שתי נשים ישראליות משכו את תשומת הלב בהופעה שלהן השבוע. האחת היא אילה בן גביר, אשתו של ח"כ איתמר בן גביר, שהופיעה לגיבוש של נשות ראשי המפלגות שירכיבו את הממשלה הבאה עם אקדח בחגורת שמלתה. השנייה היא נועה קירל שהופיעה באירוע מוזיקלי בינלאומי חשוב בגרמניה עם בגד שעליו תמונות של קניה ווסט מלופף בתכשיטי מגן דוד וח"י.
כמה נורא שהנשים הצעירות הישראליות מבטאות כך בהופעתן את הבעיות שלנו. האחת מפגינה שאישה ישראלית לא יכולה להסתובב בארצה בלי נשק להגנה עצמית, השנייה מבטאה עד כמה אישה צעירה מישראל חייבת לזעוק בעולם ולמחות נגד האנטישמיות המופנית כלפיה, כלפי כל יהודי בעולם וכלפי המדינה. כזכור, קניה ווסט, מהזמרים הבולטים בעולם היום, פרץ בסדרת התבטאויות אנטישמיות פרועות רק לאחרונה. לכן לבשה קירל את בגד המחאה הנועז הזה והצהירה קבל כל העולם את ההצהרה שלה.
כך, בשרשראות המגן דוד על הבגד של נועה קירל, ובאקדח על חגורת השמלה של אילה בן גביר, קיבלנו הדגמה של שתיים מן המשימות העיקריות של ממשלת נתניהו העתידית.
הממשלה של ביבי תשלוט, ככל הנראה, בארבע השנים הבאות. זו ממשלה שיש בה אחדות מטרות במידה רבה. עכשיו הם צריכים להוכיח לנועה קירל ובנות גילה ולאילה בן גביר ולאמהות אחרות שהממשלה תדע להגן עליהן מפני האנטישמים של העולם. משימה מיידית: לנטרל את הבאת ישראל כפושעת בפני בית הדין הבינלאומי בהאג. זו כמובן לא המשימה העיקרית במאבק באנטישמיות הדיפלומטית כלפי ישראל, אבל זה נמצא כרגע בלו"ז.
מעכשיו, הממשלה החדשה חייבת לתת ביטחון לנשים ישראליות. לא רק בחברון, עיר האבות, אלא גם בתל אביב, בבאר שבע, בירושלים, בעכו, בלוד, ובכל מקום בארץ ישראל. ישראלים רבים רוכשים אקדחים לא רק בגלל הטרור שמרים ראש, אלא גם בגלל הפשע. מקובל שגברים נושאים אקדח, אבל בעידן שבו נשים עצמאיות ועוצמתיות, מדוע לא נשים? אם המצב לא ישתנה לטובה, או חלילה יידרדר, נשים בישראל יהיו צריכות לשאת אקדח להגנה עצמית ולהגנה על הילדים שלהן בכל מקום, ונשים ישראליות בתחום התרבות חייבות גם ללחום באנטישמיות בכל מקום שבו יש להן במה.
אלה כאמור תזכורות לשתי משימות שהממשלה הזו תצטרך לטפל בהן: ביטחון פנים ויחסי חוץ, והפעם לא יהיו תירוצים. בעיות לא חסרות לממשלה החדשה הזו. הזכרתי למעלה, בלי סדר עדיפויות, חלק מהן. הממשלה הזו הבטיחה, למשל, שיפור במערכת המשפט. לא צריך לפגוע בה לרעה, לא צריך מהפך כגון מעבר לשיטת המושבעים, המקובלת ברוב מדינות העולם הדמוקרטי. ניתן לשמור על כוחם של השופטים, כבודם ועצמאותם, אם כי ברור שבוחרי הממשלה הזו רוצים לראות יותר אנשים מחוגם בתוך מערכת המשפט. חובה, כדברי הבדיחה שיש בה גם אמת: לפגוע במערכת המשפט לטובה.
סיפוח יהודה ושומרון. עוד חובה. לא קל, אבל אזרחי ישראל לא בחרו בנתניהו כדי שיהיו לו חיים קלים. ובכלכלה? לו יישאר כך. שקל חזק, ושמירה על דירוג האשראי. בתוך העושר הזה צריך גם להוריד את יוקר המחיה ומחירי הדיור. בכל מקרה, נשמתי לרווחה לאחרונה כאשר אחרי השנה ומשהו של שלטון ממשלת בנט־לפיד, דירוג האשראי של ישראל נותר גבוה כשהיה.
חששתי שתהיה ירידה, יחד עם האינפלציה שקפצה לגובה. בנושא הביטחוני, ישראל עומדת בפני אותה בעיה איומה מתמשכת: השאיפה להשמיד אותנו. זה בא לידי ביטוי מוחשי בנשק הגרעיני האיראני. איום השמדה הוא המצב של ישראל, ואין מדינה אחרת בעולם שבה הממשלה צריכה להתמודד עם איום דומה.
בימים האחרונים נודע שייתכן שלאיראן יש טיל שאין מערכת הגנה העומדת נגדו. אנחנו נמצאים כל הזמן במרחק נשק אחד מהשמדה. ברגע שיהיה לאויבים סביבנו נשק שאין לנו הגנה מפניו, היהודים בישראל עלולים להיות מושמדים. נתניהו וממשלתו יצטרכו לספק תשובה למצב בלתי אפשרי כזה.
עם זאת, במקום להביט על המצב בעיניים כאלה, אנחנו שומעים על ויכוחי אגו ומאבקי כוח פוליטי מגזרי בנוסח: סמוטריץ' יהיה שר הביטחון או לא? נכון שסמוטריץ' איננו פסול, ונכון שהציונות הדתית שהוא מייצג היא אוכלוסייה שבה רבים משרתים בחילות הקרביים, אבל הייתי רוצה לראות מבט מאחד במקום מאבקי כיפופי ידיים. תככים פוליטיים לא ייתנו תשובה. לא לבעיה שהציגה נועה קירל, לא לבעיה שמציגה אילה בן גביר ולא לנו.