הפיגוע הקשה באריאל, שבו נרצחו שלושה ישראלים, היה צריך להסתיים במפגש הראשון של המחבל עם המאבטחים האזרחיים, לאחר הדקירה של המאבטח הראשון. ועדיין, מערכת הביטחון נדרשת להפקת לקחים מהירה, מהמשך התגלגלות הפיגוע במשך 16 דקות של מסע רצח בשלוש זירות שונות, כאשר המחבל מספיק להחליף פעמיים כלי רכב של עוברי אורח.

16 דקות עברו מרגע הדקירה של המאבטח, הירי באוויר של חברו ועד שחוסל המחבל בכביש חוצה שומרון. אם למחבל היה גם נשק חם, רובה או אקדח, תוצאות הפיגוע היו עלולות להיות קשות הרבה יותר. רק כחצי שנה עברה מאז רצח המאבטח ויאצ'סלב (דניאל) גולב מירי מחבלים שבוצע מטווח קצר בכניסה לאריאל. לפני פחות מחודש חוסל המחבל עודאי תמימי על ידי מאבטחים אזרחיים בכניסה למעלה אדומים, עשרה ימים לאחר ביצוע הפיגוע במחסום שועפאט, שבו נהרגה לוחמת המעברים נועה לזר ז"ל.

שערי הכניסה ומחסומי הבידוק הרבים באיו"ש מסומנים כנקודות תורפה וכיעד אטרקטיבי למחבלים לפיגועי הקרבה והתאבדות. בעוד המעברים ומחסומי הבידוק נמצאים באחריות ישירה של מערכת הביטחון, צה"ל או מג"ב, מכורח המציאות הביטחונית וריבוי המשימות, מעגל האבטחה הראשון בכניסה ליישובים באיו"ש ואזורי התעשייה מוחזק בדרך כלל באמצעות מאבטחים אזרחיים המועסקים על ידי קצין הביטחון של המועצה. הם אומנם אינם תחת פיקוד ישיר של צה"ל, כפי שנהוג עם הרבש"צים, אבל בסופו של דבר הם חלק בלתי נפרד ממערכי האבטחה החיוניים, ותפקידם חשוב בסיכול פיגועים.

סוגיית ההכשרה של המאבטחים האזרחיים – רמת כשירותם, הכשרתם וביצוע תרגילים וביקורות שוטפות – חייבת להיות חלק מתפיסת ביטחון רחבה המיושמת בשטח מדי יום, אחרת זו תמשיך להיות נקודת תורפה, שאותה יבקשו מחבלים לנצל.

עמדות הכניסה ליישובים ולאזורי התעשייה המוחזקות על ידי מאבטחים אזרחיים הן חלק בלתי נפרד משרשרת האבטחה וההגנה של היישובים באיו"ש. ככאלה הן לא פעם גם החוליה החלשה, כאשר בתכנון פיגוע, ארגוני הטרור או המחבל הבודד בוחר בהם כמטרה. אין ביכולת מערכת הביטחון לקבל אחריות מלאה על שערי הכניסה ליישובים, אבל יש לטפל לעומק בנושא הסטנדרט הנדרש, רמת האימון והכשירות, וכן להגביר את הפיקוח והבקרה סביב עמדות אלה, שלא פעם הופכות למטרות טרור.

16 דקות במושגים של פיגוע הן נצח, ולכן מוקד התחקיר לא צריך להיות רק המפגש הראשון עם המאבטחים האזרחיים, אלא גם ואולי בעיקר הזמן הארוך שעבר עד לחיסול המחבל, והבלבול הגדול עד שאותר רק לאחר שיצא מהרכב, בעורק תנועה מרכזי כמו כביש חוצה שומרון.
הגורם המרכזי לפער הזמנים קשור לפני הכל בגיבוש תמונת המצב. הגעת המחבל לכביש המרכזי של חוצה שומרון, לאחר שגנב רכב בתחנת הדלק שאליה רץ לאחר הפיגוע בכניסה, לא הובנה בזמן אמת - ולכן גם לא בוצעו חסימות לאורך הציר.

