הסדרה היקרה ביותר בהיסטוריה עלתה לאוויר בימים אלה באמזון. שמה “שר הטבעות: טבעות הכוח", והיא על פי יצירותיו של טולקין.
ההיסטוריה הדמיונית שברא טולקין ניצחה לא רק במרוץ על הסדרה בעלת ההפקה היקרה ביותר. יצירת טולקין היא ניצחון ספרותי ענק. “שר הטבעות" ו"ההוביט" נמצאים במקומות הראשונים בכל רשימות עשרת הספרים הנמכרים ביותר.

לא היינו שומעים דבר על טולקין, שהיה מרצה לשפות אנגליות עתיקות באוקספורד, אילו לא היה כותב אותה יצירה יוצאת דופן, “ההוביט". הספר אשר הניח את היסודות לשלושת כרכי “שר הטבעות", ועוד מאות סיפורים וכתבי יד לא גמורים. כסופר הוא ברא עולם דמיוני שלם כולל הגיאוגרפיה, ההיסטוריה, העמים, הגזעים והשפות שלו. עכשיו גם בסדרה באמזון שנעשתה על פי אותם כתבי יד לא גמורים.

בזמנו הכרתי חבורה של אנשים, צעירים ממני, ששלטו בכל דבר הקשור לטולקין. יש גם דור צעיר יותר של אוהבי טולקין בישראל, ומתוך תגובות שלהם לא נראה שהם משתגעים על הסדרה החדשה.

צפיתי בה. יש משפטים יפים. הנה אחד מהם: “הרוע לא נרדם, הוא ממתין, וברגע של חולשה הוא מעוור אותנו". משפט טולקיני משובח. לא “תוקף אותנו" אלא “מעוור אותנו".

קל לזהות את מאבק ההוביטים ואומות המערב בממלכת הרשע מורדור כמשל למלחמה נגד הנאציזם או הקומוניזם או האיום המוסלמי בעיקר בצורתו האיראנית, אם כי טולקין עצמו התנגד להגדיר את יצירתו כמעין משל. בכל זאת, משפט כזה אני אוהב יותר לקרוא בספר, מאשר לשמוע מפי שחקן האומר אותו ברגש שהוא חושב שראוי לו לומר אותו, ואולי אני, בקריאה, הייתי משמיע לעצמי אחרת.

הסדרה בשבילי היא, אם כן, אלבום תמונות. אלבום תמונות מרהיב, יש להודות, ובכל זאת, כאשר זה כתוב, זה יפה יותר.

בסדרה, מיד בולטת המגמה החינוכית, הפוליטיקלי קורקט, זו גרסת הסגי נאור. אָרוֹנְדּיר החייל הוא שחור. הוא אֶלְף שחור. אני צריך לנקד את המילה אֶלְף, אחרת קוראים אותה אֶלֶף, אי לכך, בעבר תרגמו אֶלְפִים כבני לילית. אהבתי את בני הלילית יותר.

אצל חובבי טולקין בישראל מצאתי כי רבים הרגישו אי־נוחות מהליהוק הפי־סי הזה, המסרס הזה. טוב, לפחות כל הנופים צפוניים מאוד, הנוף לא פוליטיקלי קורקט בכלל, הכל ירוק. זה מובן, כי כל יצירת טולקין היא בעולם נורדי, אבל בסדר, נזרום.

מה שלא פוליטיקלי קורקט הוא שהרעים הם מכוערים. לכל האורקים הרעים יש שיניים רקובות, והם לא רק מכוערים, אלא גם נוהמים בטמטום וגם מלוכלכים. מה זה? מי שמכוער הוא רע? היכן קבלת האחר?

הפרקים ארוכים. בני שעה. בסופו של דבר התוצאה היא יותר הרפתקה מאשר פיוט, וחבל, כי הפיוט והנשגב הם הם היופי בספרי טולקין. זה לא טולקין, אבל אם טולקין תרם, ולו בעקיפין, ליופי הזה, לארכיטקטורה המרהיבה של הערים שבסדרה, זה מראה מה הוא כוח הדמיון של טולקין.

