באחד מימי אוגוסט של שנת 1953 נמאס לצרפתים ממלך מרוקו, מוחמד החמישי, שראה בהם כובש זר וחתר כל העת לסלקם. הם הדיחו אותו מכיסאו, שלחו אותו לגלות בקורסיקה ואחר כך במדגסקר, והושיבו במקומו את מוחמד בן ערפה, אריסטוקרט בפני עצמו, שגילה כלפיהם נאמנות יתרה. בתגובה יצאו עשרות אלפים לרחובות והתנגשו עם השלטון הזר. בתום שנתיים של מהומות דמים ולחץ עממי כבד, ובעודם טרודים במרד שזה עתה פרץ באלג'יריה השכנה, הודו הצרפתים בכישלונם והחזירו את המלך הגולה לארמונו. חלפה שנה נוספת, ומרוקו קיבלה מידם גם את עצמאותה.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
ביום שבת האחרון נשא נכדו, מוחמד השישי, נאום לאומה במלאות 69 שנים להדחה שהוכשלה. כך נהג אביו, וכך הוא עצמו נוהג מדי שנה. בנאום קצר יחסית, כבן 12 דקות, דיבר המלך על ערכי ההתקוממות ההיא, ובראשן ההקרבה של היחיד למען המולדת והאחדות בין העם לכתר.
"אחדות" היא רעיון מרכזי גם במרוקו של ימינו, אף אם ההקשר מעט שונה. זאת הודות למחלוקת עם אלג'יריה על הסהרה המערבית, הסוגיה החמה ביותר ביחסי החוץ של הממלכה.
מרוקו רואה בסהרה חלק בלתי נפרד מאדמתה ומסרבת להעניק עצמאות לאוכלוסייתה. המרוקאים נוהגים לחלק את ידידיהם לתומכים ולמתנגדים לפי עמדתם בסוגיה. מי שתומך בריבונותם על החבל הוא ידיד קרוב. מי שמתכחש לה, רוצה לקרוע את מרוקו לגזרים. על שום כך, מדינות שפתחו קונסוליה באחת מערי החבל, אלעיון או דאח'לה, זוכות לחיבוק מרוקאי חם.
"הסהרה היא המשקפיים שדרכם צופה מרוקו אל העולם", קרא המלך בנאומו, "היא אמת המידה הברורה והפשוטה שבאמצעותה מוגדרת האמת לאמיתה והתועלת אשר בשותפויות". ואז הפתיע במילים הללו: "לכן אנו מצפים ממדינות מסוימות, שותפותיה המסורתיות והחדשות של מרוקו, שאימצו עמדות בלתי ברורות בנוגע לריבונות המרוקאית על הסהרה - להבהיר את עמדותיהן ולשקול מחדש את תוכניהן, באופן שאינו משתמע לשתי פנים".
אף שדבריו נשמעו ככתב צופן, יש רק דרך אחת להבינם. שותפיה המסורתיים של מרוקו הם הצרפתים, והחדשים – הישראלים. שני אלה סירבו עד כה לבטא עמדה ברורה ומפורשת, בדרג הבכיר ביותר, בנוגע לסכסוך בסהרה המערבית. כל אחת וסיבתה. נימוקם של הצרפתים מקבל תוקף ממש בשעות אלה. נשיאם, עמנואל מקרון, נחת אתמול באלג'יריה לביקור חשוב ומתוקשר. פריז חותרת ליחסים טובים עם שתיהן גם יחד, ועל כן מסרבת לטבול ידיה בסכסוך הייצרי. הסירוב הישראלי, לעומת זאת, נובע מבעיה פנימית עמוקה שאליה נגיע בהמשך.
פיצוי ישראלי שקט
עד לרגע ההוא, שבו הצביע המלך על הפיל שבחדר, הכל ביחסי רבאט וירושלים נראה מתוק מדבש. בשנתיים הללו הפגינו המרוקאים חיבה עמוקה לישראל והראו כי בניגוד לאחרים, אין בכוונתם להסתירם ולא להתנצל עליהם.
אחת התמונות שבכוחה לבטא את הסמליות הזו נרשמה לפני כחודש. הרמטכ"ל אביב כוכבי ביקר במרוקו, וצולם פוסע בין קברי היהודים בבית העלמין העתיק של מרקש. הקצין מספר אחת, לבוש מדים, על אדמה ערבית, באתר המסמל לא רק נוכחות יהודית, אלא גם היסטוריה ארוכת שנים עם משמעויות פוליטיות ולאומיות עמוקות. בבית העלמין הזה, על חלקות שכבר נמחקו לטובת מבני מגורים סמוכים, נקברו ראשוני היהודים שגורשו מספרד לפני כ־500 שנה.
ירושלים הגיבה לנאום המלך בשתיקה רועמת שנמשכת עד לרגע זה, ותימשך בתקופה הקרובה ואולי גם בשנים הקרובות. מוחמד השישי לא הסתפק בפנייתו הישירה לממשלת ישראל. במקום אחר בנאומו רמז כי הוא מצפה גם מיהודי מרוקו, בהיותם חלק מאומתו, ללחוץ על ירושלים להשמיע את קולה בסוגיה. למחרת נאומו שאלתי את משרד החוץ אם לישראל עמדה בסוגיית הסהרה המערבית, ואם היא תומכת, כדרישת הארמון המרוקאי, בזכותה של רבאט על חבל המריבה. שתי השאלות לא זכו למענה.
במקום זאת הפנו אותי בכירים במשרד לדברים שאמר יאיר לפיד בחודש מרץ השנה, אז בשבתו כשר החוץ. היה זה לאחר שספרד התייצבה לצדה של מרוקו בסוגיה החמה. לפיד הזכיר את הצעד הספרדי וכינה אותו "התפתחות חיובית". זה הכי רחוק שהגיעה הצמרת הישראלית בהתייחסותה למחלוקת. המרוקאים מכירים את האקרובטיקה החמקנית הזו, ואליה התכוון מוחמד השישי כשאמר "עמדות בלתי ברורות".
ישראל אכן לכודה בסבך של עצמה בסוגיה הזו, ועל כן מגמגמת במבוכה. בהכירה בזכותה של מרוקו על הסהרה המערבית, היא מזמנת לעצמה שאלות עקרוניות בנושאים של טריטוריה, גבולות וריבונות. כך עלולה לחזור אלינו תמיכתנו במרוקו כמו בומרנג. שהרי אם לישראל דעה כה ברורה בדבר שליטת מרוקו על הסהרה המערבית, אזי בוודאי יש לה עמדה נחרצת גם בנוגע לשליטתה שלה על הפלסטינים.
את הפיצוי על התעלמותה המדינית מצרכיה החיוניים, מעניקה ישראל למרוקו כפי שהיא יודעת - מתחת לשולחן והרחק מעין הזרקורים. רב־אלוף כוכבי לא ביקר בממלכה מתוך חיבה לקוסקוס ולא כדי להלך בין הקברים במרקש. ביקורו הוא חלק משיתוף פעולה בין הצבאות. מה הקשר של צה"ל לצבא המרוחק מכאן אלפי ק"מ? את התשובה תמצאו בתעשיות הביטחוניות. אלג'יריה איננה רק אויבתה של מרוקו, אלא היא מעניקת החסות הראשונה במעלה לחזית פוליסריו. כדי לשמר את שליטתה בסהרה המערבית, זקוקה מרוקו ליתרון צבאי על שתיהן. ישראל מספקת לה נתח נכבד מן היתרון הזה. לא כדורי רובים שאותם אפשר להשיג בכל שוק, אלא מערכות מתקדמות וציוד אקסקלוסיבי השמור רק למעטים.
לישראל רווח משולש מן ההתקשרות הזו. נוסף להכנסות הנאות מיצוא הנשק, היא מקרבת אליה ידידה ערבית חשובה, ובאופן עקיף גם סוטרת על פרצופה של אלג'יריה. בשנים האחרונות, במיוחד תחת שלטונו של הנשיא עבד אלמג'יד תבון, התקרבה אלג'יריה בצעדים זהירים למחנה האיראני.
על כן, כוכבי לא היה היחיד שביקר שם. בשנה האחרונה פקדו את אדמת מרוקו גם שר הביטחון בני גנץ ואנשיו, בכירים בתעשיות הביטחוניות, קצינים וכן מומחים ישראלים הקשורים למערכות צבאיות רגישות. היחסים הללו אינם נעצרים בערוץ הדו־צדדי, שותפה להם גם השושבינה ארה"ב. נוכחותה של וושינגטון מאפשרת לישראל להציע למרוקו גם ציוד צבאי שפותח במשותף עם האמריקאים או במימונם. עובדה זו כשלעצמה מעשירה את הנתח ביחסי ירושלים ורבאט המרוחק מן העין.
קשה להחמיץ את המבנה שבו שוכנת הנציגות הדיפלומטית של מרוקו בתל אביב. בקצה רחוב הירקון, לא הרחק מנמל תל אביב וחוף הים, עומד בניין צר וגבוה בן ארבע קומות. הוא דומה לשגרירות, מאכלס דיפלומטים במניין המצביע על צוות שגרירות, ובראשו עומד בכיר מרוקאי בדרג שגריר ואף יותר. למרות זאת, על השלט בחזית הבניין נאמר כי כאן שוכן משרד קישור. יש קשר הדוק בין הנוסח הדל שעל השלט לנאום המלך ביום ראשון. ישראל רוצה מאוד בהעלאת הדרג לכדי שגרירויות, אבל חברתה מעכבת את מתן הפרס, כי טרם קיבלה את הפרס שלה. זו מבקשת תמיכה בעמדתה בסכסוך גבולות, וזו מצפה שיחשקו בה על מלא. כשתי נפשות המבקשות חיבוק, ועד שיגיע, מוצאות לעצמן נחמות אחרות.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל