מערכת הבחירות הנוכחית היא הצמודה ביותר, אפילו בהשוואה לעידן המערכות הצמודות שבו אנו מצויים. היא צמודה מבחינת התוצאה המסתמנת וגם מבחינת ההיצמדות העיקשת של הבוחרים לעמדותיהם, ההופכת את הקמפיינים לדו־שיח של חירשים, שבו כל צד קשוב לטיעוני הצד שעמו הוא מסכים - ואטום לעמדות הצד השני.

לקיבעון פוליטי כזה - בלי מעברים מגוש לגוש וכמעט בלי קולות צפים - קשה למצוא מקבילה בהיסטוריה הפוליטית. חיפוש במישורים אחרים מעלה באוב את מלחמת החפירות שלימים נתקבעה בתודעה כמלחמת העולם הראשונה. במהלכה, במשך שנים, ישבו אנגלים וצרפתים בחפירות ללא תזוזה מול חפירות גרמניות מקבילות לאורכה של יבשת אירופה, עד שכניסתה של ארה"ב למלחמה לצדן של בריטניה וצרפת - הטתה את הכף והכריעה את המערכה.

מה, אם בכלל, יטה את הכף במערכת הבחירות? סיפור אחוז החסימה? בל"ד והבית היהודי? ואולי דרמה גדולה שתחולל את הפתעת נובמבר בעזרת גורמים חיצוניים? כרגע נראה כי כל מעידה קטנה או הברקה טקטית יכולות להשפיע, וכל דרך לפריצת דרך חושפת שדה מוקשים.
למשל, פיצול בל"ד. האם מדובר בהזנחה רשלנית או בהימור גאוני של ראש הממשלה יאיר לפיד? שחקני הדמקה רואים רשלנות זחוחה, שאפשרה לבל"ד לפלג את החזית הערבית המשותפת ולשרוף עשרות אלפי קולות, שייזרקו לפח כאשר המפלגה לא תעבור את אחוז החסימה.

אבל לשיטתו של סמי אבו שחאדה, ראש בל"ד, היא לא פרשה, אלא הופרשה בתכנון מראש ובכוונת מכוונים. לדברי מנהיג בל"ד, הוא הודיע למוחמד ברכה, ראש ועדת המעקב שתיווך בין הצדדים, כי בל"ד מוותרת על דרישותיה ומסכימה לחתום על המסמך שהוגש לה מבלי לשנות פסיק. בשלב זה עשו איימן עודה ואחמד טיבי לשחאדה מעשה הרב רפי פרץ באיתמר בן גביר בסיבוב השני של הבחירות הקודמות. כלומר, פשוט התפוגגו, תוך תמרוני התחמקות מסורבלים, והגישו מאחורי גבה של בל"ד רשימה בלעדיה.

לא שבל"ד ראויה לסימפטיה מיוחדת, אבל העוקץ שהפעילו החברים על שחאדה, בעודו ממתין להם בשולחן סמוך במזנון תוך ניצול ראייתו הלקויה, הוא מעשה לא ראוי, בייחוד בין מפלגות שהיו שותפות לדרך.

גם אם לפיד לא היה היוזם, הוא הנהנה הגדול. בל"ד צבעה את הרשימה המשותפת בצבעי עזמי בשארה וחנין זועבי והפכה אותה לפסולת חיתון כרונית. עם בל"ד ברשימה אין המלצה על לפיד אצל הנשיא ואין ממשלת מיעוט. אפילו יו"ר מרצ זהבה גלאון לא הייתה מקבלת את התנאים שבל"ד הכתיבה כדרישה של הרשימה המשותפת עבור תמיכה בממשלה.

הפרשת בל"ד חוללה מהפך. לא עוד 59 מול 55 לטובת הימין ושישה מחוץ למשחק, אלא 60־60. מבחינת לפיד זהו שינוי דרמטי. יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו אומנם התקרב במנדט ליעד, אך ללפיד נולדה תקווה.

בעקבות הדהֺ־בל"דיזציה של המשותפת, זה או נתניהו או לפיד. או המחנה התומך בנתניהו לראשות הממשלה, או הערב־רב הפוליטי המתנגד לנתניהו, שרק קצת יותר ממחציתו רואה בלפיד מועמד ראוי לראשות הממשלה. והעוגן הרציונלי המשותף להתנגדות האי־רציונלית לנתניהו הם התיקים הפליליים.

בהקשר זה, בתווך בין הגושים ניצבו בוחרי ימינה ורע"ם. סקר עמדות הציבור בעניין "חוק הנאשם" מצביע על כך שמרבית מצביעי מפלגות גוש "ממשלת השינוי" מתנגדים לראש ממשלה עם כתבי אישום, למעט מצביעי ימינה ורע"ם, שאצלם הדעות חלוקות.

רווח והצלה

מכאן לבית היהודי: אם בל"ד עלולה לשרוף מנדט עד מנדט וחצי, הבית היהודי עלול לבזבז כפליים. מצד שני, אם שרת הפנים איילת שקד וראש עיריית גבעת שמואל יוסף ברודני יתגברו איכשהו על משקולת ה"אין להם סיכוי" ויצליחו ליצור מסילות ללבם של בוגרי בני עקיבא, חניכי ישיבות ההסדר וההתיישבות הדתית, שנדדו למחוזות שמחוץ למחנה הלאומי, ולהשיבם הביתה - יביא הדבר רווח והצלה למחנה כולו.

