בפרוש וכו', כמו בכל ראש שנה, כמו בכל חג יהודי וישראלי בעשרות השנים האחרונות - יש לנו בעיה. כמו צוללת שמגיחה ממעמקים, צפה הבעיה הישראלית האקוטית ביותר בעת החדשה: האפרטהייד מול השכנים. באורח טבעי את(ה) רוצה לפחות בימי חג ומועד לשכוח או להתעלם מהחרא הזה, אלא שהמאמץ הזה מתפוגג באחת ברגע שבו דובר צה"ל מודיע שסגר יוטל על השטחים. והצוללת הזו מתגלה במלוא אורכה, רוחבה וכיעורה ממטולה עד אילת, מחברון ועד ג'נין. "שנה טובה" היא סיפור בעייתי גם כשמדובר בישראל פנימה. כשיהודים ויהודיות, ישראלים וישראליות, מברכים זה את זה ב"שנה טובה", הם מתכוונים ומתכוונות לשנים טובות שונות, איש־איש והשנה הטובה שלו.
מה לשנה טובה של לפיד ולזו של נתניהו? תגידו ששניהם אוהבי ישראל, חובבי ציון, מכבדי היהדות ולוחמים בטרור ובפצצה האיראנית? אכן זו ערכה חיונית בדרך לכיסא. אבל כאשר שני אלה מאחלים זה לזה "שנה טובה" הם כנראה מתכוונים: שתישרף בגיהינום של האופוזיציה. מה לשנה הטובה של גפני ולזו של מרב מיכאלי? זו של סמוטריץ' וזו של מוסי רז? זו של אמסלם וזו של סגלוביץ'? זו של גלית דיסטל וזו של זהבה גלאון? תגידו: כולם מכהנים בכנסת וטובת העם לנגד עיניהם. בוודאי: רק טובת העם. שלהם. בכוונת מכוון לקחתי חברי כנסת כמייצגים של בוחריהם, ולא צריך להטריח את הארכיון כדי להבין שמדובר לא רק באינטרסים, אלא בשנאה פשוטה וקולנית. כזו שמביאה רייטינג, בולטות תקשורתית ואת אהדת העם. שלהם. האם זו שנאה אותנטית? ברמה האישית? יכול להיות.
ולא הייתי מבטל אפשרות של איחולי שנים רעות. לא אישית כמובן. לאחל לנתניהו שייכשל בבחירות היא השנה הטובה של השמאל שרוצה בשלום. אלא אם כן המאחל מתכוון שנתניהו יגיע בשלום למעשיהו. איש אינו מעל לחוק, וקמצוץ שמחה לאיד עוד לא הרג אף אחד.
טוב, לא כל העולם פוליטיקה, ועדיין. בעולם של היום הברכה אינה שורה בסמוי מן העין, אלא בהתנגשות אינטרסים גלויה. כשאתה מאחל למוישה שנה טובה כוללנית, שכל משאלותיך יתגשמו אמן כן יהי רצון, אתה בעצם מאחל שנה רעה לאיציק שנלחם במוישה על אותה משבצת. ומה כל החיים האלה אם לא מלחמה על משבצות שקטנות והולכות ככל שאתה מתקדם?
לכן כדאי להתעלם מאותה שנה טובה כללית וסתמית, ולחדד: שנה טובה לכל אחד במשבצת שלו. כאן אתה לא חייב לקב"ה אלא לסוכניו. חלית? נפצעת? שנת בריאות ואל תשכח לשלם עמלה ללבנת פורן. כל השאר זוטי דברים.