קדימה, תשלטו

בבחירות ניצחו אלה שרצו יותר, נלחמו יותר, התאבדו יותר, לא לקחו שבויים ולא עשו חשבון. ניצחו אלה שבערה בהם אש גדולה יותר, שהייתה בהם תשוקה חזקה יותר, אבל גם שנאה יוקדת יותר. ניצחו אלה שפעלו בלי כללים וחוקים, שיקרו בלי הכרה, הפיצו פייק וטינפו ללא הרף, כי שום דבר חוץ מניצחון לא עניין אותם. לזכותם ייאמר שהם האמינו שהם נלחמים על חייהם ועל המדינה. הם מאמינים שהתנאי לקיומה של המדינה, ליהדותה של המדינה, להצלחתה של המדינה, הוא העומד בראש המחנה שלהם. הם טועים, כמובן.

התכנון: ממשלת נתניהו עוד שבועיים - זו חלוקת התיקים המסתמנת

המדינה הייתה חזקה יותר בשנה האחרונה. המדינה הייתה יהודית לא פחות בשנה האחרונה. הכלכלה השתפרה, הביטחון השתפר, הכל השתפר. אבל זו דעתי. זכותם של המנצחים להאמין ולחשוב ולהילחם על דעתם. הם ניצחו. אנחנו הפסדנו. אין סיבה להיכנס לדיכאון. ככה זה בחיים. תנועת המטוטלת נמצאת עכשיו בצד השני. ולכן, ברכות על הניצחון, בהצלחה בחיים עצמם.

על המפלה של גוש השינוי נדבר באריכות בהמשך. הוא הפסיד במנדטים, אבל השיג תיקו בקולות המצביעים. זה לא רלוונטי. מי זוכר היום את הילרי קלינטון? אנחנו מקבלים את התוצאות, מרכינים ראש בפני המנצחים. אנחנו לא פוצחים בצווחות על הזיופים והמזימות (כפי שעשו הביביסטים השבוע, כשנדמה היה לרגע שבל"ד עוברת או מרצ). אנחנו נותנים אמון מלא בוועדת הבחירות המרכזית, גם כשאנחנו מפסידים. אנחנו מצייתים לבג"ץ גם כשהוא פוסק לרעתנו. אנחנו מאמינים שיש שופטים בירושלים גם כשהם לא איתנו. אנחנו לא נשתנה רק משום שהצד המנצח פועל אחרת.

ועוד משהו קטן: אנחנו לא נפעיל מכונת רעל, ארס, שקרים וגידופים מתחת לביתם של אלה שלא מסכימים איתנו. להפגין מול מעון ראש הממשלה, כן. אם יהיה צורך. אבל לא נקרא לאף אחת "שפחה של ערבים" (אם כי, לא יהיו הרבה נשים בקואליציה הבאה, וגם לא ערבים) ולא נרדוף אותם, את נשותם וילדיהם, מבית הכנסת לבית הספר ולחנות המכולת עם מגפונים נוטפי רעל, ואפילו לא נטען שהם כולם ילדים של נשים נוכריות, שלא לומר נאציות, שמצאו כאן מקלט אחרי המלחמה. ולא, מנצחים יקרים. אתם טועים, אתם קיצונים, אתם משיחיים, אבל אתם לא בוגדים. אתם האחים שלנו, ואנחנו לא ננהג כמוכם. אתם ניצחתם. כל הכבוד. אנחנו המחנה הדמוקרטי. עכשיו, תשלטו.

בנימין נתניהו הוא הקאמבק קיד הגדול בהיסטוריה הישראלית, ואולי העולמית. זה בעיקר הניצחון שלו. דעתי על האיש ידועה, אבל התשוקה והאנרגיות שאצורות בו (חבל שהן לא מנוצלות למטרות הנכונות) גדולות בהרבה מכל מה שדחוס בכל ראשי מפלגות גוש השינוי, חברי הכנסת והבוחרים, גם יחד. עוצמתה התנ"כית של הטרגדיה ששמה נתניהו טמונה בעיקר בעובדה שכל זה מבוזבז על יצירת כאוס, במקום בניית מדינה מתוקנת. אבל על זה דיברנו מספיק.

בעולם שפוי היה נתניהו נושא למחרת הניצחון את נאום חייו, מתנצל בפני גנץ על הסכין ההיא, וקורא לו וליאיר לפיד לשכוח מהכל, לאפס שעון, לעדכן תוכנה ולהקים יחד איתו ממשלה נטולת סקטורים, חפה משנאות וסגירת חשבונות, כדי להבטיח את עתידה של ישראל. בנושאי חוץ וביטחון אין מחלוקות גדולות כרגע.

מה שכן צריך לעשות זה להסדיר את נושא המיעוטים: להבהיר לחרדים שאי אפשר להמשיך ככה, שישראל עתידה לצנוח למעמד של מדינת עולם שלישי בתוך עשר עד עשרים שנה אם הגטאות לא ייפתחו והגברים יתחילו להשכיל ולעבוד. אותו כנ"ל בצד הערבי: להחזיר מיד את המשילות, בכל האמצעים. לכבוש מחדש את הנגב ואת הגליל. לטפל באלימות, מהכבישים ועד הפרוטקשן, בסגנון ג'וליאני. את זה יכולה לעשות רק ממשלת אחדות חפה מסקטורים, קבוצות לחץ, מיעוטים וביעותים.

תנוח דעתכם. נתניהו לא יעשה את זה. הוא כבר מזמן לא אדון לרצונו. וגם אם יעשה, לא ימצא פרטנרים. לא אצל לפיד, לא אצל גנץ. הרי גנץ כבר עשה את זה, ונבגד כמעט מיד. הוא שילם מחיר כבד על זה שהאמין שהמדינה חשובה מהאגו. הוא נקבר בעודו חי בקבר המאמינים האלמונים, כל אלה שסיכמו עם נתניהו על משהו ונבגדו. אז המצב פשוט: לא תהיה ממשלת אחדות (אלא אם כן יקרה משהו בלתי צפוי או נורא). תהיה ממשלת ימין דתית, קיצונית, משיחית וחרד"לית. זו הכרעת הבוחר. אנחנו מקבלים אותה. בהצלחה!

זה לא אומר שחייו של נתניהו יהיו קלים. בליכוד מדברים על שתי קבוצות מורדים. האחת, בת שלושה חברים. הם מתכננים לדרוש תיקים מסוימים ואם לא יקבלו אותם, יחרימו את ההצבעות ואפילו את אירוע ההשבעה. השלישייה ניסתה לגייס תמיכה בקרב ח"כים נוספים, בעיקר זוטרים, ונכשלה. קבוצה נוספת, שבה יש בכירים, היא בת חמישה חברים. אלה מתוחכמים יותר. הדרישה היא להשאיר בידי הליכוד את תיקי החינוך, ביטחון הפנים והאוצר. אם התיקים הללו יימסרו למיקור חוץ, החמישייה מאיימת לוותר על תפקידים ולהישאר ח"כים פשוטים, במליאה. נוכחים נפקדים, אם כי חברי קואליציה מן המניין. מה יעלה בגורל המרידות האלה? כנראה מה שעלה בגורל כל המרידות הקודמות נגד נתניהו.

הטור המלא של בן כספית ב"מעריב סופהשבוע"