בתוך העיסוק בעניינים הבוערים שלנו נדחק הצדה ביקורו של נשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי, בנסיכות קטאר. א־סיסי נחת ביום שלישי בשדה התעופה הבינלאומי של דוחא ושהה יממה שלמה על אדמת קטאר כאורחו הרשמי של האמיר תמים בן חמד. היה זה ביקורו הראשון בנסיכות מאז תפס את כס הנשיאות לפני תשע שנים, וביקור גומלין לשייח' תמים, שנחת בקהיר באחד מימי הקיץ החמים של חודש יוני.
עוד מוקדם לדעת מהו עומק הפיוס שנרשם השבוע בין שני המנהיגים. עננה של שנאה יוקדת מרחפת מעל יחסיהם. קטאר תומכת עשרות שנים בתנועת האחים המוסלמים, והיא לא חדלה לתמוך גם בעשור האחרון, כאשר א־סיסי הכריז עליהם מלחמה, והם השיבו לו אש.
בשנים הקשות, שבהן נאבק המשטר המצרי בטרור מבית, הזרימו הקטארים כסף רב לאחים, והעניקו חסות ובית לאלה מהם שנמלטו מנחת זרועה של קהיר. הם הקימו עבורם ערוץ טלוויזיה שפעל מאיסטנבול ומימנו כלי תקשורת אחרים. ערוץ אל־ג'זירה, בהוראה מלמעלה, לא חדל לתקוף את המשטר המצרי בחמת זעם ולהצביע על חולשותיו. הקרע ביניהם היה כמעט מוחלט, וכל אחד מהם טרח לטפטף רעל על האחר.
אפילו במגעים למציאת פתרון לבעיית עזה, לא דיברו המצרים והקטרים ביניהם, אף שמשימתם העליונה היא תיווך מדיני. ישראל והאו"ם נהגו להעביר מסרים ביניהם כאשר התעורר הצורך.
לכאורה, אין להתפלא. מדובר בשתי ישויות הפוכות. האחת ציוויליזציה עתיקה בת מאה מיליון אזרחים, חברה עירונית ברובה - אומנם עם משטר אבסולוטי - אבל גם מערכת משפט, חיים פוליטיים תוססים, היסטוריה של השפעה אזורית, תרבות ויצירה. קטאר, לעומתה, היא מדינה חדשה יחסית, השוכנת על פאה מפאותיו של חצי האי ערב. אוכלוסייתה עשויה מקואליציית שבטים המונה 200 אלף נפש בלבד. אם קטאר היא סטארט־אפ מדיני, פיננסי, אזורי, ובקרוב גם הצלחה ספורטיבית – מצרים היא דודה טובה שהידלדלה מנכסיה ומתנהלת בכבדות. היא יצואנית מהגדולות בעולם של ידיים עובדות, לעומת קטאר בעלת האמצעים, שקולטת ומעסיקה אותם.
וכמובן ההשפעה: הנסיכות הקטנה והממזרה הפכה לאחת המדינות החשובות במזרח התיכון, כפי שמצרים הייתה פעם, בטרם שקעה בשלל תסבוכות. אי־אז בשנות ה־70 כינו מנהיגי האזור את נסיכויות המפרץ, וקטאר ביניהן, "חולות נודדים". נשיא מצרים אנואר סאדאת הדביק להן את התואר השברירי "מדינות ג'לטין". אבל הקטנות הללו, סעודיה, איחוד האמירויות וקטאר הן כיום המשענת הפיננסית של בירות ערב הגדולות והמסורתיות.
השתקת עיתונאים
משחקי גביע העולם 2022 שייפתחו בעוד חודשיים בדוחא, היו מאיץ משמעותי עבור הקטארים לסילוק כל גבשושית וסכסוך שיש להם באזור. מישהו הרי עלול לחסל איתם חשבונות בעיצומו של המפעל היוקרתי, ותודה לאל, יש לקטארים דורשי רעה למכביר.
משום כך, פעל האמיר בשיטתיות במהלך השנה הזו כדי להפחית ככל האפשר את הסיכוי להפתעות בלתי רצויות בתקופת המונדיאל. הוא לא היסס אף להרחיק מעליו את האחים המוסלמים בסדרה של צעדים גלויים. כך למשל, הורו אנשיו לסגור את ערוצי הטלוויזיה וכלי התקשורת שפעלו במימון קטארי על אדמת טורקיה. קודם לכן אף השתיקו עיתונאים בכירים שאת שכרם מימנו, ואסרו עליהם לתקוף את נשיא מצרים ישירות.
ואם הזכרנו את טורקיה. לא במפתיע, רשמה דוחא התקרבות לעבר קהיר במקביל למהלך דומה שאותו הוביל רג'פ טאיפ ארדואן. נשיא טורקיה החל בשנה האחרונה במהלך של התקרבות לסעודיה מצד אחד, ולישראל מצד שני. הוא לא התבייש לגשש את דרכו גם לכיוון הבית הלבן. קטאר, המקורבת לאנקרה, חששה להישאר לבדה עם איראן במחנה הרעים. תארו לכם שכך הייתה מגיעה לשריקת הפתיחה ב־20 בנובמבר: כמחוללת צרות ומתחים וידידתה של המצורעת מספר אחת. זהו מתכון לאווירה רעה מהסוג שמותיר אוהדים רבים בבית.
