בן גביר וסמוטריץ' מתמודדים על החיבוק של הזרוע הישראלית

ההצעות לריסוק מערכת המשפט והתקפות המתנחלים על כוח הצנחנים היו מצגת מעולה לכוונות וליכולות של בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר כשיצורפו לממשלת נתניהו, אם וכאשר. ביחסי הכוחות ביו השניים סמוטריץ' הוא רק רגלי המבשר. המשיח הוא בן גביר. תסתכלו במספרים, תציצו מאחורי הקלעים ותביטו לאופק ככתוב בתורתם "והנה עב קטנה ככף איש עולה מהים". יש לעב ענן הזה תצורה של אגרוף כהנא והוא הוא חזאי הסערה האמיתית.

בינתיים, במדינת בן גביר הכל בקטן אבל במאורגן. יש להם המנון ("שיישרף לכם הכפר"), יש להם דגל (עם האגרוף של כהנא), יש שם רוח קרב של פלנגה (הם בונים על לבנוניזציה של ישראל), יש להם מנהיג חסר מעצורים, והעיקר - יש להם כיום את ביבי, ראש ממשלה לחיץ שיצר סביבו סביבה פוליטית סמרטוטית. אין לי ספק שבן גביר וסמוטריץ' מכוונים לא רק להיות שותפים בממשלתו של בנימין נתניהו אם תקום, אלא בעיקר לימים שאחרי לכתו. יש להם מן המוכן מערכת משפט ללא איזונים ומערכת חוק ללא בלמים.

ו"הם" זה לא רק מפלגת בן גביר, שגוברת על מפלגת סמוטריץ' בסדרי הגודל. יש לבן גבירים עורף פלדה אמוני ופוליטי של התנועה בעלת החיוך הרך ביותר ביקום, חב"ד. ויש להם מנהיג רוחני מן המוכן: הרב יצחק גינזבורג, חסיד הלובביצ'ר שגר בכפר חב"ד, האיש שהוציא פסק הלכה שדורש ציות מוחלט למלך המשיח שיתגלה "ממש מיד".

ראש החץ

המנהיג המקובל כיום על המגזר הימני־דתי וכביכול ממלכתי הוא הרב והעסקן חיים דרוקמן. בזמן האחרון אומרים שהוא איננו במיטבו (בן 90, עד 120). כך שבאורח טבעי ובייחוד פוליטי נערך כיום במגזר ההתנחלותי מסע חיפוש אחר המנהיג הבא. לכאורה, האיש הנכון לזהות את המנהיג הרוחני הבא, לדחוף אותו קדימה ולרכוב עליו היה אמור להיות סמוטריץ'. והוא אכן זיהה את הפוטנציאל של גינזבורג.

השנה הוא דחף את האג'נדה האלוקית של גינזבורג באמצעות התנגדות לחוק הגיור של כהנא. החוק היה אמור להקל על המבקשים להתגייר. המיינסטרים הרבני, כולל רבני ההתנחלויות, דורשים להקשות על המתגיירים ולאשר גיור רק באמצעות הרבנות הראשית. לעומתם גינזבורג דוחף להקלות מפליגות כדי "לזרז את בוא המשיח" (בחיי), וסמוטריץ', שנקלע לקטטה בין הרבנים, מצא את עצמו כתנא מסייע לגינזבורג ונרתם לטרפוד החוק רק בגלל התנגדותו לשר כהנא. סמוטריץ' אומנם קנאי הלכתי, אבל מבחינת גינזבורג הוא ומתנחליו חשודים בממלכתיות.
מבולבלים? גם אנחנו.

בן גביר, לגמרי במודע, הוא רימון מתגלגל עם נצרה רופפת. כך הצליח לתעל אליו את האנרגיה המתפרצת של צעירים, חרדים, מתנחלים, מתוסכלים, נערי גבעות, תועי וזועמי כל הגילים בערים ובפריפריה. אם יצליח בהמשך להגדיל את המאגר שלו על חשבון מפלגות החרדים, ש"ס, הליכוד והמתנחלים, יש סיכוי לא רע שהמפלגות שירצו לחסום את בריחת צעיריהן ייכנעו לתנאיו, איזה שלא יהיו.

השאלה היא אם יש לו ולגינזבורג צ'אנס להיות ראש החץ של המחנה כולו. מורשת הרב כהנא לא תפריע להם. מסתבר שהיא לא הפריעה לבן גביר. שני אלה הם לא משיחיסטים חולמנים ולא פרץ ספונטני של אלימות, אלא מנהלים עסק הזוי ואלים אבל מהונדס בקפדנות קרת דם. המטרה היא להתנפל על האלקטורט הסמרטוטי והאלים של הליכוד פוסט־ביבי. לאיזה מנהיג אתם חושבים ילכו רמי בן יהודה וברית הבריונים של ביבי אחרי הסתלקותו? לברקת? לכ"ץ? נכון. רק בן גביר. רק בו יש הניצוץ הניחר, המיוזע והכביכול מטורף שמדליק אותם.

לפתע הסתבר לבן גביר, אני מניח גם להפתעתו שלו, שנמכרו כל הכרטיסים להצגות המוקיונות משליפת אקדח בסגנון יאסר ערפאת עבור בתחבושת ראש בסגנון אריק שרון וכלה בזעקות להרוג את כולם. צעירי ש"ס החרדים, מתנחלים וסתם זועמים ומפוחדים מצטרפים בהמוניהם. כל מה שהוא צריך לעשות מכאן ואילך הוא לסגור עם גינזבורג, ואיכשהו נדמה לי שהעסקה הזאת נסגרה מעצמה ומזמן על קברו של ברוך גולדשטיין. הציבור הרחב נחשף לגינזבורג כמחבר הספר "ברוך הגבר", שהצדיק את הטבח (גולדשטיין וגינזבורג, אגב, הם יהודים אמריקאים שחזרו בתשובה). כל כלי התקשורת גינו אז את המעשה והספר; כל כלי התקשורת מארחים בימים האלה את בן גביר.

גינזבורג נחבא אל תלמודו, אבל בעצם הוא מעצמה שהיא איש אחד. נשיא של עשרות מוסדות ישיבות וארגונים (עשרות). שישה מבניו וחתניו הם ראשי ורבני ישיבות. יש לו כמה פרסומים קבועים לפרסום משנתו ("לערבי אין זכות קיום בארץ ישראל"). עשרות מתלמידיו הם מנהלי ישיבות ובתי ספר ויש בהם עורכים וכותבים בכירים במגזר החרדי.

מדי פעם מנדב לתלמידיו איזו אמירה מקוממת שחולפת כרוח רעה וחוזרת בגרסה אחרת. פעם הורה שמעון פרס כשר ביטחון לעצור אותו מנהלית, נפתחו תיקים, נסגרו כולם. מאז ומתמיד היה קונצנזוס מקיר אל קיר שמדובר בתופעה חולנית חולפת. לא עוד. מנקודת מבטם של גינזבורג ושות', מדינה דמוקרטית היא תופעה חולנית וחולפת.