יום אחד הרמתי טלפון למרפאת השיניים של קופת החולים, וביקשתי לקבוע תור לבננו בן ה־4. הפקידה הלבבית מצאה זמן ביומן לד"ר כך וכך, ואני שמחתי על התור המוקדם. רגע לפני סיום השיחה, ביקשתי לוודא שאכן מדובר במומחית ברפואת שיניים לילדים. "כמובן!", ענתה, "היא מטפלת בילדים כבר שנים". אמרתי: "אני מתכוונת למומחית מומחית, לא כזו שיש לה חיוך חמוד, גישה לילדים וותק, אלא כזו שעברה מסלול התמחות תובעני במשך שלוש וחצי שנים ועברה בהצלחה את כל המבחנים".
הפקידה לא הבינה מה הנודניקית שמעבר לקו רוצה ממנה. הצעתי לה לגשת לחדר של רופאת השיניים ולבדוק מה כתוב על התעודה שתלויה על הקיר. ובכן, לא מומחית ולא נעליים. ברקע הדהד לי הסיפור האיום והנורא שרץ אצלנו בשכונה כשהיינו קטנים, על איה צימרמן ז"ל, שלא התעוררה אחרי הרדמה אצל רופא שיניים ונשארה לנצח בת 5.
רק הניסיון הכואב לימד אותי שיש דבר כזה ברפואת שיניים, התמחויות. תשע ליתר דיוק: פריודונטיה (חניכיים), פדודונטיה (ילדים), אורתודונטיה (יישור שיניים) ושיקום הפה (אסתטיקה של הפה ושתלים), שכרוכות בשלוש וחצי שנות התמחות, כירורגיית פה ולסת (טיפולים ניתוחיים של אזור חלל הפה והלסתות, חמש שנות התמחות), אנדודונטיה (טיפולי שורש, שלוש שנות התמחות), רפואת הפה (מחלות של חלל הפה וחולים בסיכון גבוה, ארבע שנים). ולצד אלה, פתולוגיה אוראלית ורפואת שיניים ציבורית קהילתית.
ברשותם של מומחים שעברו את המסלול המתבקש יהיו שתי תעודות, ושתיהן צריכות להיות תלויות על קיר המרפאה: תעודת רופא שיניים ותעודת תואר מומחה עם חותמת משרד הבריאות ומספר רישיון. אתר משרד הבריאות מציע מנוע חיפוש מסודר, ומומחים החברים גם באיגודים המקצועיים מופיעים באתר פורום המומחים ברפואת שיניים.
מינואר 2019 ילדים ונוער עד גיל 18 זכאים לטיפולי שיניים במסגרת סל הבריאות, טיפולי מניעה חינם וטיפולים משמרים בהשתתפות עצמית של 24 שקל, לרבות טיפולי שיניים בהרדמה כללית לבנות ולבני 5 עם עששת ילדות מוקדמת. לכאורה סידור טוב: יעקב ליצמן, במושבו כסגן שר בריאות סקטוריאלי, שם לנגד עיניו את מצוקת הפה של הילדים והילדות כולם, הבטיח וגם קיים סבסוד כמעט מלא. גם מגיל 72 אפשר לקבל טיפולי שיניים רבים במסגרת סל הבריאות בקופות החולים.
המציאות מראה שקביעת תור במרפאות השיניים שמפעילות קופות החולים היא משימה בלתי נסבלת רוב הזמן. רופא מומחה בכיר מתאר את המצב כך: "קופות החולים לקחו את רפואת השיניים והפכו אותה ל'עוף בשקל' שלהן. הן נותנות טיפולי שיניים בחינם או במחיר סמלי ולא עומדות בעומס: אין להן כוח אדם, כי הרופאים לא מתוגמלים בצורה מספקת כדי שירצו לעבוד שם. מדובר בעסקה גירעונית. הגירעון מושלך על הקופה ומשם מתגלגל אלינו, משלמות ומשלמי המסים.
"כמו בכל העולם, גם בארץ טיפולי שיניים הם סיפור יקר. כשיש לך ביטוח משלים, את בוחרת את המנתח שלך, משלמת סכום מסוים ואת כל היתר מכסה השב"ן, שירותי בריאות נוספים, כלומר כל מה שבביטוח המשלים. לא כך ברפואת השיניים. אילו היו טיפולי השיניים חלק בלתי נפרד מהשב"ן, אפשר היה לבצעם במרפאות פרטיות ולקבל החזר, אבל זה לא משתלם לקופות החולים, כי רפואת שיניים היא טיפול נצרך ולא אירוע נקודתי־תאונתי".
הסברים דומים מספקים מומחיות ומומחים נוספים, והם תמימי דעים: המרוויחות הגדולות הן קופות החולים והמרפאות הפרטיות.
א', בן 40, מספר שרופא השיניים המשפחתי בישר לו שהשיניים היפות שלו אכן מרשימות, רק שבקרוב מאוד לא יהיה מה שיחזיק אותן. "ברפואת השיניים נהוג לחלק לשתי קבוצות: באחת, אלה שמאבדים את השיניים מעששת וכולי. בשנייה, אלה שיאבדו אותן מאוחר יותר, בתהליך נסיגת החניכיים, שמתחיל בניידות של שיניים, בדלקות ובחששות לפני כל נגיסה. 400 שקל שילמתי לפגישה שבועית לשימור החניכיים, לא כולל פרוצדורות מיוחדות, אבל זו סך הכל ההכנה. ההמשך הוא ביזנס סבוך ובעיקר יקר מאוד. זה לא עסק לאנשים עניים, גם לא למעמד ביניים, אם רוצים לעבור תהליך מקצועי ובטוח שיחזיק מעמד לאורך זמן". כשהבין שאי אפשר לברוח מזה ערך סקר שוק, וגילה שמשך התהליך בין יום לשנה. בדיוק כך.
480, 250, 356, 159, תכפילו באלף. אלה ארבע הצעות המחיר שקיבל עבור הטיפול מרופאות ומרופאים שעליהם קיבל המלצות. "זו פריבילגיה ששמורה רק למי שיש לו הורים שברגע האמת מסוגלים לחשב מסלול פיננסי מחדש, לשבור קופות חיסכון ולהוציא מאות אלפי שקלים. מה הסיכוי שיהיה לי בעתיד סכום כזה לתת לילד שלי?", הוא תוהה. והנה, חברות וחברים, משימה נוספת לעתיד ותמצית הסיפור של עוד תחום שנהרס במשך שנים והשאיר אותנו בלי שיניים.