האובססיה לבחור באיש השנה בעשרת ימי התשובה לא פסחה, כמובן, גם עליי; אם כי אני בחרתי ללכת בדרך שתקים עליי, כנראה, לא מעט מבקרים. יכולתי לבחור באחד ממפקדי הגדודים או ממפקדי החטיבות או בכל סמל מחלקה מן השורה, מאלה העושים יום אחרי יום את המלאכה בקני הטרור כדי שאנחנו, בגוש דן, נוכל להמשיך את חיינו כאילו שאין מי שמבקש לרצוח בנו; ויכולתי גם לחפש את איש השנה שלי באחד מבתי החולים בקרב הצוות הרפואי או במכוני המחקר המופלאים שלנו או בקרב אלה העושים את עבודתם מבלי שאיש יודע על קיומם.
יכולתי לבחור באחד מכל אלה, וברבים־רבים אחרים, אבל אני בחרתי בבנימין נתניהו; ולא בגלל נחישותו להישאר רלוונטי, כיו”ר אופוזיציה שנחישותה גרמה לנפילת הממשלה, אלא בגלל סירובו להצעות המפתות “לסגור” את כתב האישום שהוגש נגדו בהסדר טיעון. מהלך שמאפשר לציבור כולו - למי שמוכן לעקוב אחר הדברים בלב פתוח ובנפש חפצה - הצצה נדירה לתוך מערכות לא מפוקחות שפועלות תחת מעטה של מהוגנות לכאורה.
הדברים לא הפתיעו אנשים כמוני, מי שזה היה עיסוקם כל חייהם, אבל הם בוודאי הכו בתדהמה רבים וטובים. שיטות חקירה בזויות, מעקבים אסורים, חוקרי משטרה ופרקליטי מדינה שפועלים מתחת לרדאר הציבורי ללא חשש תוך הפרה של כל נורמה שמקובלת בעולם החופשי. כל אלה, ועוד כיוצא באלה.
נתניהו יכול היה לחסוך מאיתנו את כל הרפש הזה; את המיאוס שכה רבים נחשפים אליו כעת. אולם הוא בחר בדרך הקשה. הוא בחר בדרך שעלולה גם לסכן את חירותו - וזאת, בעיניי, גדולתו. זאת אצילות הנפש שמאפיינת אותו, לדעתי, במשך כל חייו.
מאומה לא היה נגרע מעשייתו מרובת השנים, אם הוא היה מודה שהוא קיבל מחברים סיגרים או שהוא פעל מול כלי תקשורת מרכזיים כדי לעצור את זרם הידיעות שאין בהן כל ממש; עליו ועל בני ביתו. אבל הוא לא בחר בדרך הקלה.
את מה שהוא למד בבית הוריו הוא מעולם לא שכח. כמי שהתנדב ליחידה הכי מיוחדת בצה”ל, הוא ידע רק דרך אחת. וכשאחיו הבכור נפל בקרב, הוא ידע שאין הוא רשאי לנטוש את המערכה שבה נתון העם היהודי מאז שובו לארץ אבותיו. יכולתי להוסיף עוד בשבחו של איש השנה שלי, אולם מה שחשוב לי לומר הוא שאינני מבין את פשר השנאה שפיתחו נגדו חוגים מסוימים. ברור לי שהיא פוליטית ושהיא נובעת מתסכול מסוים; אבל מי שהעלה אותה לרמות ששם היא נמצאת - מסכן את הענף שעליו כולנו יושבים.
והטירוף הזה פשוט בלתי נסבל עוד. הוא פוגע בעצם המרקם הדמוקרטי שהוא כה יקר לנו; כשם שכל ניסיון לסתימת פיות מקרב אותנו לצורת משטר שאיננו רוצים בה. החרמת היריב הפוליטי היא תמיד הצעד הראשון של התנועות הפשיסטיות.
דה־הומניזציה של מנהיג או הדבקת כינויי גנאי לקבוצות באוכלוסייה - אלה שיטות שמשטרים טוטליטריים נוקטים. חשוב שגם יריביו של נתניהו ילמדו מקצת מן הלקחים שנלמדו לאחר קריסתם של המשטרים הפשיסטיים באירופה. האופטימיות הייתה תמיד חלק מההוויה של הדור שלי; זה שחווה מיומו הראשון רק מצוקות ביטחוניות. לא עוד.