העיקרון הכמעט מקודש שאין מתערבים בענייניה הפנימיים של ישראל, שנשמר באופן מוקפד מצד ראשי הקהילה היהודית בארה"ב, לא התערער – הוא רוסק, באופן מתריס וברגל גאה. ההתנהגות העקבית והמוצהרת ששלטה שנים בקהילה להימנע מלהביע בפומבי דעות על התפתחויות בזירה הפוליטית־מפלגתית בישראל, נדחפה וסולקה אל מחוץ לדפוסי ההתנהלות והנימוס.
לא ברור אם הנטישה של עקרון אי־ההתערבות היא שיצרה את הליכי ההתרחקות והנתק בין ישראל לקהילה, או שהתעצמות משבר אי־היחסים בין שני חלקי העם, זה שבציון וזה שבתפוצה, הוא שהפך את ההנחה היסודית של אי־ההתערבות לנלעגת ובלתי מעשית. על שאלה זו יצטרכו להשיב היסטוריונים.
בשיחות, בראיונות ובפגישות אקראיות עם בכירים יהודים, רבנים ועסקנים קהילתיים, הנושא המרכזי הנידון והמדובר הוא: מה קורה בארץ? לרוב המשפט הוא "בשם אלוהים, מה הולך בישראל? הם יצאו מדעתם?". הכוונה היא לדיווחים ולעדכונים על המתרחש בחזית מערכת הבחירות.
מה שמדאיג את רוב המגיבים הוא התחזקות מעמדם של חברי הכנסת מהימין הקיצוני, במיוחד בקרב צעירים בישראל. "אני לא מאמין", אמר לי בשיחה מנהיג יהודי מוכר ומוערך בקהילה שחזר לא מכבר מביקור בישראל. "בן גביר מקבל בסקרים 11 מנדטים...?".
"אני לא מבין", אמר לי איש שיחי. "אמרו לי בארץ שייתכן מצב שאם הליכוד מנצח ונתניהו ראש ממשלה, אז איתמר בן גביר צפוי לקבל תפקיד של שר. פוליטיקאים בארץ לא מבינים ולא קולטים איזה נזק פוליטי ומוסרי עצום ייגרם לישראל בזירה העולמית בכלל ובארה"ב במיוחד, אם טיפוס קיצוני כמוהו ייצא מנצח ומחוזק בבחירות".
האיש ביטא את מה שמחריד את הרוב הגדול והמכריע של ראשי הקהילה, המייצגים את מרבית הציבור היהודי בארה"ב. בכיר שיצא לגמלאות ובעת שכיהן בתפקידו כראש ארגון יהודי מרכזי היה יוצא ונכנס בבית הלבן, אמר בשיחה: "איך זה שפוליטיקאים חשובים בישראל אינם מביאים בחשבון לרגע אחד, שהתגברות הקיצוניות וגידול בייצוג של גזענות בכנסת ובממשלה הבאה יפגעו באופן חמור ביותר ביחסי ישראל ומעצמות המערב, כולל כמובן הממשל האמריקאי?".
דוברי הקהילה מוּדעים היטב לעובדה שאין להם זכות הצבעה בבחירות בישראל. כמעט בכל שיחה מורגש רצון ומאמץ להבהיר כי אין לדובר שום רצון או יומרה להשפיע על הרכב רשימות המפלגות לבחירות, וכי זאת שטות לחשוב אחרת.
הבעיה שמפתיעה ומטרידה רבים מבכירי הקהילה ופעיליה היא שהמשבר המתמשך והמתעצם במישור יחסי ישראל והיישוב היהודי הגדול בארה"ב, אינו נושא שנידון במערכת הבחירות בישראל.
"בישראל לא מדברים בכלל על המשבר ביחסים", אמר בכיר יהודי ותיק, המזוהה עם האגף הימני בקהילה. "ההתרחקות בין ישראל לרוב הגדול של הקהילה היא בכלל לא נושא. כל תזוזה של חבר כנסת, כל הצהרה של פקיד בכיר לשעבר לאיזו מפלגה הוא רוצה ושואף להצטרף, מקבלות כותרות ומעוררות תגובות. אף מילה, אף אזכור, אף התייחסות מרומזת למצב הנושא של אי־היחסים והנתק בין ישראל לקהילה הגדולה באמריקה", אמר בשיחה עמו.
