בני העדה הנוצרית. בוועידה עלו קולות הרואים בעין יפה את חידוש היחסים עם ישראל.
אין לדעת אם ידע נסראללה מראש על חקירתו של נציג הפטריארך, הבישוף החיפאי אל־חאג'. אפשר שלא רק ידע, אלא גם דרש לבצעה, אף שטען כי שמע על כך לראשונה בתקשורת. שהרי, את צו המעצר נתן שופט צבאי בביירות. נסראללה, בניגוד לדימוי שנוצר לו במדינות האזור, יודע לשקר אף ללא מצמוץ עפעפיים ומרבה להתל בשומעיו אף מבלי שיהיו מודעים לכך.
הקהל שלו אינו רק אויביו מחוץ או יריביו מבית, אלא לפעמים אף חסידיו. אין זו שקרנות פתולוגית, אלא אמצעי הישרדות. הוא אינו נוהג כך משום שפסקי הלכה מתירים למאמין השיעי להתחזות או להסתיר את האמת כדי להרחיק מעליו סכנה (היתר ה"תקייה" הידוע). הוא משקר כי הוא פוליטיקאי, כדי להשיג דבר מה, או לשמר את הקיים.
זקני הר הלבנון
בלבנון התחדש לאחרונה שיח חדש־ישן בנוגע למדיניות שיש לאמץ כלפי ישראל. הוא התעורר בעקבות פשיטת הרגל שעוברת על המדינה, שאילצה רבים לחשוב מחוץ לקופסה ולחקור כיצד הם הגיעו לאן שהגיעו. מעטים קוראים לילד בשמו, מגעים עם ישראל, ומעדיפים את מילת הקוד הישנה "חיאד", שפירושה בערבית נייטרליות. הרעיון הזה היה מקובל מאוד בלבנון של ראשית המלחמה הקרה. בעברית נהוג היה לכנות מדינות שאימצו את הקו הזה "בלתי מזדהות".
זקני הר הלבנון עוד זוכרים כי בשנותיה הראשונות, לאחר תום המנדט הצרפתי, הייתה ביירות הראשונה מבין מדינות ערב שהטיפה לנייטרליות במאבק האיתנים בין ברית המועצות למערב. הנייטרליות ההיא, בראשיתה, לא קראה לעמדה פסיבית. הם קיוו בעזרתה לשמש מתווכים ומפייסים בין אחרים.
עתה מקבל הביטוי משמעות חדשה, עדכנית יותר. את מקום המערב תופסות ישראל וידידותיה, ואת המחנה היריב טהרן. הדוב הרוסי הוחלף בהשפעה האיראנית. מטיפי הנייטרליות תוהים, האם לא הגיע הזמן שלבנון תחדל להימנות עם הציר האיראני־סורי ותנקוט עמדה נייטרלית יותר. או במילים אחרות, פחות אנטי־ישראלית ויותר מערבית. המטרה איננה התקרבות לישראל. היא רק אחד האמצעים.
המטרה העליונה היא הוצאתה של לבנון מן הבוץ, והיא חלק מן השיח על פתרונות אפשריים למצב הביש הכלכלי. "הנייטרליות", הסביר הבישוף מזלום באותה ועידה, "היא ראשיתו של מבצע הצלה גדול ושלם עבור לבנון". הוא רמז כי אם תמשיך לבנון לנטות לצד איראן, היא לא תזכה לסיוע בינלאומי במשבר החריף שלה. "כל פעם שהלבנונים התרחקו מרעיון הנייטרליות, הם העמידו את מולדתם בסכנה".
נסראללה יודע שאת הרעיונות האלה צריך להרוג עוד שהם קטנים. בחסות המצב הכלכלי הרעוע, עלולים לקום לו יריבים שיציעו רעיונות שונים ומשונים, כמו אימוץ קו נייטרלי במאבק האזורי. אחד מהם, יודע נסראללה היטב, הוא הפטריארך המארוני בכבודו ובעצמו.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל