לקראת סוף השבוע הגיע תורו של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, שופט העליון יצחק עמית. בדיוק כפי שקרה לסילמן וחבריה, רק להפך: רגע אחד הוא שופט עליון מכובד, כעבור דקה הוא "פעיל פוליטי" במקרה הטוב, "סוכן של מרצ" או "בריון בחליפה" במקרה הלא טוב. עמית למד בישיבה, נחשב לשופט שמרן, הצביע בעד כהונת נתניהו למרות כתב האישום והצביע בעד הכשרת המאחז כרמים רק לאחרונה.
נו, כל זה בטיעונים לעונש. הוא העז לבצע את תפקידו ולקבוע ששיקלי הפורש לא יוכל להתמודד ברשימה קיימת לכנסת, כי הוא פירש את לשון החוק כפשוטה. על כך, נחרץ דינו. מכונת הרעל עליו, בכל הכוח. הוא כבר מואשם בכך שיזייף את הבחירות, שיוביל הפיכה צבאית, או משפטית, ושירשיע את נתניהו, אף על פי שהוא כלל לא יושב במשפטו. ככה זה עובד.
אגב, כל מי שמבין משהו במשפטים יודע שהחלטתו של עמית הייתה צפויה. ריקודי ההורה הסוערים של שיקלי וחבריו לאחר עתירתו למחוזי העידו בעיקר על רוקדיהם. בסוף היום, המחוזי דחה את העתירה ושיקלי הוכרז כפורש. זוהי השורה התחתונה. למחוזי לא הייתה סמכות לאשר פשרה כלשהי או להגיע למסקנה כלשהי הקשורה לשאלה אם פרש שיקלי מהכנסת בתוך זמן סביר לאחר שהוכרז כפורש. זה התפקיד הבלעדי של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, הלא הוא השופט עמית. ערכאת הערעור עליו היא בית המשפט העליון. כל השאר, פתפותי הבל.
אם נתעלם לרגע מלשון החוק היבשה (שעל פיה שיקלי לא יכול להתמודד כי התפטר מהכנסת רק 80 יום אחרי שהוכרז כפורש), הרי שגם מבחינת תחושת הצדק וההיגיון השארתו של שיקלי ברשימת הליכוד היא צחוק מהעבודה. חסידיו טוענים ש"הוא היחיד שנותר נאמן לעקרונות והבטחות ימינה". נו, אפשר להתווכח על זה. מצד שני, צריך לזכור שהפורש לא אמור להיות נאמן לעקרונות כלשהם, אלא להיות נאמן להחלטות הסיעה. הסיעה החליטה להקים ממשלה בישראל (ולקיים את שתי הבטחות הליבה של בנט: למנוע בכל מחיר בחירות חמישיות ולהחליף את נתניהו). שיקלי התנגד ופרש. מסקנה: שיקלי פורש. נקודה.
אבל גם אם נבדוק רגע את האידיאלים והעקרונות. הרשת מלאה בציטוטיו של אותו שיקלי ממש, ערב החלטתו לערוק: הוא הרבה להחמיא לרע"ם ולמנסור עבאס. הוא טען שאפשר להקים איתם ממשלה. הוא אפילו המליץ למנות את עבאס לשר לפיתוח הנגב והגליל! הוא הודיע שמרצ לא פסולים. הוא תקף חזור ותקוף את נתניהו, קבע שהוא הבעיה, לא הפתרון, ולגלג עליו. "נתניהו הוכיח שאי אפשר לסמוך עליו בכל מה שקשור בימין", אמר אז שיקלי, "הוא הוכיח שאי אפשר לסמוך עליו גם במה שקורה בנגב ובגליל", הוסיף.
הנה עוד כמה פנינים תוצרת שיקלי: "מיליציות חמושות בנגב עם עשרות ומאות רובים. נתניהו למעלה מעשור ראש ממשלה, הנגב לא בשליטת ישראל, משתולל שם כאוס מוחלט, גם בגליל המצב לא מזהיר. אני חושב שנתניהו פחות מרשים בביצועים שלו כאיש ימין, להיפך, הוא די חלש בנושאים האלה".
ואני חושב, ששיקלי פחות מרשים בסלטות המרהיבות שהוא עשה לפני ואחרי הבטחה כלשהי שקיבל לכאורה. כי עד רגע מסוים הוא הודיע חגיגית ואף צייץ שהוא ניצב איתן מאחורי בנט והולך איתו בכל הכוח קדימה. ואז, שלף את הסכין.
זאת ועוד: בזמנו התחייב שיקלי בפני בנט שאם לא יוכל לעמוד מבחינה מצפונית במשהו, יתפטר מהכנסת. ברגע האמת הוא נאחז בכיסא. הורה היאחזות. בניגוד מוחלט לכל מה שהטיף לו וחינך במכינה הקדם־צבאית שאותה הוביל במשך שנים. הוא פשוט הפך לאדם אחר. כנראה ראה את האור. או את הג'וב.
כשנודע על ההחלטה על פסילתו, הביא שיקלי ציטוט מרגש מדבריו של מפקד גוש עציון בתש"ח, משה (מוש) זילברשמידט. "מה אנו ומה חיינו, אפס וכלום, העיקר הוא המפעל בו אנו חיים. נכה באויב בכל מקום שנשיגו... תשובתנו נחושה, נצח ירושלים". וואללה, מה קשור? מי האויב? מה נסגר עם גוש עציון, חוץ מזה שנתניהו פחד לספח אותו? לשיקלי הפתרונים.
דבר אחד אפשר לקחת מהציטוט הנ"ל: הוא מעלה על נס את ההקרבה למען המדינה. שאפו. אז למה שגם הוא לא יקריב קצת? נפלת על חרבך בגלל האידיאולוגיה, שיקלי? אז בחייאת, להקריב מקום בכנסת קטן עליך. זו לשון החוק, בכל אופן.