היועצת המשפטת גלי בהרב מיארה ניצבת על פרשת דרכים. ניתן לה זמן קצר בלבד כדי להשיב לצו על תנאי ההגיוני שניתן נגדה בבג"ץ.
ישנם שני קווי טיעון בסיסיים שתוכל להציג בפני השופטים. האחד, מני מזוז איננו מסכים למינוי לתקופה קצרה. לכן הברירה היא לאשר את מינויו לשמונה שנים, או שלא ניתן יהיה למנות רמטכ"ל עד לסיום הפלונטר הפוליטי. לאיום אפשרי כזה מצטרפת העובדה הלא מחמיאה, שלפיה האינטרס האישי של מזוז, בכיר מערכת המשפט, לזכות במשרה לשמונה שנים, קודם לאינטרס המדינה למנות רמטכ"ל בהקדם. לטיעון האפשרי הזה כבר נשמעו רמזים בתקשורת.
האפשרות השנייה היא להציג פתרונות אחרים, שימנעו את העיכוב במינוי הרמטכ"ל - ויש שפע פתרונות כאלה. אפשר לפנות לשופטים אחרים שפרשו מכהונתם, שיסכימו לכהן בראשות הוועדה לתקופה קצרה או לצורך מינוי הרמטכ"ל בלבד. אני עדיין מאמין שלא חסרים שופטים המוכנים לסייע למדינה, כשבידם לעשות זאת, בלי לדרוש לעצמם משרה לתקופה של שמונה שנים או תמורה בלתי מתקבלת על הדעת. אני גם מסרב להאמין שאם בג"ץ יפסוק שמינוי זמני הוא פתרון ראוי, לא יימצא שופט שייאות למלא תפקיד זה.
יתר על כן, הוועדה הזאת, שמזוז אמור לעמוד בראשה, היא פרי החלטת ממשלה. היא נועדה לשמש מגן בפני מעורבות בג"ץ במינויים משיקולים מוסריים. הוועדה היא חלק מהסרבול והבירוקרטיה שהחקיקה של בג"ץ, שאין לה בסיס בחקיקת הכנסת, כופה על המנגנון הממשלתי. ומכיוון שהוועדה הוקמה על ידי הממשלה, יש בידי הממשלה לבטלה בכלל ובכך לקצר הליכים ולחסוך ביקורטיה.
אפשר גם למצוא פתרונות במסגרת הוועדה. הממשלה תוכל לקבל החלטה המאשרת לוועדה לפעול אד הוק ללא יושב ראש. אפשר גם לקבוע שבתקופה כזו יכהן כיושב ראש החבר המבוגר מבין חבריה, ויש עוד פתרונות סבירים אחרים.
וכאן אנו חוזרים ליועצת המשפטית ולשאלה אם בדעתה להתעקש על קו הטיעון הראשון ולומר, "אני כמחוקקת הראשית, המגלמת את שלטון החוק, אקבע שכל פתרון אחר, מלבד מינוי של מזוז לשמונה שנים, הוא בלתי סביר ופסול מבחינה משפטית. לכן הברירה היא או עסקת חבילה - כלומר רמטכ"ל לארבע שנים יחד עם מני מזוז לשמונה שנים - או שהכל תקוע עד להקמת ממשלה חדשה".