לנוכח תמונת המצב במשך דקות ארוכות סברו בצה"ל כי מדובר בשני פיגועים שונים, כאשר תחילה הדיווחים על המתרחש בכביש 5 עצמו היו על תאונת דרכים ולא על נקודה נוספת בדרכו של המחבל. רק לאחר שהוצלבו תמונות המחבל שצולם במהלך הפיגוע בתחנת הדלק עם תעודת הזהות שהפיל קודם לכן, התברר כי מדובר במחבל אחד. עד להצלבה הסופית, באוגדת איו"ש לא שללו אפשרות כי שני מחבלים בזירות שונות הם אלה שמבצעים את הפיגועים, כאשר אחד מהם נמלט.

חוכמת הבדיעבד

במערכת הביטחון סבורים כי המחבל שביצע את הפיגוע לא תכנן את דרך ההימלטות שלו לכביש 5 ויצא לבצע פיגוע התאבדות במחסום. לאחר מעשה, סבורים בצבא כי היה צריך לסגור את הציר, רק שבאותו שלב לא היה ידוע כי המחבל ברח עם רכב גנוב. באופן יחסי, הדיווח לצבא על הפיגוע הראשון בכניסה לאזור התעשייה באריאל הגיע מהר, לאחר שרבש"צ שהיה באזור דיווח ישירות לאחד ממפקדי הפלוגות בגזרה.

התחקיר עצמו ראוי שיעסוק לא רק בתפקוד המאבטחים האזרחיים, אלא גם בגיבוש תמונות המצב ובפעולות שנעשו בשטח לאחר שברור היה שמדובר בפיגוע והמחבל ברח. הנושאים שראוי שייבחנו לעומק הם בין היתר סוגיות של שיח ברשת קשר משותפת – המאבטחים האזרחיים, קצין הביטחון של המועצה, הרבש"צים, וכמובן המשטרה והצבא. נושא נוסף הוא הפעלת תרגולת פעולה משותפת לצבא ולמשטרה, סגירת כבישים, בידוד המרחב והפעלת כוחות כוננות של צה"ל או המשטרה, שחסרה לה למשל באזור זה יחידת אופנוענים, שיכולה לפעול במהירות אל מול מצבים כאלה.

לוחם בגולני שהיה בסיור שגרתי משותף עם המשטרה, לוחם שריון בחופשה ואזרח נוסף הם שסגרו בסופו של דבר את האירוע בשל קרבתם האקראית לזירה. התגלגלות האירוע לכביש מהיר ומרכזי כמו חוצה שומרון חשפה פערים משמעותיים ביכולות הכוחות לבודד את הזירה ולסגור מעגל במהירות על המחבל.

סביר להניח שפיגוע דומה, אם לא עלינו היה מתרחש באזור מרכזי פחות, סמוך לכביש שגרתי ביהודה ושומרון, היה מביא לידי ביטוי את היתרונות הטכנולוגיים של צה"ל, במצלמות המרושתות בכל מקום, ומקל גם על המשטרה בהצבה מהירה של מחסומים, מה שהיה מבודד את זירת הפיגוע ועוצר אותו בשלב מוקדם יותר.

סביר להניח שחלק מהדברים הנכתבים כאן הם בבחינת חוכמה שבדיעבד, הואיל והפיגוע התגלגל באופן בלתי צפוי, שנראה כמעט כתרחיש דמיוני. בסבירות גבוהה, המחבל שביצע את הפיגוע העריך כי יזכה למעמד השהיד כבר במפגש עם המאבטחים החמושים, וספק רב אם העריך כי יצליח לגנוב שני רכבים שונים, להתקדם לאורך כביש חוצה שומרון ולבצע פיגוע בשלוש זירות שונות עד שיצליחו לחסל אותו. מהתחקיר שיתקיים בתקופה הקרובה יש לרבים מה ללמוד, וחשוב שהתחקור לא ייעצר בתפקוד של הש"ג באזור התעשייה של אריאל.

מבחן התוצאה

למרות הפיגוע האחרון והתוצאות הקטלניות שלו ולצד הפיגועים הקשים בקריית ארבע ובמחסום שועפאט, בצה"ל מזהים ירידה בכמות פיגועי הירי ובמספר ההתרעות הנמצאות במערכת. בצה"ל סבורים כי הפעילות של החודשים האחרונים במחנות הפליטים של שכם וג'נין הובילה לתוצאות.