במקום זאת, מגיעה קטאר לטקס הפתיחה בראש מורם. כל זאת בגלל התנהלותה הפיקחית, למשל במקרה המצרי, בזכות הונה הרב, וגם הודות למזלה הטוב. עד פברואר עוד חישב האמיר את צעדיו בזהירות, תוך חתירה להגיע למשחקים עם מינימום אויבים. אבל אז נחתה על כולנו המלחמה באוקראינה. פוטין הכריז מלחמה לא רק על שכנתו, אלא על אירופה כולה.
הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן, יחד עם הנהגת האיחוד האירופי, אומנם התאחדו נגד פוטין למערכה של סנקציות ועמידה לצדה של קייב, אבל איבדו את הספק הגדול ביבשת של גז להפקת חשמל. הגז הרוסי מאיר את אירופה ומזין את התעשייה בכל רחבי היבשת. מדינות נאט"ו חיפשו תחליף ומצאו את קטאר. גם האמיר, מצדו, קפץ על ההזדמנות.
הוא הבין מיד כי החיבוק מהמערב יכניס לקטארים לא רק כסף, אלא יביא איתו גם רהביליטציה. המדינה הסוררת, תומכת חמאס, ידידת האחים המוסלמים, חברתם של ארגון אל־קאעידה ופלגים שונים בסוריה ובעיראק, מחוזרת על ידי מעצמות העולם הגדול. לא סעודיה, הידידה המסורתית של ארה"ב, ולא איחוד האמירויות, ידידתה החדשה, אלא קטאר האכזרית והנוקמת.
גם במקרה המצרי, כמו באוקראינה, קפצו הקטארים על ההזדמנות שנקרתה בפניהם. מאז ומתמיד סחבה הכלכלה המצרית מצוקות, אבל בשנה האחרונה הגיעה לשיא השפל. יתרות מטבע החוץ הידלדלו, והממשלה החליטה לצמצם את המוצרים המיובאים. האינפלציה גאתה, ותנועת התיירים פחתה, כי רובם הגיעו מרוסיה ומשכנותיה.
א־סיסי מרבה לבטא באחרונה חשש לביטחון התזונתי של המוני המצרים. את עומק המצוקה אפשר היה לשמוע בין השורות, בדברים שאמר השבוע לעין המצלמות. הוא הזכיר את אירועי הדמים של 2011 שליוו את הפלתו של חוסני מובארק, ושל 2013, שבה הודח הנשיא מוחמד מורסי מהאחים המוסלמים. אחר כך הביע פליאה, כיצד זה הציבור אינו מבין כי הוא עצמו נדרש לשלם על הנזק החומרי שנגרם לכלכלת המדינה. "אם נחשב את שווי ההפסדים, נמצא כי איבדנו 150 מיליארד דולר", הוסיף.
הנתון לא נבחר במקרה. זה עומק החוב החיצוני. מצרים זקוקה לכל דולר, והנה במחיר התפייסות עם קטאר, המעוניינת בהתקרבות מסיבותיה שלה, עשויה מצרים לזכות בהרבה יותר מכך. כבר בחודש יוני, לאחר ביקור האמיר בקהיר, הזרימו הקטארים 3 מיליארד דולר לבנק המרכזי של מצרים. בדוחא נפגש א־סיסי עם משקיעים קטארים ומנהלים בכירים במשק. הוא חתם על שלושה מזכרי הבנה, שהחשוב בהם מעגן את שיתוף הפעולה בין הקרן המצרית להשקעות ופיתוח לגוף המקביל לה בקטאר.
ביום רביעי אחר הצהריים, סמוך לזמן שובו של א־סיסי הביתה, שחררו הרשויות בקהיר את כתב אל־ג'זירה, המצרי אחמד אלנגדי. לפני שנתיים, בזמן שחזר לביקור מולדת, נעצר אלנגדי בקהיר באשמת פרסום מידע כוזב, ונשלח למעצר מנהלי. כמו שנכלא בהוראה מלמעלה, כך שוחרר.
הוצאתו לחופשי היא מחווה של א־סיסי לידידיו החדשים, ועם זאת, אין להתבלבל. בלבם פנימה מתעבים המצרים את הקטארים, ואם היו חיוכים השבוע בדוחא, הרי זו הכלכלה, טמבל. קיומן של השקעות במיליארדים מבטיח מעט ריפוי למשק המצרי, ובכוחן ליישר את ההדורים מבחינתו של האמיר. אבל פיוס כזה לא קורה בן לילה, אלא דורש זמן והרבה רצון טוב.
נראה את הקטארים אחרי המונדיאל, אם עדיין יהיו כאלה נחמדים, ואת המצרים, אם ימהרו לסלוח לידידיהם מהמדבר על שנים של הקזת הדם.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל