סיפורנו מתחיל בבעל דירה בתל אביב, שהחליט שלא להשכיר את דירתו לבני זוג. זאת בטענה שהוא לא מרוצה מהרגלי השימוש שלהם באפליקציית המסרים הפופולרית וואטסאפ. כן, קראתם נכון.
"הוא אמר לנו שהוא לא מעוניין להשכיר דירה לזוג שאין להם וי כחול בוואטסאפ", סיפרו בני הזוג ההמומים. "הופתענו. אנחנו אנשים נורמטיביים, עובדים ומשלמים חשבונות - אז מה הסיבה? הוא אמר לנו, 'אני לא מרוצה מהרגלי השימוש שלכם בוואטסאפ'. לא הבנו על מה מדובר. אולי לא היינו זמינים, אולי אמרנו משהו שלא מתאים לו. ניסינו להתעמק ולהבין. הוא אמר לנו באופן ברור שהוא לא מעוניין להשכיר דירה לזוג שאין לאף אחד מהם V כחול בוואטסאפ. זה הזוי, זה נשמע לא אמין. התגובה הראשונה שלנו הייתה פשוט לצחוק מרוב שזה מופרך".
לגיטימי או לא? מאז שוואטסאפ נכנסה לחיינו, האופן שבו אנחנו מתקשרים השתנה לחלוטין. בלי ששמנו לב, וואטסאפ שינתה לגמרי את כללי המשחק של מה מקובל ומה לא. האפליקציה טשטשה לחלוטין את הגבולות שבין הבית לעבודה, בין חברים למשפחה, בין סוף השבוע לימי החול. היום הכל לגיטימי. לשלוח הודעות ב־23:00 בלילה, בסופ"ש, בחגים... בלי ששמנו לב הצליחה הפלטפורמה לחדור לכל מרחב שעד היום נחשב פרטי.
הזיה? לא בטוחה. לא מעט נשים מספרות לי שאחד הדברים שהכי מציקים להן כשהן מתחילות מערכת יחסים חדשה, הוא הרגע שבו הן מגלות שבן הזוג הפוטנציאלי בחר לנטרל את ה־V הכחולים. מדוע זה אישיו? כי זה אומר שהן לא יכולות לדעת אם הוא קרא את ההודעה שלהן.
גם מנהלים מספרים לי שהם מעדיפים עובדים שלא מנטרלים את ה־V הכחולים, משום ש"יותר נוח לעבוד כשאתה יודע שהעובד קיבל את ההודעה. יש בזה משהו מרגיע – ה־V הכחול זה סימן שהנושא עבר לטיפולו". הם אומנם לא יכולים לבקש זאת מעובדים, אבל "יש פה הבדל משמעותי בגישה של העובד למקום העבודה", הם אומרים.
ולמה זה מציק לבעל הדירה, אתם תוהים. גם פה התשובה מאוד ברורה. למרות ה"עליהום" שעשו עליו בכל כלי תקשורת אפשרי, בעל הדירה אומר לעצמו שלא מתחשק לו להתחיל לרדוף אחרי השוכרים, אם ירצה לתקשר עמם. לכן בקשתו היא שלפחות אחד מבני הזוג יהיה מצויד ב־V כחול, שיאפשר לו לדעת שהם קיבלו את ההודעות שלו.
אם בעל הדירה הזה מופרע, אז כולנו מופרעים בדיוק כמוהו. המוח שלנו מתוכנת כך שברגע שהתרגלנו למציאות מסוימת, כבר לא ניתן לחזור אחורה. הוא תמיד ייתפס על הסטטוס קוו החדש.
סטטוס קוו חדש
נישאר בעולם הדירות להשכרה בתל אביב. נניח שחשקה נפשכם בדירת שלושה חדרים, ויש לכם תקציב מוגבל. פניתם למתווכת, אחרי שקיבלתם עליה המלצות חמות, הסברתם לה את הדרישות והיא מביאה אתכם לדירת שלושה חדרים עם מרפסת שעונה על התקציב. מנקודה זו ואילך, אתם כבר לא תהיו מוכנים להתפשר על דירת שלושה חדרים ללא מרפסת – משום שכעת הסטטוס קוו שלכם השתנה. באותו אופן, לאחר שהתרגלנו לקבל מענה מיידי על פנייה שלנו – קשה לנו מאוד לחזור אחורה, וזה הופך להיות הסטטוס קוו החדש.