לאחרונה, מעצרים של מבוקשים בלב מחנות הפליטים, שעמדו במשך תקופה ארוכה בסימן קרבות של ממש, מסתיימים היום באופן מובהק במעצר המבוקש שמסגיר את עצמו ללא קרב. "מהקרבה להסגרה", יש המכנים כך את מה שרואים בצבא כשינוי נוכח הפעילות האגרסיבית של היחידות המיוחדות של צה"ל ומג"ב בלב מחנות הפליטים. במערכת הביטחון סבורים כי הפגיעה בהתארגנות הטרור של גוב האריות, החיסולים והמעצרים הובילו לשינוי מגמה מאז אמצע אוקטובר.

למרות המגמות הללו, חשובות ככל שיהיו, מוקדם לראות בהן כמבשרות על תחילתה של התמתנות במצב הביטחוני באיו"ש. שלושת הפיגועים הקשים בכניסה לאריאל, בשועפאט ובסמוך לקריית ארבע בוצעו על ידי מחבלים בודדים, שיצאו לדרכם מתוך הנחת מוצא שמדובר בפיגוע התאבדות. לכך יש להוסיף עוד שני פיגועי דריסה שהתרחשו לאחרונה.

כמו בגל הטרור של 2015, מרבית הפיגועים מבוצעים בדריסת רכב או בדקירות סכין, אבל לעומת 2015, השימוש בנשק חם שכיח יותר גם בפיגועים המוגדרים בצה"ל ככאלה שבוצעו על ידי מחבל בודד, שלא בתמיכה של ארגון טרור שעמד מאחוריו וסייע לו.

עשרות פיגועי ירי בוצעו על ידי פעילי גוב האריות, שזכו לחשיפה תקשורתית מופרזת, אך מעט מאוד מהאירועים הסתיימו עם נפגעים בצד הישראלי. במידה רבה, תופעת הטרור של המחבל הבודד הייתה ונשארה מורכבת יותר להתמודדות למערכת הביטחון מאשר מול ארגון טרור ממוסד, או כזה שמנסה להכות שורשים ראשונים במפת הטרור הפלסטיני כמו גוב האריות ותופעות דומות גם בג'נין.

חוסר היציבות הביטחונית באיו"ש נמשך כבר כשמונה חודשים מאז גל הפיגועים באביב האחרון והיציאה למבצע שובר גלים. חיזוק ההגנה בקו התפר, ביצוע מבצעים רבים במחנות הפליטים ופעולה ממוקדת ויעילה נגד גוב האריות הובילו לתוצאות בשטח, אבל כאמור כל אלה אין בהם עדיין כדי לבשר על שיפור המצב הביטחוני והשגת יציבות יחסית, כאשר מסתמן שהחודש האחרון מתאפיין בפיגועים חמורים במתווה המחבל הבודד.

למרות מבחן התוצאה הקשה, היקף האירועים עדיין נמוך משמעותית ביחס לחודשי ההסלמה של גל טרור הסכינים והדריסות שהחל בסוף שנת 2015 והסתיים בסוף 2016 ובו נרצחו 47 ישראלים. בצה"ל ובמערכת הביטחון מזהים חולשה שלטונית גדולה של הרשות הפלסטינית. התחזקות חמאס לאחר מבצע שומר החומות באיו"ש והמיאוס ברחוב הפלסטיני משלטון הרשות, שנתפסת כמושחתת, מוסיפים גם הם לתמהיל חוסר היציבות.

למרות זאת, במערכת הביטחון מעריכים כי ניתן לייצב את המצב הביטחוני ביהודה ושומרון ולמתן את העלייה בהיקף הפיגועים של השנה האחרונה. בדרך לשם, סבורים בצה"ל, צריך לשמור על חופש הפעולה בכל מקום שבו יש צורך מבצעי, גם בלב מחנות הפליטים של ג'נין ושכם, במיוחד לנוכח חולשת מנגנוני הביטחון הפלסטיניים באזורים אלה. עם זאת, יש להמשיך את התיאום הביטחוני עם הפלסטינים ואת הבידול בין מי שמעורב בטרור לבין מי שאינו עוסק בו.

