שני אירועים פוליטיים משמעותיים התרחשו בהפרש של חמש שעות ביום רביעי השבוע. שניהם – על פניו ולכאורה – עסקו בתחומים שאינם בחירות, גושים ומנדטים. שניהם – בפועל ובכוונות שמאחורי המעשים – כיוונו למטרות פוליטיות ברורות מאוד. האחד תרם תרומה בלתי מבוטלת לתוצאות הבחירות, השני השקיע ביום שאחרי, בשלב של משחקי ההמלצות אצל הנשיא.
והרי השתלשלות האירועים לפי הסדר הכרונולוגי. בשעות הבוקר לפי שעון ניו יורק, כאשר בישראל אלה היו כבר שעות הערב המוקדמות יחסית (בדיוק הזמן לעדכן את עורכיהן של מהדורות החדשות כי יש להם כותרת לפתוח בה את התוכנית בשמונה בערב), התכנסו הכתבים המדיניים לתדרוך המסורתי של ראש הממשלה לקראת נאומו בפני עצרת האו"ם. ההערכה הגורפת שאיתה נכנסו העיתונאים לחדר הייתה: הרבה מאוד איראן, השלום האזורי פרי הסכמי אברהם, ואי־שם אי־שם, בין לבין - היד הישראלית המושטת לשכן הפלסטיני.
ואז בא יאיר לפיד וניפץ את הקונסטרוקציה. הסתבר שלפיד לא מתכוון כלל להסתפק בגבולות הצרים שהתפקיד של ראש ממשלת מעבר מציב לו, אלא לפרוץ קדימה. "מחר בנאום על בימת העצרת יכריז ראש הממשלה כי על מדינת ישראל ללכת לפתרון שתי מדינות לשני עמים", נאמר לעיתונאים. החדשות המרעישות עשו את דרכן מארה"ב לישראל, ובתוך דקות ספורות עוררו מהומה רבתי בשני המחנות.
עבור מפלגות השמאל, ההחלטה של לפיד לזרוק לים את כל האסטרטגיות העדינות של תמרון אינסופי בין הטיפות, מהווה איתות ברור מאוד לכך שיו"ר יש עתיד קיבל החלטה פוליטית אסטרטגית. ואלה חדשות רעות מאוד עבור מרב מיכאלי וזהבה גלאון.
אחרי שנכשל בניסיון לשכנע את שתי מנהיגות השמאל לרוץ כרשימה מאוחדת, עבר לפיד לתוכנית ב'. עבורו, ההכרזה המדינית מבימת האו"ם על שאיפתו להקים מדינה פלסטינית ריבונית היא באותה מידה ההכרזה הפוליטית על שאיפתו לעמוד בראש מפלגת המרכז־שמאל הגדולה והחזקה בגוש. גם על חשבון החרבתו של אותו גוש שברירי. גם על חשבון הליכה אפשרית לאופוזיציה. גם במחיר התרסקות של אחת ממפלגות הגוש הקטנות. לפיד בונה את עצמו כמנהיג מרכז־שמאל על מלא, גם אם המחיר יהיה הפיכתו מראש הממשלה לראש האופוזיציה.
התזה, שעד יום רביעי בערב נחשבה לקונספירציה חלשה על גבול הזויה, הפכה בן רגע לתיאוריה מובילה. לפיד מעדיף הליכה לאופוזיציה בתור מנהיג אולטימטיבי העומד בראש המפלגה השנייה בגודלה במדינה, על פני משחקי ההמלצות האמורים להגיע אחרי הבחירות.
כמה אושיות פוליטיות ותיקות טענו באוזני כל מי שהיה מוכן לשמוע (בלי להביא הוכחות), שהסקרים הפנימיים שהוגשו ללפיד בשבוע האחרון מראים חד־משמעית כי ב־1 בנובמבר בנימין נתניהו עומד לקבל 61 מנדטים, ואולי קצת יותר. "כשההכרעה נראית די ברורה, עדיף להשקיע בעתיד ולא בספקולציות שתלויות באוויר", טענו אלה שמאמינים כי יו"ר יש עתיד ויתר על הכוונה לנסות להרכיב ממשלה אחרי הבחירות.
לפיד עצמו, כידוע, טוען אחרת. כל הרבים והטובים ששאלו אותו "איך אתה מרכיב ממשלה אחרי הבחירות אם אין הכרעה ברורה?", שמעו ממנו את אותה תשובה בדיוק: "אל תנסו לשכנע אותי שאין לי ממשלה. אם וכאשר נגיע לזה, נדע להקים".
ההכרזה על נאמנות לפתרון שתי מדינות אולי מעצבת את לפיד כמנהיג מרכז־שמאל בלתי מעורער ומורידה מהפרק את הקונספט של המרוץ התלת־ראשי של המחנה הממלכתי, אך לא תורמת כלל לשרטוט גבולותיה של ממשלת לפיד הבאה.
תזה נוספת טוענת שהדברים דווקא הפוכים, שהמסר של שתי המדינות הוא חלק מהמאמץ האדיר של לפיד לעורר את המגזר הערבי, שעד היום שאל את עצמו "מה ההבדל בין נתניהו ללפיד בתפקיד רה"מ?". לפיד בא לתת לכך מענה: תהליך השלום.
