לאוריאל לין, ליכודניק (חבר כנסת בכנסת ה־11 וה־12), לא היה ולא יהיה שום סיכוי להיות ברשימת הכנסת הנוכחית, גם לא הקודמת. זהו הזן הנכחד של ליכודניקים ישרי דרך, בייחוד מזרחים, שאצלם הממלכה הדמוקרטית קודמת לאסופה המשונה שהיא רשימת הליכוד כיום.

כמעט 30 שנה אחרי הקריירה הפרלמנטרית שלו הוא מעלה באוב את הצעותיו לשינוי שיטת הממשל באמצעות שורת חוקים שאותם דחף כיו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט. וזאת חרף העובדה שזו הייתה ממשלת אחדות מוזרה עם רוטציה מוזרה לא פחות (שמיר ופרס ראשי ממשלה מתחלפים ויצחק רבין שר ביטחון קבוע) שהחזיקה איכשהו מעמד עד משבר תמרוני ההשתלטות של פרס. רבין כינה את תמרוני העריקים של פרס "התרגיל המסריח", היום אלה תעשיות פוליטיות שמתקבלות במשיכת כתף.

לין בנה אז צוות בין־מפלגתי שניסח חוקים שעל פניהם אמורים לבסס את הדמוקרטיה הישראלית כדי לא לגלוש למצב של היום. בספר שכתב עם שותפו עו"ד שלמה לויה, "כיצד שונתה השיטה הפוליטית בישראל 1990־2022", הוא מתאר את הסיפור של אז כסיפור הצלחה. הבעיה היא שחרף העבודה המשותפת, הניסוחים הנכונים והעברת החוקים, הגענו לאן שהגענו. אבל נעים להיזכר.

למשל חוק יסוד: הממשלה שכלל את עקרון הבחירה הישירה של ראש ממשלה. לקרוא ולהיאנח אנחת רווחה. בהרכב הנוכחי של אוכלוסיית ישראל, נתניהו היה עשוי להיות הויקטור אורבן של ישראל. פוטין הוא לא יכול היה להיות בגלל פחדנותו, אבל כאורבן מקומי היה יכול בקלות לדרדר אותנו לפלוטוקרטיה תיאוקרטית. או החוק שנועד ל"מיגור תופעת הכלנטריזם (העריקה של חברי כנסת אל שורות המחנה היריב תמורת טובות הנאה אישיות) באמצעות ביטול היכולת ליהנות מטובות הנאה אלה". ועל זה נאמר אויייייי. כאילו תעשיית הרעל של שוחד, איומים והסתה לא הפילה בימים האלה ממשלה.

חוק נוסף הוא העלאת אחוז החסימה. הרעיון נכון, אבל בוצע רק בחלקו בגלל התנגדות הגורמים השבטיים־סקטוריאליים שלא מנעו בהמשך קרקסי בחירות תימהוניים, שלא לדבר על איבודי מנדטים עקב מחלוקות פנימיות. הבעיה היא לא ימין או שמאל, אלא בעיה של מנדטים שאמורים לשקף ביתר דיוק את ההבדלים בין המחנות.

חוק היסוד הבעייתי ביותר הוא חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הכוונה הטובה התנפצה מיד אל סלעי המציאות של מדינת אפרטהייד, והיא זולגת גם אל הקו הירוק כאשר מדובר בערבים ושמאלנים. רוצים דוגמאות מלשון החוק? "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו... אין פוגעים בסוד שיחו של אדם בכתביו או ברשומותיו... כל רשות מרשויות השלטון חייבת לכבד את הזכויות שלפי חוק זכויות זה".

שלא לדבר על חוקים נוספים כמו "איסור על כל פעילות מפלגתית של עובדי מדינה החברים בגופים הבוחרים של המפלגות", או "איסור השימוש בקמעות ובהשבעות כדרך לשכנוע מצביעים". שנביא דוגמאות לאינסוף הפרות?