זה בדיוק מה שקרה לבעל הדירה, ולמעשה, אם נודה על האמת – זה מה שקורה לכולנו. הדבר המשמעותי ביותר שוואטסאפ הכניסה לחיינו לא קשור לגבולות הפרטיות שלנו, אלא דווקא לתחום בריאות הנפש. יותר מכל אפליקציה אחרת, היא מייצרת אצלנו מחשבות טורדניות ברמה שלא הכרנו לפני כן. היא מעלה שאלות כגון "יש שני V כחולים, למה הוא לא עונה?", "איך יכול להיות שהיא מחוברת ולא מגיבה?", "למה לוקח לו כל כך הרבה זמן להקליד, הוא בטח מוחק". שאלות אלו ואחרות הפכו למטרד יומיומי.
הסוגיה הזו הרבה יותר רחבה ממקרה של בעל דירה או מנהל כזה או אחר. הוספת ה־V הכחול יצרה נורמות חדשות בתקשורת דיגיטלית. אנחנו יודעים שהצד השני קרא את ההודעה והצד השני מודע לכך שאנחנו יודעים שהוא יודע. כללי המשחק השתנו. הנורמות של משך הזמן הלגיטימי לתגובה קיבלו הגדרה מחודשת. היעדר תגובה מוביל לסט שלם של פרשנויות, הטורדות את מנוחתנו ומובילות לתחושות קנאה, חרדה וחשדנות.
כחברה, אנו מייחסים ערך רב יותר לתגובתיות מתמדת, לזמינות. אם פעם להביט בנייד באמצע פגישה נחשב חוסר נימוס, כיום לחזור להודעה אחרי רבע שעה נחשב חוסר נימוס. הנורמות החדשות תובעות מאיתנו להיות מחוברים כל הזמן. תופעה זו קיבלה ביטוי באחד הטוויטים המשותפים ביותר של 2016, שקבע: החיים הבוגרים הם לענות למיילים אחרי יום עם הפתיח: "סליחה על התגובה המאוחרת".
בנוסף, מאז שנוספו פיצ'רים כמו "נראה לאחרונה", "מחובר" ו"מקליד", החיים שלנו הפכו להיות הרבה יותר מלחיצים, ואנשים שנחשבו נורמטיבים החלו לפתח אובססיות ומחשבות טורדניות. הפיצ'רים הללו גרמו למשתמשים לפתח מיומנויות בילוש מתקדמות. אם האדם השני מחובר (online) אך לא מגיב, מיד עולות תהיות מיהו האדם שעמו הוא משוחח, שככל הנראה נמצא גבוה יותר בסולם העדיפויות שלו. אם הצד השני מקליד זמן ממושך, זו אינדיקציה לכך שהוא מוחק, או לא יודע כיצד להגיב.
הוספת ה־V הכחולים העירה נטיות נוירוטיות שחבויות בכולנו. בתקופה שקדמה ל־V הכחול, אדם היה רשאי להגיב בזמן שהוא מוצא לנכון. כיום ישנה ציפייה לתגובה בזמן אמת, מה שהוביל אחוז גדול של משתמשים לפתח אליהם אובססיה. הם בודקים שוב ושוב את האפליקציה בציפייה להופעתם המיוחלת. לוואטסאפ זה עשה רק טוב כמובן - הם הופכים את האינטראקציה ליותר מחייבת, מגדילים את התלות במוצר ולבדיקה תכופה יותר של האפליקציה בציפייה מתמדת ל־Vהגואל.
וואטסאפ מאפשרת לנו לנטרל את ה־Vהכחול והטורדני. "המנטרלים" הם אלו שלא מעוניינים שיידעו שהם ראו את ההודעה והם משלמים את המחיר של לא לדעת אם אחרים ראו את ההודעה שלהם.
הסוג הראשון של "המנטרלים" הם אנשים רגועים, בעלי ביטחון עצמי, יציבות נפשית, יכולת דחיית סיפוקים, ובעיקר – יכולת ניתוק וריכוז בדברים המהותיים. אנשים אלו בודקים את הוואטסאפ שלהם רק לעתים רחוקות, ופחות רגישים לתגובות מהסביבה.
הסוג השני של "המנטרלים" הם אנשים נוירוטיים חרדתיים, בעלי צורך לפידבק מהסביבה, ובאופן כללי הם אנשים פחות יציבים נפשית. זו גם הסיבה שהם מנטרלים – הם לא עומדים בלחץ נפשי. כתרופה לכל ההפרעות שלהם, הפסיכולוג או אדם קרוב המליץ להם בחום לנתק את ה־V הכחולים.
נשאלת השאלה, כיצד הגענו למצב שבו אנו סבורים שאנו מרכז העולם של כל מי שאנו מכירים, כך שאי־קבלת מענה מיידי לכל קריאה שלנו - מעידה על כך שהעולם כבר לא נוהג כסדרו.
הכותבת היא חוקרת התנהגות עידן הדיגיטלי, אוניברסיטת רייכמן, הרצליה