באופן מרתק, שני אנשים שונים מאוד זה מזה, שהם גם יריבים מרים, תיארו בצורה זהה את השבוע שחלף. ביום שני, בשעת המהדורות, ראש הממשלה יאיר לפיד עלה לשידור והכריז: "כל המטרות הושגו". כך סיכם את המבצע הקצר והמוצלח עלות השחר, כאשר במובלע תיאר גם את ההישג הפוליטי שרשם.

יו"ר הליכוד בנימין נתניהו לא כינס מסיבות עיתונאים בתום ההצבעה בפריימריז שהתקיימו במפלגתו השבוע, אך המשפט האולטימטיבי "כל המטרות הושגו" תמצת בצורה המדויקת ביותר את הלך הרוח אצלו ובסביבתו הקרובה. תחושת ההצלחה ואנחות הרווחה מילאו את לשכתו של ראש האופוזיציה במצודת זאב, ובצדק. לעומת לפיד, שרשם הישג פוליטי יפה לטווח קצר, ההצלחה של נתניהו עתידה לשרת אותו בטווח הארוך, במהלך קמפיין הבחירות ולאחריו.

נתחיל מלפיד ומטרותיו, שכאמור הושגו. כמעט לא נשאר איש בין חברי האופוזיציה, שבמאמץ רב התאפק עד סוף המבצע (ממלכתיות תחת אש היא ערך החוצה מפלגות וגושים) כדי להכריז על הכוונות הפוליטיות שמאחורי ההחלטה המדינית־ביטחונית של ראש הממשלה (כי הממלכתיות נגמרת בדיוק עם כניסתה לתוקף של הפסקת האש).

הטענות נאמרו ואיש לא התרגש. כל ראש ממשלה שנאלץ להחליט על מבצע צבאי בזמן מערכת בחירות זוכה באופן אוטומטי להאשמות בדבר כוונות לא נקיות לגריפת רווח פוליטי באמצעות אש ותימרות עשן. נתניהו עצמו חטף את זה קבוע, הפעם תורו של לפיד. אלה כללי המשחק.

רק שבמקרה של לפיד ועלות השחר הסיפור שונה לחלוטין. עם ישראל סובל מתסמונת ידועה ובלתי ניתנת לריפוי של זיכרון פוליטי קצר. ניואנס התזמון הוא פקטור אולטימטיבי, שראוי להיות מעוגן בחוק: "ראש ממשלה שפותח במבצע צבאי שלושה חודשים לפני מועד הבחירות, חף מכל שיקולים זרים". לא בהכרח כי הוא אבירי ואצילי, אלא כי את האפקט החיובי של המבצע ניתן לראות בסקרי המנדטים במשך שבועיים, ובזאת תם הטקס. השפעת רעם התותחים מתאדה, והמהדורות עוברות לנושא הבא.

אחרי טירוף המערכות שמלווה אותנו זה שלוש וחצי שנים, אחרי סבבי הבחירות, הקמות ונפילות של ממשלות לא יציבות, ובעיקר נוכח העובדה שהסוגיה "נתניהו – כן או לא" הפכה סופית לליבה של הפוליטיקה הישראלית, הצטמצמה דרמטית רשימת הסיבות שמסוגלות לגרום למצביע נאמן של גוש הימין לחצות את הרוביקון ולהפוך למצביע של גוש המרכז־שמאל. עם זאת, המעברים בין הגושים עדיין קיימים, ועל כך בדיוק בונים בליכוד כאשר מקווים הפעם להשיג את המינימום המיוחל להקמת ממשלה.

מה שבטוח הוא שתפקוד טוב של ראש ממשלה במהלך מבצע צבאי, שלושה חודשים לפני הבחירות, לא נמנה עם הסיבות שיגרמו למצביעי ימין נרגשים לבצע מהפך פוליטי פרטי ולהטיל בקלפי פתק של יש עתיד. אגב, ייתכן שהנימוק הזה יעלה דווקא בשיקולים שיעשה בוחר השייך למרכז־שמאל, שם הצלחת המבצע יכולה לשחק לטובת יש עתיד ולחזק אותה על חשבון אחת מרשימות הגוש.

מה שכן רכש לעצמו לפיד בזכות המבצע המוצלח בעזה זה תדמית ביטחונית, ניסיון יקר בשטח. עד לאחרונה נתניהו שיחק במגרש הזה כמעט בלא מפריע, נטול מתחרים, ובהיבט זה גבר על יריבו לפיד ללא מאמץ. השבוע זה השתנה, והשינוי בא לידי ביטוי בשאלת ההתאמה לתפקיד ראש הממשלה. שם לפיד צמצם עוד יותר את הפער המפריד בינו לבין נתניהו, שהפך לחד־ספרתי. במובן זה, של התחרות האישית, המטרות של לפיד השבוע הושגו בהחלט.

