מעניין לראות את עיסוק היתר במילותיו של מגיש בערוץ 14, שיצא נגד ״עצלנותם של תושבי עיירות הפיתוח״ המפונקים, שצריך להתחנן אליהם שיצאו להצביע. תושבי הפריפריה, שבעבר ספגו לא מעט שיפוטיות מקהלים ליברליים בתל אביב, נחשפו הפעם לשיפוטיות מהמחנה שאליו הם לכאורה אמורים להשתייך. אבל למה כולם נטפלים לפריפריה? אם כבר, המפונקים חסרי ההיגיון שכל כך התרגלנו לפינוקם עד שאנחנו כבר בקושי מתייחסים אליו - הם דווקא חלק מאלה שנקראים ״ליברלים״.
זה לא התחיל בסבב הבחירות הנוכחי, ולא כל הליברלים נוהגים כך. אבל הדפוס הליברלי המפונק היה נוכח בעבר, והוא בהחלט מרים את ראשו העצל גם הפעם.
הניסוחים של הז׳אנר הזה נוטים להיות ספוגים באנחות ייאוש ובהתקפי חרדה. איך ייתכן שחוץ מאיתנו אף אחד לא מבין דברים בסיסיים כל כך? לאן הגענו? איך נשארנו כה מעטים ואיך הרסו לנו את המדינה? הם עושים טובה שהם מסבירים את עמדתם שאמורה להיות מובנת מאליה, ונדמה שהם בתחרות פנימית מתמדת, שבה הזוכה המאושר יהיה מי שהכי סובל מהמגמות הפוליטיות בישראל. מרטיר השנה.
אבל המסר העיקרי של הז׳אנר הוא שאין מה לעשות. התרחישים חזקים מהם, והחוכמה העמוקה במאמר שהופץ בהודעת פוש טלפוני השבוע גרסה ש״לליברלים כבר לא נשארה ברירה במדינה הזו אלא לקטר או להגר״. יופי של הצעה.
הדפוס המתקרבן והקורס לתוך עצמו הוא לא רק חסר השפעה חיובית כלשהי, הוא הכל חוץ מאינטלקטואלי. אין דרך טובה יותר להגדיר אותו מאשר עצלני ומפונק, הרבה יותר מ״תושבי עיירות הפיתוח״ שלכאורה אינם מבינים מה טוב עבורם. שום עפעוף נוגה לא יכסה על חוסר רצון להתאמץ, רגשי עליונות, ותחושה מוגזמת של ״מגיע לי״. אויש, העולם כל כך לא עשוי נכון, מלצר, אני מבקש להחזיר את המנה הזאת.
אז זהו, שאין למי להחזיר את המנה. כולנו מייצרים במו ידינו את המדינה. מי שמקטר, מבזבז את האנרגיה שלו על כלום. קיטור הוא התנערות מאחריות, והוא לא חלופה לחשיבה מחודשת, לרעיונות יצירתיים או לפיצוח טוב יותר של גישת שכנוע.
ואיזו אופציה יש בהגירה, חוץ מתבוסתנות וחוסר מחויבות למדינה? עזבו את הקיטוב והגזענות באמריקה, את פריחת הימין באיטליה ובצרפת, או את חילופי השלטון התכופים בבריטניה. מי שיהגר ימצא את עצמו מתנתק מחבריו, משורשיו, ממשפחתו, כדי להיות תלוש תמידי ולהתמודד עם סט בעיות חדשות. לגיטימי להגר, אבל בואו. אין בעולם מדינות מושלמות.
בחירה בקיטורים בסגנון הזה היא למעשה בחירה בעצלנות מחשבתית. הגרועים מכל הם אלה שחרדים לגורל המדינה, ובאותה נשימה מספרים שלא יהיו כאן ביום הבחירות כי נמאס להם והם כבר עשו תוכניות אחרות. אדם שאכפת לו ומחזיק מעצמו ליברלי, חילוני, משכיל או בעל ערך, שיעשה את המינימום הנדרש בעניין. שיצביע.
המצב רחוק מאידיאלי. ישראל חוותה היימנה, והפוליטיקה הישראלית התחרפנה, ולא משנה איך מנתחים את הסיבה לכך. אבל כדי לתקן את החרפון צריך מחויבות לאורך זמן, ומי שלא בא לו להתאמץ ולהתחייב, שלפחות לא ייאש אחרים.
זה לא מאמץ כל כך גדול להצביע, גם אם המצב נראה תקוע. ומי שתוצאות הבחירות לא מספיק חשובות לו כדי לגרום לו לשנות תוכניות, שלפחות לא יקטר. מי שבוחר לא לבחור - כנראה שבעיניו כל הסיפור הזה לא באמת מספיק חשוב. שלפחות יחסוך את משנתו מלאת ההשראה מהשאר.