לפני כחודש הייתי במסעדת "מחניודה" בירושלים. זו לא רק מסעדה רועשת, זו מסעדה קשוחה. המוזיקה בווליום של מועדון. אנשים צועקים אחד אל השני כדי לדבר. נראה שרק המלצרים והמלצריות נהנים בה - הם צעירים ושמחים. זו מסעדה שסוגדת לצעירים. מבוגרים רק רוצים למצוא מקום שיהיה בו קצת שקט.
בשביל צעירים זה לא רעש, זו מוזיקה. זה פסקול חייהם. ב"מחניודה" הוא עוטף אותך, בלי שתרצה. אין שם מרחב. כולם יושבים צפופים, מתחככים זה בזה, השולחנות קרובים, המוזיקה צועקת, המלצרים מתזזים, מרימים מנות באוויר, מעיפים אותן בין הבר, למטבח, לחלל המסעדה. זו לא ביקורת מסעדות אלא מחשבה על הקשר בין המסעדה לשף שמפעיל אותה. אסף גרניט במקרה הזה. השבוע פורסם שחברתו החדשה היא בת 23. הוא בן 44.
השפים הגברים הם גיבורי התרבות של ישראל. בשנות ה־60 וה־70 אלה היו קציני צבא מסוקסים. בשנות ה־80 וה־90 כוכבי פופ יצירתיים. בשנות ה־2000, עם פרוץ הטלוויזיה המסחרית, צצו כוכבי טלוויזיה וקולנוע רגישים. ב־2022 אלה בעיקר שפים שמשלבים קשיחות, רגש, דומיננטיות, כוכבנות ולעתים גם יכולת בישול פנומנלית.
הם נמצאים בכל מקום. טום אביב עזב את הארץ וממשיך להעסיק אותנו עם תביעות משפטיות, התמכרויות וגמילות. אייל שני, פילוסוף האוכל, משחרר הצהרות פוליטיות על כך שהכיבוש משחית ושלאכול פסטה בתוך פיתה זה להיט. חיים כהן התקבע כדמות אבהית וחומלת. שאול בן אדרת, נדיב ומקסים, מבשל לחיילים בבסיסים.
השפים הנאים בולטים במיוחד: רז רהב הצעיר החתיך שכבש את המסך, ועומר מילר שהמציא את המושג שף אינסטגרם. כל אחד מהם מציג גבריות ישראלית עדכנית ונחשקת. השילוב בין גופם הגברי, השרירי, המקועקע לבין פעולות עדינות ומדויקות כמו חיתוך פטרוזיליה או בזיקת מלח - הוא דיסוננס שקשה לעמוד בפניו.
לאחר שהשבוע נבחר כריס אוונס לגבר הסקסי של השנה על ידי המגזין "פיפל", אפשר לקבוע שהגבר הסקסי בישראל הוא אסף גרניט. זה העידן של הגבר הבוגר. זה שהקריירה שלו בעיצומה, שיודע לתחזק את גופו, את זקנו וגם את עסקיו, שפניו כבר יודעות איזה קמט או שניים ומחלק את חייו בין שתי יבשות, שלוש ארצות, ונחשק בקרב נשים צעירות. לאוונס בן ה־41 יש זוגיות עם שחקנית פורטוגלית בת 25.
גרניט, רגיש אך מחוספס, עף על עצמו אך מדגמן צניעות, וגם משמש ספק אינסופי של אייטמים רכילותיים. הוא לא היחיד. בשביל שפים, בחורות, אלכוהול, פחדים, חרדות וקרבות סכינים עם שפים אחרים הם חומר בשירות יחסי הציבור על תשומת הלב התקשורתית. לכן כל מה שטום אביב יביא, גרניט יעקוף אותו.
כל פרובוקציה של אייל שני, גרניט ישווה ויעלה. הוא יותר מקועקע, מתלבש יותר נכון והרבה יותר רועש ומקדש את הצעירות והמגניבות - ממש כמו המסעדה שלו בירושלים. הוא צועק את האוכל שהוא מכין.
לגרניט חברות קודמות עם פערי גילים דומים. כולן צעירות ממנו. מערכות יחסים מודרניות אינן נבחנות ביכולת ההישרדות שלהן, אלא במה שהן מספקות לבני הזוג. מה יוצא לו מזה. מה היא מרוויחה. לא בטוח שיש כאן אהבת אמת שתימשך לנצח. זה לא באמת משנה. היא מעוניינת בגבר מבוסס, נראה טוב, כריזמטי וכובש, והוא מקבל בחורה צעירה ואנרגטית, שעול החיים אינו מונח על כתפיה, אלא רצון תמים לטרוף את העולם.
עם פרסום הידיעה על החברה החדשה, הרשת געשה. הפוריטניות הישראלית אינה יודעת מנוח. מצד אחד המדינה שמרנית, ימנית ודתית, ומצד שני היא פתוחה וליברלית. ובכל זאת, האם 23 ו־44 זה יותר בסדר מ־21 ו־45? או 20 ו־47? או 19 ו־50? איפה עובר הקו המוסרי, אם יש כזה בכלל? השכל אומר שיש פה משהו לא בסדר, אבל הפוליטיקלי קורקט טוען שזה לא עניינו של אף אחד.
המשיכה לצעירים וצעירות ברורה, אך מתקבלת בפקפוק. האם יש אמת מאחורי הרומן או רק אינטרס? מטרת הקרבה לצעירים היא שיפיחו בבוגר את רוח הנעורים, שיגרמו לו לחוות שוב את מה שבזמנו היה תמים מכדי להבין. הוא נמשך לחד־פעמיות והזמניות של הגוף הצעיר, שרק כשהגיע לגיל 40, הוא יודע להעריך קסמו. מבחינת החברה, זה אולי מאוחר מדי.