שר התפוצות נחמן שי צדק בהצהרתו התקיפה שישראל צריכה לסייע לאוקראינה בנשק. מנגד, ההצהרה של שר הביטחון בני גנץ, שדחה את ההמלצה לסיוע בנשק וטען ש”ישראל תעמוד לצדה של אוקראינה”, הייתה לא רק שגויה, אלא גם מגוחכת. גנץ כמו אמר לאוקראינה: “את צודקת במלחמתך נגד רוסיה. כאות הערכה נשלח לך זר פרחים”.
באופן כללי, חילופי ההצהרות בנושא אוקראינה, כולל של ראש הממשלה יאיר לפיד, מוכיחים ששרים ובכירים בממשלת ישראל אינם מספיק מעודכנים בהתפתחויות בזירה העולמית לאחר שמונה חודשי מלחמה באוקראינה. רוסיה כבר איננה מעצמה. הנשיא ולדימיר פוטין הרס במו ידיו את מעמדה של רוסיה כמדינה מרכזית.
העובדה הזו ניכרת בתדרוכים סגורים שמקיימים שגרירים וראשי משלחות במטה הראשי של האו”ם בניו יורק. שם נאמר שלא כל כך משנה איך תסתיים המלחמה באוקראינה: גם אם יעלה בידי פוטין לשמור על המחוזות שסיפח - הכישלונות, ההפסדים והביזיונות שספגה רוסיה עד כה, חשפו את חולשתה וחוסר יכולותיה לא רק בתחום הצבאי, אלא גם בתחומים המדיני, הדיפלומטי והכלכלי. “רוסיה הוציאה את עצמה מהקטגוריה של מדינה שהיא מעצמה”, אמר סגן ראש משלחת מערבית באו”ם.
המסקנה המתבקשת היא שלא צריך לפחד מרוסיה. אין ממי לפחד. ישראל צריכה ויכולה לסייע לאוקראינה ולהזרים לצבאה אמצעי לוחמה חדישים. ישראל צריכה להשתלב בקבוצת המדינות שמספקות לאוקראינה סיוע צבאי. כן, רוסיה תמחה, תביע כעסה. אך ישראל תוכל לחיות עם זה.
הסתבכותה של רוסיה באוקראינה גם מעמידה בספק גדול רצון ויכולת מצד רוסיה להמשיך לפעול צבאית בסוריה בתגובה לתקיפות המדווחות של ישראל.
בירושלים צריכים לזכור גם שידידתה הקרובה ובעלת הברית המרכזית של רוסיה היא איראן, המדינה ששאיפתה הרשמית היא השמדת מדינת ישראל. מנהיגי שתי המדינות, רוסיה ואיראן, עושים כל מאמץ להחצין את שיתוף הפעולה ביניהם. לנוכח זאת, מדוע מגיע לרוסיה מדיניות ישראלית שמהססת אם לסייע לאוקראינה? אם לפוטין מותר להתחבק עם נשיא איראן, אז לישראל אסור לסייע צבאית, באופן רשמי וגלוי, לאוקראינה, מדינה הנלחמת על חייה?