"חוסר סובלנות ואנטישמיות"
"ישראל היא אובססיה בשביל יהודים באמריקה, אבל לישראלים לא אכפת מיהודי אמריקה", אמר בשיחה עמו אריק יופה, מי שכיהן שנים רבות כנשיא התנועה הרפורמית, ומגלה פעילות רבה בחיי הקהילה ובעיותיה.
"יש סיבות לא מעטות למצב הזה, והמרכזית שבהן היא בנימין נתניהו, שכיהן כראש ממשלה במשך התקופה הארוכה ביותר. יותר מעשר שנים שהוא יצר ושלח מסר שהאוונגליסטים, הרפובליקנים ודונלד טראמפ חשובים יותר מאשר היהודים באמריקה. הוא שידר שלחופש הדת, שכל כך יקר וחשוב ליהודים באמריקה, אין ערך רב בישראל, שבה רק הזרם החרדי נחשב ליהדות".
יופה טוען כי "זה מוזר ומגוחך שמדינת ישראל אף פעם לא מרגישה צורך להקשיב למה שיהודים באמריקה ובמקומות אחרים חושבים, ואינה טורחת להטות אוזן לדברים החשובים עבורנו".
התופעה המתפשטת בקהילה להגיב בפומבי ולגלות התערבות מוצהרת בהתפתחויות בישראל קיבלה ביטוי חריף בימים אלה מצדו של נשיא הקונגרס היהודי העולמי רונלד לאודר. לאודר, ממנהיגי הקהילה הבולטים ביותר, פרסם הודעה לעיתונות שגינתה באופן תקיף ביותר את התקרית ברחבת הכותל המערבי, שבה צעירים חרדים תקפו טקס בת מצווה שהתקיים במקום.
"אני מרגיש גועל נפש ובחילה מהמקרה של קנאות, חוסר סובלנות ואנטישמיות, כן אנטישמיות, שאירע שוב על ידי אלפי חרדים, גברים ונשים, שהפריעו לטקס בת מצווה ופגעו בזכויותיה של לוסיה דה־סילבה בת ה־12 לקיים את האמונה והמסורת שלנו באופן חופשי.
לאודר, הידוע באופיו המאופק והפייסני, יצא מגדרו כדי להוקיע את התקרית. "לבי יוצא אל לוסיה", כתב, "אני רוצה להבטיח לה שהפגיעה בטקס בת המצווה שלה היא מעשה של טירוף דעת על ידי מיעוט. סטייה שרוב היהודים שמאמינים באחדות חייבים לגנות".
לאודר הוא נשיא של ארגון יהודי ותיק המייצג קהילות, ארגונים, מוסדות וגורמים יהודיים הפעילים בעולם. לכן אי אפשר להתעלם מכך שבשנים האחרונות דווקא הוא מערער את העיקרון המוזכר לעיל של הימנעות מהתערבות בענייניה הפנימיים של ישראל.
לאודר, שבעבר היה מקורב לנתניהו ואף דווח כי נשלח מטעמו לגבש הסכם שלום עם סוריה, פרסם פעמים אחדות מאמרי דעה ב"ניו יורק טיימס" שבהם ביקר את הקיפאון במישור ההידברות עם הפלסטינים והטיל על ממשלת ישראל את האחריות.
אבל לאודר לא לבד, ולאחרונה הצטרפו לביקורת כלפי ממשלת ישראל בתחום הזה בכירים יהודים בקהילה, אם כי בשלב זה הם מעדיפים לעשות זאת בשיחות פרטיות שלא לייחוס. זה צפוי להשתנות. ההערכה שעלתה משיחות עם בכירים יהודים היא שככל שמועד הבחירות בישראל יתקרב, החששות מפני התגברות הקיצוניות הימנית בישראל יקבלו ביטויים מוצהרים מצד ראשי הקהילה בארה"ב.
כמובן שזה לא אומר שבישראל צריכים להקשיב, ובוודאי שלא לציית למה שיאמרו יהודים בניו יורק או בלוס אנג'לס. אבל כדאי ורצוי שהקהילה היהודית הגדולה בארה"ב תקבל מעמד של נושא מדובר ומתוקשר. ישראל יכולה רק להרוויח משינוי יחסה לקהילה בארה"ב.