לפיד, כך נטען, מנסה להביא מקסימום מנדטים למשותפת ולרע"ם, ואז לנסות להקים ממשלת מיעוט בתמיכת המשותפת מבחוץ. אחרי זה, עם הממשלה ביד, יפנה לפיד לחרדים ולאנשי הליכוד ויגיד: "בידיכם להקים ממשלה רחבה שאינה תלויה באחמד טיבי ובאיימן עודה – בואו".
יצוין כי בליכוד ובשאר מפלגות הימין עוררו החדשות מניו יורק התפרצות אדירה של צהלה, שלא נרשמה כדוגמתה זה תקופה. מה לא עשו אנשי הליכוד כדי להביא את המצביעים שנשארו בבית בבחירות הקודמות? בזמן שהם שברו את הראש בחיפוש אחר הטריגר המנצח שיגרום להם להתעורר, בא ראש הממשלה והגיש לימין את הטריגר על מגש של כסף.
מה שעבד לנתניהו ב־96', לפני השיאים המחרידים של האינתיפאדה השנייה, בוודאי ובוודאי יעבוד לו בשנת 2022 עם כל הרקע ועם הזיכרון הקולקטיבי. בעוד לפיד עשה חזרות אחרונות לקראת נאומו, בליכוד כבר עבדו בכל הכוח על הגרסה העדכנית של הקמפיין "פרס יחלק את ירושלים" מודל 2022, הפעם בכיכובו של לפיד.
ביקור מפתיע
בחזרה ליום רביעי בערב. כמה שעות אחרי החדשות המרעישות מניו יורק, קרוב לחצות, הגיע אורח מפתיע אל פתח ישיבת "אור החיים" בשכונת בית ישראל הירושלמית. האורח, שבלט בנוכחותו בנוף החרדי־ספרדי של המקום, נכנס ללשכת ראש הישיבה הרב ראובן אלבז, מרבניה המשפיעים של מועצת חכמי התורה, והתקבל בכבוד רב ובברכה: "ברוך הבא, ראש הממשלה".
ולא, זה לא היה נתניהו, אף שמדובר במעוזה המובהק של ש"ס. האורח שבא לבקר בישיבה היה לא אחר מאשר שר הביטחון ויו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ. אגב, התואר שהוענק לו על ידי המארחים היה די מדויק: בימים אלה, עד שובו של לפיד ארצה, גנץ הוא ממלא מקום רה"מ בפועל. גנץ, שהעניק לרב אלבז את הספר "אהבת ישראל" בהקדשה אישית, חמה ונרחבת, ניהל עמו שיחה צמודה וחיובית, ולאחר מכן השתתפו השניים במעמד אמירת סליחות יחד עם כאלפיים משתתפים שהתפללו במקום.
גורמים המעורים בפרטי הביקור המפתיע, טוענים כי שיחות מאנשי לשכתו של אריה דרעי התחילו להגיע למארגני המעמד דקות ספורות אחרי שגנץ נכנס ללשכתו של הרב אלבז. השיחות מלשכת נתניהו (ושם הנימה הייתה מתוחה בהרבה) המשיכו לבוא גם למחרת. "מילא האשכנזים, שאף פעם לא סמכנו עליהם עד הסוף, אבל הרב הבכיר של מועצת ש"ס? אחרי שאריה דרעי הכריז בכל הזדמנות אפשרית כי אין אופציות פרט לממשלת נתניהו? מה זה צריך להיות?" – התרעמו בליכוד.
ובכן, גנץ וצוותו הם מהאנשים העקביים והעקשנים ביותר במערכת הפוליטית. צעד אחר צעד הם ממשיכים לבנות את הגשר שמוביל את גנץ אל לבם של ראשי המפלגות החרדיות. במחנה הממלכתי מניחים כי המשחק עדיין פתוח, ויש לצאת מנקודת הנחה כי התסריט שבו אין לנתניהו 61 הוא מציאותי. אם כן, יש לחשוב קדימה ולהשקיע מבעוד מועד בשלב שבא אחרי הבחירות: במשחק ההמלצות אצל הנשיא.
לפי ההערכות בסביבת גנץ, אם תוצאות הבחירות לא יניבו הכרעה ברורה ומיידית, נתניהו עתיד לזכות ליותר ממליצים ולקבל ראשון את המנדט להקמת הממשלה. "יש לעשות כל צעד שימנע מהליכוד 61 מנדטים. בשלב הבא יגיע המנדט למי שירכיב את מוקד התמיכה בו כבר היום", סבורים במחנה הממלכתי.
גורמים חרדים טוענים כי הביקור החגיגי של גנץ אצל הרב אלבז מסוגל לשכנע את מי שאינו שייך לציבור החרדי הספרדי, הואיל והשפעתו במפלגת ש"ס אינה משמעותית. כך שהופעתו הבאה של גנץ צריכה להיות באחד המוקדים המרכזיים והסמוכים למקבלי ההחלטות, כלומר קרובים לדרעי.
בגוש המרכז־שמאל מעריכים כי קרב ההמלצות שצפוי להתפתח בין גנץ ללפיד לא יהיה קל, וכי כל אחד מהשניים ימליץ על עצמו. אם ההערכות תתגשמנה במציאות, הדרך להרכבת הממשלה תעבור דרך המפלגות החרדיות – וגנץ מעדיף להשקיע כבר היום בתסריט התיאורטי של אחרי הבחירות.