שוכני אולפנים

גם נתניהו, כאמור, סימן וי על המשימה הראשונה של מערכת הבחירות: להעמיד רשימה טובה. או כפי שהוא עצמו הגדיר באחד הסרטונים ערב הפריימריז: "רשימה שמורכבת מהאנשים הנכונים". וכאשר נתניהו אומר "נכונים", כמה וכמה רבדים מסתתרים מאחורי ההגדרה הפשוטה הזאת.
מי שעקב אחרי הקרב המרתק שניהל יו"ר הליכוד נגד מועמד אלמוני (עד הקרב) בשם דודו לניאדו, תהה מדוע מתאמץ ראש המפלגה הגדולה בישראל, המנהיג הכל־יכול של גוש פוליטי נאמן, לחסום חבר מפלגה זוטר, נטול כוח משמעותי בקרב המתפקדים. ההסבר שנתניהו עצמו סיפק לכל התוהים היה אמיתי, אבל שיקף באופן מאוד חלקי את ההרכב המלא של השיקולים.

יו''ר האופוזיציה בנימין נתניהו (צילום: יונתן זינדל)

כמובן שנתניהו נלחם על תדמית רשימתו לקראת המערכה הגדולה. אין בפוליטיקה הישראלית חסיד דעת קהל גדול מנתניהו. את השקפת העולם הזו הוא ניכס לעצמו עוד בצעירותו, תחת ההשפעה של הפוליטיקה האמריקאית: "לא המנהיג חשוב, אלא דעת הקהל שבונה את המנהיג".

על כן לא היו בעיני נתניהו מועמדים "שוליים". כל אחד נבדק תחת זכוכית מגדלת, ואם נדלקה נורה אדומה – לא הייתה דרך חזרה. עברו הפלילי של לניאדו, שהתמודד למקום ה־38 ברשימת הליכוד, היה בעיני נתניהו כתם ענק שאיים על תדמית הרשימה כולה.

אך לא רק זה. נתניהו כבר חושב על היום שאחרי הבחירות. כל מי שסומן בפנקס הסודי כ"לא משלנו", כל מי שנתפס כחשוד במחויבות לאיש שאינו נתניהו, כעצמאי מדי (שלא נדבר על אלה שנחשדו בקרבה כלשהי לגדעון סער או למי מאנשיו) – אינו נמנה עם קבוצת "האנשים הנכונים", שעבורם קרא נתניהו להצביע.

איש לא יודע מה יקרה אחרי 1 בנובמבר. אם גם הפעם הגוש לא משיג את 61 המנדטים, רשימת הליכוד חייבת להיות מלוכדת ומאוחדת סביב המנהיג והמטרה הנעלה. נתניהו סבור כי במקרה זה של היעדר 61 לליכוד, יריביו מהמרכז־שמאל יעשו בדיוק את מה שהוא היה עושה במקומם: יפנו לחברי הליכוד וינסו לגייס עריקים. לכן נתניהו עשה בחודש האחרון כל מאמץ אפשרי כדי להרוג כל צל, כל סימן וכל רמז של חוסר לויאליות.

גם בתסריט החיובי מבחינתו, אם וכאשר תקום ממשלה בראשות הליכוד, איש ברשימה לא צריך לפקפק במהלכים המתוכננים בתור תוכנית חקיקתית אופרטיבית. לא בכדי התומכים הגדולים של רפורמות במערכת המשפט הגיעו להישגים יפים וזכו לתמיכת חברי הליכוד. יריב לוין, המכוון לתפקיד שר המשפטים, נסק בפריימריז כמו קונדור. גלית דיסטל־אטבריאן, בעלת האג'נדה המאוד ברורה בנוגע לשינויים במערכת המשפט, רשמה הצלחה נאה. הכוכבת החדשה, המשפטנית טלי גוטליב, שלא השאירה אולפן אחד במדינה שבו לא הופיעה ודיברה בלהט על הצורך הקיומי ברפורמות – מצאה גם היא דרך למקום ריאלי ברשימה.

לצד העובדה כי נתניהו קיבל רשימה מצוינת המורכבת מאנשים הנאמנים לו ולכוונותיו בתחום המשפטי, תוצאות הפריימריז מצביעות על החשיבות הרבה שמיוחסת בליכוד של היום להשפעה התקשורתית, לייצוגיות ולנראוּת. כן, לתורת דעת הקהל תחילה, שהיא כאמור נר לרגליו של יו"ר המפלגה.

על כן, רשימת הליכוד התחדשה לא רק באנשים שהפגינו נאמנות למנהיג, אלא גם בשורצי אולפנים, כאלה שיוכלו לייצג את מפלגתם לא רק בפלטפורמות ידידותיות כמו ערוץ 14. בועז ביסמוט מהווה דוגמה נוספת למגמה. רשימת הליכוד העדכנית שתתמודד לכנסת ה־25 נראית יותר ייצוגית ופחות מיליטנטית בהשוואה לנבחרת ששיחקה על המגרש בשלוש וחצי השנים האחרונות.

החידה האחרונה שתלווה את הליכוד בחודש הקרוב, עד למועד הגשת רשימות, הינה השריונים. ונתניהו כמו נתניהו, ישמור את הקלפים עם השמות קרוב לחזהו עד לדקה ה־90.