האמריקאים עוקבים בעניין

בצבא מתנערים בתוקף מצורך מבצעי למבצע חומת מגן 2 או מניתוק הקשרים עם הרשות הפלסטינית, אבל ערים גם לשינויים בניואנסים בין הממשלה היוצאת לזו שנכנסת. בצה"ל, כמו ב־2015 בעת שראש הממשלה היה בנימין נתניהו, אומרים שהבסיס להמלצות שלהם הוא מקצועי בלבד ומתוך אינטרס ביטחוני מובהק. במציאות הזו סבורים בצבא כי כותרות מתלהמות ופופוליסטיות אינן תחליף לניהול מדיניות מאוזנת - של הפעלת כוח מצד אחד, והקלות אזרחיות ותיאום עם הרשות הפלסטינית מצד שני.

בצבא לא רואים תחליף רלוונטי לתיאום ושיתוף פעולה עם מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, מתוך אינטרס ביטחוני מובהק לישראל. אלה הדורשים מבצע חומת מגן 2, כאשר צה"ל פועל כל העת בלב הערים הפלסטיניות, ומבקשים להפסיק את הקשרים עם הרשות ואת התיאום הביטחוני איתה, ראוי שגם יציבו אלטרנטיבות ויזכרו כי המשמעות האופרטיבית לדרישתם היא שצה"ל יעסוק כמעט אך ורק בפעילות השוטפת באיו"ש, והרבה פחות באימונים ובבניית הכשירות הנדרשת אל מול אתגרי הלחימה האמיתיים מול איראן ושלוחותיה. כך, מבלי לשים לב, בשנה האחרונה צבא היבשה הסדיר עוסק בעיקר בפעילות מבצעית בזירה הפלסטינית.

זו בדיוק הדילמה שניצבת כעת מול נתניהו כראש הממשלה המיועד. ההתנגדות שלו בשלב הזה למינוי בצלאל סמוטריץ' כשר ביטחון אינה עומדת רק בהקשר אישי או כחלק מקרב פוליטי על חלוקת השלל בין המפלגות לאחר הבחירות. בבחירה בשר ביטחון מצהיר נתניהו על דרך ותפיסה שבהן יפעל אל מול הפלסטינים.

בנוסף, האמריקאים עוקבים בעניין רב, ואף מאותתים לנתניהו כי לא יראו בעין יפה מינוי של סמוטריץ' כשר ביטחון. נתניהו, גם אם יטען אחרת, רחוק מלהתעלם מהאיתותים האמריקאיים, אבל נמצא בתוך תסבוכת פוליטית שלא קל לפתור אותה. תקופת זוהר ופריחה מדינית אינה נראית באופק, אך כמוה לא הייתה גם בתקופת הממשלה הקודמת. ממשלות ישראל מתנהלות מתוך תפיסה של שימור המצב הקיים, "ניהול הסכסוך", כפי שנהוג לכנות זאת אצלנו, עד שהסכסוך מזכיר לנו שיש לו תוכניות משלו.

נתניהו צפוי לנהוג ברטוריקה תקיפה יותר כלפי אבו מאזן, בהקשחת המאבק מול מימון כספי משפחות המחבלים וביותר עימותים פומביים. אבל מאחורי הקלעים סביר להניח שנתניהו מבין היטב כי הסלמה נוספת ביחסים עם הרשות רחוקה מלשרת את האינטרסים של ישראל, הן ביחסים מול האמריקאים והן בהסטת תשומת הלב מהמערכה החשובה באמת מול הגרעין באיראן והמוכנות לעימות מול חיזבאללה.

נתניהו, אם ניתן להתרשם מהקדנציה הקודמת שלו, היה מוכן להוסיף לתקציב הביטחון תוספות נדיבות. תגבור מערכי ההגנה ובניית יכולות התקפיות מול איראן היו בלב תפיסה זו. הסתבכות בזירה הפלסטינית והשקעות משאבים שם נמצאות בסדר עדיפות נמוך בהרבה, ומכאן הרצון של נתניהו למנות לתפקיד דמות שתיתפס כפרגמטית ומתונה, ולא רק בגלל האמריקאים, כפי שלכאורה קל יותר להסביר.