כרגע הם מדשדשים. על פי הסקרים הם מקבלים 2.5 מנדטים מציבור שהניב למפד"ל בשיאה 12 מנדטים. כלומר, תומכים בהם כרגע פחות דתיות ודתיים לאומיים מאשר ברשימה היונית של בני גנץ וגדי איזנקוט. נכון, גם זאב אלקין וגדעון סער מצאו שם מקלט לילה, אבל הם לא משפיעים. המדיניות נקבעת על ידי אנשי שמאל, שחרף עברם הצבאי לא מבינים שסלע קיומנו הוא יחס היהודים־ערבים בין הירדן לים ובשטחי C שבשליטתנו.

הדרך להשבת המפד"לניקים מהממלכתית לממלכתית־דתית הוא קמפיין ממוקד, שיקרא לחובשי הכיפות הסרוגות ונשותיהם למאבק על צביונה הדתי של המדינה; על חיזוק ההתיישבות בגולן, בגליל ביהודה ובשומרון ובנגב, בהובלת הקיבוץ הדתי; ועל השבת עטרת החינוך הממלכתי־דתי ליושנה במסגרת המפלגה הדתית־לאומית המתחדשת, בגיבויה המלא של התנועה העולמית הגדולה שמאחוריה - תנועת המזרחי.

שקד הפכה בשלוש השנים האחרונות ממטאור שנועד לגדולות - לדמות טרגית, השנויה במחלוקת עזה. זה קרה במידה רבה בגלל תכונות כמו חברות ונאמנות לאנשים, שגרמו לה לקושי בקבלת החלטות נכונות בזמן הנכון. גם מי שמתקשה לסלוח על הפייק ממשלת אחדות והשלטת יאיר (שתי מדינות) לפיד, אסור שיוציא לעצמו עין אחת כדי להוציא שתיים למי שטעו והכירו בטעות וביקשו סליחה. העיקר צריך להיות הניצחון בבחירות, וכל היתר חשוב פחות. אני מאמין ששקד וברודני ישימו את השיקול הכולל מעל לכל, ובבוא העת - בכל תרחיש - יעשו את מה שנכון לעשות.

מי שרוצה אופציה לאוזן קשבת בעתיד הקרוב, יעשה בחוכמה אם יפרגן למפד"ל החדשה את הניסיון להשיב לגבולם את בניה הרועים בשדות זרים, ללא רעשי רקע. שהרי גם מפלגת העבודה הייתה מתחת לאחוז החסימה בתחילת המערכה הקודמת. היא התאוששה על חשבון מפלגת הכוכבים של רון חולדאי ואבי ניסנקורן, כאשר תופי הטם־טם של תנועת העבודה - האותיות אמת - החלו לעורר הד בלבבות המפא"יניקים והחזירו אותם הביתה. גם בתנועת הפועל המזרחי האות ב' חיה וקיימת, ועמה פוטנציאל הגעגועים להשבת העטרה.

העניין שבאמת ובתמים צריך להדיר שינה במחנה הלאומי הוא החשש להפתעת נובמבר. כזו שתציף על פני השטח את פירותיה של עבודת נמלים, שעליהם שוקדים בחשאי לגיונות זרים ממומנים עד השיניים בכסף של עמותות שמאל למיניהן, בעיקר מאירופה, שפעולתן החשאית, האגרסיבית והמנוגדת לחוק להגברת אחוז ההצבעה בקרב סרבני ההצבעה במגזר הלא יהודי - יכולה להטות את הכף.

השמאל למד את הלקח. בניגוד לרעשנות הבוטה והמתגרה של V15 בבחירות 2015, שעוררה תגובת נגד בציבור היהודי ביום הבחירות, הפעם הפעילות לשבירת ההתנגדות להצביע מתבצעת באגרסיביות, גם פיננסית, אך במחתרת. בדיוק באותה רמת חשאיות ותחכום שבה התנהלה הונאת ליל החניונים בכנסת בהצבעה הגורלית שהובילה לסיבוב הרביעי. והיא תעלה על פני השטח בעוצמה דורסנית ביום הבחירות.

זה המקום להקדים תשובה לטענה המיתממת כי כספי העמותות משולמים לצורך עידוד הבוחרים לממש את זכותם הדמוקרטית, ואין דרישה שיצביעו למפלגה מסוימת. זוהי כמובן טענה שאינה נכונה. ברור שמי שמשלם מכספי עמותות עבור עידוד הצבעה במגזרים הנבחרים סלקטיבית, משפיע על התוצאה ולא רק על אחוז ההצבעה, ורומס ברגל גסה את חוק מימון המפלגות. בג"ץ אפילו הרחיק לכת בפסיקתו, כשאסר בזמנו על חולדאי להעניק לכל תושב תל אביבי שיצביע לעירייה כניסה חופשית באותו יום למוזיאונים, חופי ים ופארקים.

והכי חשוב: יש בכלל הציבור, וגם במגזר הלא יהודי, רבים שטוהר הבחירות בחברה הערבית יקר להם, והם מדווחים בחשאי ובתנאי לסודיות הרמטית. על רקע מה שמתחולל במגזר, קשה להאשים אותם. אבל לא מדובר בפסטיבל מספרי סיפורים. ראוי שכל מי שנתקל בתופעות של ניסיון לגייס מצביעים שלא בדרכי שכנוע מקובלות הממומנות באופן חוקי, ורוצה לסכל את התופעה הפסולה הזו, שלא יסתפק בדיווח - אלא שידאג ללוותו בראיות.

הכותב הוא נשיא בית הדין של הליכוד