בעברית מדוברת, נאומו של ראש הממשלה יאיר לפיד במליאת עצרת האו"ם היה יופי של נאום. בלשון מהותית, נאום היסטורי. בלי גוזמה. התוכן בחלקו הגדול והמרכזי היה בעל משמעות מדינית, קשור ונוגע לחיי המדינה והחברה, חורג מהמובן הדיפלומטי הערמומי מטבעו. זה לא אומר שהנאום צפוי להניב תוצאה מעשית בשטח בעתיד הקרוב.
מה שמייחד את הנאום שלפיד נשא ומעניק לו יתרון שנעדר מנאומי קודמיו, ראשי ממשלת ישראל שנישאו בעצרות שנתיות של האו"ם, שהוא לא יישכח מהר. נאום שהיה יותר מאירוע תקשורתי חולף, מקטע של עשר דקות בטלוויזיה, כפי שזכורים נאומיו של נתניהו כראש ממשלה בעצרות השנתיות של האו"ם.
הצהרתו של לפיד, "הסכם עם הפלסטינים המבוסס על פתרון שתי המדינות הוא הדבר הנכון", נחרט וייצרב מהיום בכל דיון, בכל כנס ומפגש שיתקיימו באו"ם ובמועצת הביטחון, או בכל התוועדות של מנהיגי מדינות שתתקיים בבירה כל שהיא כשהנושא יהיה הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
בשביל עיתונאים ופרשנים ישראליים, הנאום שנשא לפיד בעצרת השנתית של האו"ם בניו יורק ובמיוחד תמיכתו בפתרון שתי המדינות, התפרשו מיד בהקשר לבחירות הקרובות לכנסת והוסברו בעיקר מבחינת השפעתם על מעמדו של לפיד וסיכויי מפלגתו בבחירות.
זאת טעות וסימן להעדר הכרה בישראל וחוסר הבנה להערכה הרבה ולתגובות המחמיאות שממשלת השינוי בישראל קיבלה בזירת האו"ם ובחזית הבינלאומית. נראה שישראלים פשוט מתקשים לקבל ביטויים של אהדה ויחס של רצון טוב. בישראל גם אין מודעות למעמדה של ישראל בזירת האו"ם ובעולן כמעצמה אזורית.
"אני לא יודע אם ההופעה של לפיד באו"ם תזיז באופן פרקטי ומיידי את הקפאון בתחום ההידברות בין ישראל לפלסטינים", אמר לי בשיחה סגן ראש משלחת מערבית. "אין לי ספק שאי אפשר יהיה יותר להתעלם מתמיכתו בפתרון שתי המדינות, לא במועצת הביטחון ולא בדיון על הסכסוך איפה שלא שיתקיים".
משיחות עם דיפלומטים בכירים, שהצלחתי להשיג מייד אחרי נאומו, עלתה והשתמעה מסקנה שראש הממשלה הצליח להסביר ולהבהיר שלא רק ישראל היא צד בסכסוך ולא רק ישראל אחראית לקיפאון.
"ראש הממשלה גילה וחשף את הפלסטינים לא כמי שסובלים מכיבוש או ממצב של קורבנות. הוא הסביר באופן משכנע שהם גם צד נוכח ושותף פוטנציאלי שחייב להוכיח שהוא מעוניין בפתרון ופועל לקידומו", אמר לי סגן ראש משלחת מערבית. דיפלומטים גם ציינו לחיוב את הדיוק והנחרצות בהאשמות שראש הממשלה הטיח בחמאס.
דיפלומט ותיק ממדינה אסיאנית אמר לי שהוא אהב את נאומו של ראש הממשלה "שלא תקף את האו"ם, לא הטיף מוסר לנציגי המדינות החברות ולא האשים את העולם כולו בבעיות ובצרות של ישראל ואל המזרח התיכון". האיש לא הזכיר שנתניהו נהג לעשות זאת בנאומיו בעצרות השנתיות, אבל כנראה שלכך התכוון.
מה שהיה חסר בנאומו של ראש הממשלה כמה מלים בגנות רוסיה על פשעי המלחמה שצבאה מבצע באוקראינה. לפיד גם שגה שלא הכליל בנאומו פיסקה על משבר האקלים, שהפך לנושא מרכזי בסולם העדיפויות הבינלאומי. הביקורת והאשמות שהטיח באיראן היו ממוקדות וענייניות. לפיד עשה בחכמה שתקף וגינה את תופעת הפייק-ניוז ואת התפשטות הפצת שקרים וכזבים בעולם.
היה בביקורו של ראש הממשלה לפיד בניו יורק פספוס אחד, אם להשתמש בעברית מדוברת, ואולי אפילו מחדל, אם להזדקק להגדרה כבדת-ראש. ראש הממשלה לא ניצל את שהותו בניו יורק למפגש רציני ואיכותי עם בכירים יהודים. לפיד דיבר בישיבה של חברי וועידת הנשיאים היהודיים. זהו בדיוק הפספוס. כי הארגון הזה כבר שנים איננו רלוונטי, ארגון אנכרוניסטי, שאינו נוכח בחיי הקהילה, חסר כל השפעה.
על רקע המשבר המתמשך והמתעצם של נתק והתרחקות בין ישראל לקהילה בארה"ב, ראש הממשלה צריך היה ליזום מיפגש עם ראשי שלושת הזרמים הדתיים, שרבניהם מקיימים קשרים אישיים וישירים עם הציבור, עם עסקנים מקומיים המעורבים בחיי האוכלוסייה היהודית בשכונות באזור המטרופולין, עם מי שמנהלים מוסדות חינוך יהודיים.
במפגש כזה היה ראש המשלה שומע מקרוב את הבעיות המעיקות על הקהילה, היה מקשיב לסיבות ולגורמים שגרמו לנתק ומזינים אותו. חבל שלא היה בסביבת ראש הממשלה ובחוג יועציו מישהו או מישהי שהיו מעדכנים את ראש הממשלה לשינויים ולתמורות שחלו בשנים האחרונות במאזן הכוחות והיקף הנוכחות של הארגונים והמוסדות היהודיים בקהילה הגדולה.