בנימין נתניהו נסע השבוע לפגוש את משפחת מנגיסטו. לא, לא המשפחה ההיא מאשקלון. אותם הוא מיעט מאוד לפגוש כשהיה ראש ממשלה, מה שלא מונע ממנו עכשיו להבטיח להם שתיכף ומיד הוא "יחזיר את הילד". אבל לא בהחזרת אברה מנגיסטו אני עוסק כאן, אלא בהחזרה אחרת. החזרת משכנתה.
המפגש הזה הנפיק אמירה מדהימה של האיש, אפילו במושגים שאליהם הורגלנו. הוא אמר אותה למצלמה, בסלון בית המשפחה בקריית מלאכי. הוא דיבר על נטל יוקר המחיה במשפחת מנגיסטו, שבה יש ארבע בנות ושני בנים וכולם חייבי משכנתה, ואמר: "אמרתי להם שאנחנו נקפיא את המשכנתאות בשנה הקרובה!".
כן, כן. נתניהו אמר את זה באינטונציה הרגילה שבה הוא משתמש כשהוא משקר. כלומר בשגרה: מהר, אגב אורחא, כאילו בהיסח הדעת. להגיד, ולא להגיד. ללכת עם, להרגיש בלי. לחלוף במהירות שיא דרך הכזב שהוא מותיר אחריו, בתקווה שלא יצמח לו זנב. בסגנון ה"מה? מה פתאום???".
נתניהו מבין כלכלה. הוא יודע שאין לו סמכות להקפיא את החזרי המשכנתאות. אפילו בדל של סמכות. רק בנק ישראל יכול לעסוק בזה. אבל נניח שהוא משכנע רוב בכנסת לחוקק חוק משכנתאות מיוחד שקובע שחייבי המשכנתה בישראל יכולים פשוט להפסיק לשלם את ההחזר בשנה הקרובה. מה יקרה? נתניהו יודע מה יקרה טוב מכולנו: או שהבנקים יתמוטטו כמעט בן לילה, כי יש להם מאות מיליארדים במשכנתאות בחוץ ואירוע כזה מרוקן אותם בבת אחת, מקריס להם את המניה, ממוטט את האמון הציבורי, מפרק את היציבות המוניטרית וכו' וכו'. ואם הבנקים שורדים איכשהו, הרי שהם בכל מקרה מפסיקים מיד לתת משכנתאות חדשות. מי האידיוט שייתן משכנתה כשממשלה מגיעה ופשוט מאפשרת לציבור לירוק על החוק, במקום לשלם אותה?
ועוד משהו: הפסקת החזרי המשכנתה פירושה פינוי מיליארדים רבים לצריכה. כן, אפילו תלמידי מבוא לכלכלה יודעים שזה יביא כמעט מיד לזינוק היסטרי באינפלציה, עליית מחירים וטרללת מהסוג שהייתה כאן באייטיז, עד שממשלת האחדות של פרס ושמיר חילצה אותנו ממנה. ואת זה מבטיח נתניהו בסרטון חפוז שהוא מצלם בקריית מלאכי, תוך ניצול מצוקת משפחה שאת הבן שלה הוא שכח שמונה שנים רצופות, עד שנוצר הצורך להיזכר בו, ובמשכנתאות שלנו, מחדש.
מעבר חפוז על רשימת הבטחותיו של נתניהו בשבועות האחרונים יכול לגרום סחרחורת קשה. הוא הבטיח להקים קבינט דיור, שכבר הוקם. הוא הבטיח להוריד את מחיר הדלק, שכבר ירד. הוא הבטיח לבטל את התקנים המיותרים, אבל הם כבר בוטלו. הוא הבטיח לבצע רפורמה ביבוא ולבטל מכסים, אבל זה בוצע. הוא הבטיח להעלות את שכר חיילי הסדיר, אבל הוא כבר הועלה. הוא הבטיח להחזיר את השקט בעוטף עזה! אבל הוא כבר הוחזר.
בעידן הדיגיטלי, ההבטחות שפיזרת לא מתפוגגות ברוח, הן נדבקות לאחוריך ונגררות אחריך. האיש הזה הבטיח להביא סופר־טנקר מיוחד לדיור לפני כעשור. מאז המחירים קפצו (בכהונתו) פי שניים. הוא הבטיח ב־2009 להפיל את שלטון חמאס ולהחזיר את השקט לעוטף עזה, אבל במקום זה הוא הציף את עזה במזוודות דולרים וצפה, באפס מעשה, בעשרות אלפי דונמים עולים בלהבות ובחמאס הופך למיני־חיזבאללה על הגדר הדרומית שלנו. ואפשר להמשיך עם זה לנצח. הבעיה היא, שעוד יש אנשים שמאמינים.