ראש ממשלת פינלנד סאנה מרין היא בת 36. לא הייתי טורחת לציין את גילה הצעיר אלמלא הייתה צעירה ממני בכמעט עשור. תמיד מוזר להסתכל על אנשים צעירים ממני בתפקידים בכירים כל כך, קצת מקנאה, קצת לא מבינה איפה טעיתי בבחירות שלי. אבל אני מניחה שזה משום שתמיד ארגיש בת 16, לא משנה לאן אלך. דיסוננס קוגניטיבי שאני בהחלט צריכה להתחיל להתמודד איתו. הגיע הזמן, לא?
לגיטימי או עובר את הגבול? הסיבה שהסרטון הלוהט של ראש הממשלה גרם לסערה
הודלף והופץ ברשת: הסרטון הלוהט שראש ממשלת פינלנד לא רצתה שתראו
אבל לענייננו: סאנה מרין היא לא רק בעלת תפקיד בכיר. היא אישה (סליחה שזה עדיין אישיו) שמנהלת מדינה עם מזג האוויר המושלם בסקאלת האקלים העולמי. מדינה שאין לה יותר מדי בעיות, אויבים מסביב או אנשים חמי מזג שלא מבינים מרחב אישי מהו. ראש ממשלת פינלנד, כך אני מעדיפה את הנוסח.
אני מתעקשת לא לכתוב ראשת הממשלה. אולי הנוסח הזה נכון לשונית, אבל משום מה הוא מצליח לעצבן אותי בצורת הקטנתו. יכול להיות שהורגלתי, ילדת אייטיז שכמותי, לחשוב שכל דבר שמסתיים בת' מקטין - ע"ע קטנטונת, מתוקונת, חמודונת. או שזו אני, עם ה־PTSD המגדרי שלי שמתעב את הצורך להוסיף ת' לכל דבר, בין שזה נכון ובין שלא.
סאנה מרין מעוררת רעש גדול ברשתות החברתיות מאז נבחרה לתפקיד. היא חובבת פסטיבלי מוזיקה, מסיבות וכמו שכל בת 36 סטנדרטית בעולם עושה, גם היא אוהבת לבלות עם החברים שלה. בשבוע שעבר סרטון שלה רוקדת במסיבה הצליח לשגע את הרשתות החברתיות ואת התקשורת הפינית.
לא היה בסרטון שום דבר יוצא דופן. הייתה שם אישה שמחה, גם אם הטייטל המקצועי שלה הוא ראש ממשלה. לא היו בו סמים, לא עירום, לא שום דבר שנוי במחלוקת או בלתי חוקי. ועדיין, התקשורת הפינית ועמה הבינלאומית (כן, גם אצלנו) החליטה שזה אייטם ראוי בעונת המלפפונים באוגוסט, כאילו אין שום צרות אחרות בעולם.
תנו לי להיות רגע הדודה מישראל, זו שבכוכבית מאוד מסויגת יכולה להבין איך באקלים פוליטי שונה מזה של פינלנד, נניח בישראל, בזמן מלחמה, בזמן מבצע צבאי או בזמן טראומה לאומית אחרת (תגידו, יש במדינה הזו גם דברים טובים? כי אני כבר ממש לא זוכרת), יכולה לבוא ביקורת כזו שאינה תלויה מגדרית.
בניגוד למה שרבים כתבו, אני לא בטוחה שהיא חוטפת יותר כי היא אישה. אולי באחוזון קטן יותר. יש משהו בתפיסת התפקיד “ראש ממשלה" שכנראה עדיין גורם לנו (ולכל האנשים בעולם) לחשוב שחוסר הממלכתיות לא צריך לדלוף החוצה. תקראו לזה דיסטנס ישראלי צבאי.
כמובן שבאופן אישי אני לא חושבת שיש קשר בין חיבה למסיבות לבין היכולת המקצועית לתפקד כראש ממשלה או אפילו כנשיאת ארצות הברית. אני רק לא מבינה למה לאנשים בעולם האידיוטי הזה קל יותר לקבל גברים מושחתים בשלטון עם עבירות מין, מאהבות, וכל הבא ליד ולא מנהיגה רגועה שרוקדת?
מה גם שאני סבורה שהסיכוי שבמדינת ישראל תיבחר אי־פעם ראש ממשלה אישה, קטן כמו הסיכוי שיהיה קו אוטובוס ישיר לחלל. הדוגמה של גולדה מאיר, זו שכל השוביניסטים בעולם אוהבים לנפנף בה כשאני שוטחת בפניהם את הטענה הזאת, לא מחזיקה מים. גולדה לא תקרה פה יותר, לטוב ולרע.
ישראל היא מדינה שמרנית, מדינה שעדיין דורשת שריון מקומות לנשים בפוליטיקה, ובעיניי אין דבר מביש, משפיל ומגוחך יותר מהצורך בשריון מקומות לנשים ברשימות לכנסת בשנת 2022, אקט שאמור להיות מובן מאליו. חובת השריון מנסה לבצע תיקון, אבל בפועל עושה נזק. כן, אני יודעת מה היה עלול לקרות אם לא היה שריון מפלגתי בחלק מהמקרים, וזו בדיוק טענתי.
אחרי פרסום הסרטון ושלל התגובות בכל מיני שפות נפל לי בפעם הראשונה האסימון מדוע אנחנו נמצאים שוב ושוב בלופ אינסופי של בחירות מתסכלות, לא ברמה הפוליטית כמו ברמה האנושית. אנחנו אוהבים את המנהיגים שלנו גברים, מבוגרים, עם שיער מאפיר, רצוי עם אוריינטציה צבאית.
המפלגה של בני גנץ, גדי איזנקוט וגדעון סער, בלי להתייחס לדעה פוליטית, הוקמה בין היתר כדי לענות על הצורך הזה, כדי לפנות לאותו קהל יעד שרוצה את “מה שהיה פעם" ולא מתחבר ל"מה שקורה היום".
זה בתוספת פילוח התגובות ברשת חידדו לי את התפיסה שמי שקובע פה את הטון ומי שצריך לקבוע את הטון, בעיני ההנהגה ואולי גם בעיני הרוב הקובע, הם אנשים בני 60 ומעלה, שלא יודעים איך לאכול ראש ממשלה צעיר, ראש ממשלה אישה, ראש ממשלה שהולכת למסיבות. אנחנו שמרנים, צריכים שהמנהיגים שלנו יצטלמו בשוק, עם מוכרי פלאפל, ושיהיו עם שיק של יואב בן צרויה. כמה חבל.