כבר אמרתי בעבר שהמהפכה שטולקין חולל בספרות המודרנית היא עצומה. בלי טולקין זו ספרות שנשענה על ה"אנטי גיבור", על התבוסתן, ומהללת את האדם הפחדן, שמתנגד למחויבות, לא מסוגל לצאת למלחמה למען ערכים מוסריים, ובורח מכל מצב המחייב מאבק.

גיבוריו של טולקין הם יצורים אשר בעת שחובה מוטלת עליהם אינם נסוגים, לא מתקפלים, לא מייבבים ולא ממציאים תיאוריות אנוכיות. הם יוצאים למלא את המשימה. גם כנגד כל הסיכויים. גם מול כוחות גדולים מהם בהרבה, וגם נוכח אווירת כניעה.

את כל זה הוא כתב כאשר הוא, כאיש אוקספורד, מכיר מצוין את הספרות המקובלת בתקופתנו. ספרות הלוזר, ספרות תיאורי המשפחה הקטנה, “עלילות דפוק ודפוקה", כמו שהגדירה לי פעם סטודנטית לספרות באירוניה עצמית.

צריך לומר עוד דבר על פלא טולקין:
אם מניחים שסופרים פורצים דרך בהיותם צעירים בלבד, הנה עובדה לחשוב עליה: טולקין סיים לכתוב את "שר הטבעות", כשהיה קרוב ליום ההולדת ה־60 שלו.

עברו עוד שנתיים עד שההוצאה לאור הוציאה אותו, כי הספר נראה בלתי ראוי להוצאה לאור. מי יקרא ספר כזה? טולקין גם לא עודד את ההוצאה כאשר כתב לה בתום העבודה על “שר הטבעות": “היצירה יצאה משליטתי. בראתי מפלצת. רומן מסובך, מפחיד, מריר ובעיקר ארוך להחריד". הוא ציין שהוא לא יופתע אם ההוצאה תדחה את העסקה “שוודאי אין לה סיכוי לשאת רווחים כלשהם".

זו הייתה תחילת משא ומתן שבו הייתה מעורבת גם הוצאה לאור אחרת, שלבסוף ויתרה במכתב: “לצערי אנו חוששים מאורכו הרב של הספר. ההוצאה הכרוכה בפרסומו גדולה בהתחשב במחירו הנוכחי של הנייר".

אף אחד לא ציפה שהספר יכניס אי־פעם משהו. הספר התפרסם באוגוסט 1954 לפני כ־68 שנה.
קצת לפני פרוץ הקורונה הייתי באוקספורד, שם, כידוע, חי וכתב טולקין. בתוך מבני האוניברסיטה, בספרייה, התקיימה תערוכה המוקדשת לכתבי היד של טולקין, ראיתי שם גם ציורים שלו. הוא צייר את נופי “ההוביט", והיכולת שלו בציור הייתה נותנת לו מקום עבודה בקלות כמנהל המחלקה האומנותית של הסדרה החדשה באמזון.

שם גם ראיתי את שולחן העבודה שלו, העט שלו והמקטרת. לא צריך יותר מזה בשביל לברוא עולם ובשביל לכבוש את העולם.

פינת השלולית

במקום פינת השלולית אחזור על סיפור האהבה של רונלד רעואל טולקין.
בגיל 16 הכיר טולקין את אידית, בת 19. כשאהבתם התגלתה, אביו המאמץ התערב ואסר עליו לראות את אידית או לכתוב אליה במשך שלוש שנים, עד שיגיע לגיל 21. טולקין ציית. שניהם הבטיחו זה לזה לחכות.
בהגיעו לגיל 21, בדיוק כשהשעון צלצל חצות, הוא התיישב וכתב מכתב לאידית. היא כתבה לו בחזרה שהיא מאורסת. “התחלתי לפקפק בך, רונלד", כתבה אידית, “ולחשוב שלא אכפת לך יותר ממני".
הוא קם ונסע אליה מיד, לשכנע אותה לוותר על ארוסה ולהינשא לו.
כשטולקין הגיע אליה ברכבת, היא ציפתה לו בתחנה, ואחרי שיחה ארוכה איתו שלחה את הטבעת בחזרה לארוס שלה בצירוף מכתב פרידה.
הם נישאו וחיו יחד כל חייהם באושר (ובגיל מאוד מאוחר גם בעושר, שלא שינה להם דבר). 