1. לפני כעשור החליטו באו"ם לערוך השוואה בין מידת האושר של האזרחים במדינות שונות. המדד מבוסס על סקר שבו הנשאלים מתבקשים לדרג את מידת האושר שלהם בסקאלה מ־1 עד 10, את מידת העזרה שהם מקבלים מהמדינה בעת צרה, את מידת החופש שקיים במדינה שלהם ואת רמת השחיתות בארצם. לא יפתיע אתכם לשמוע שפינלנד מדורגת כמדינה המאושרת ביותר בעולם, כשההסבר העיקרי לכך הוא שהפערים בין עשירים לעניים במדינה הם מהנמוכים במדינות ה־OECD. מה שכן עשוי להביא להרמת גבה הוא שמדינתנו ממוקמת בעשירייה הראשונה, ולא רק זה - משנה לשנה אנחנו רק עולים במדד האושר.
כיצד ניתן להסביר את הפער בין מציאות החיים הבלתי אפשרית פה, מציאות רוויית קונפליקטים, לחצים ומתחים, לבין העובדה שישראל מדורגת בעשירייה הפותחת במדד האושר העולמי? מה יודעים תושבי שדרות שלא יודעים תושבי אמסטרדם? אחד המרכיבים שנבחנים בסקר האושר הוא נכונות התושבים לסייע לאדם זר. "אם תזדקק לסיוע מאדם ברחוב, מה הסיכוי שתקבל אותו?". ישראל היא מהמובילות בערבות הדדית - היכולת להיות אחד עבור השני בעתות מצוקה, היכולת להתאחד במצבי חירום, והיכולת להגיש עזרה וסיוע, מה שמסביר גם את העובדה שבתקופת הקורונה מדד האושר בישראל דווקא עלה.
העובדה שאנו חיים במצב של הישרדות קיומית האיצה את התפתחותו של מנגנון הישרדות יעיל להפליא - יכולתנו לסמוך אחד על השני במצבי חירום ולהיות שם אחד עבור השני בעתות מצוקה. ואכן מחקרים מתחום "הפסיכולוגיה של קבוצות" מראים שככל שהאיומים החיצוניים משמעותיים יותר, כך תחושת האחדות והלכידות הקבוצתית גבוהה יותר.
גורם זה מתקשר גם לתפיסת השייכות הגבוהה בקרב הישראלים בהשוואה לשאר העולם. אחד הגורמים המשמעותיים ביותר לרווחה פסיכולוגית הוא המידה שבה אדם מרגיש שייך לקבוצה החברתית שלו. ישראל היא אחת המדינות היחידות שבהן אם אדם נופל ברחוב, הוא יודע שאנשים יגיעו להושיט עזרה. האזרחים נחשפים בשגרה למצבים קיצוניים שלא מאפיינים את השגרה בשאר העולם.
אם חלילה פגעה רקטה בבית, חייל נפל בשבי או שהתרחש פיגוע, אזרחי ישראל ידועים בהתגייסותם ובחיבוק החם שהם נותנים לאנשים שאותם אינם מכירים, תחת הרעיון - "כולנו משפחה אחת גדולה". התנהגות זו מייצרת תחושת קהילתיות, שעוטפת את האזרחים ומהווה עוגן, ממש כשם שאדם יודע שהוריו תמיד יהיו שם בשבילו.
2. גורם נוסף שמעלה את תחושת האושר הוא מידת הריגוש בחיים. מצד אחד, ישראל מדורגת במקום מאוד נמוך בשאלה "עד כמה אתם חווים רוגע בחייכם?", אבל רוגע תורם פחות לרווחה הפסיכולוגית בהשוואה לריגוש. 55% מהישראלים העדיפו חיי ריגוש על פני חיים רגועים, וכמו כן נמצא שריגושים, גם אם הם מאתגרים, מהווים גורם סיפוק רב־עוצמה.
על פי ד"ר תומס גילוביץ', "אחד מאויבי האושר הוא הנטייה האנושית להסתגל במהירות לדברים". הריגוש ממוצר חדש או מאירוע שהתרחש, בין שהוא חיובי ובין שהוא שלילי - לעולם לא נותר בשיא. לא רק שהוא לא נותר בשיא, סף הריגוש שלנו כל הזמן עולה, כך שמה שריגש אותנו בעבר כבר לא ירגש אותנו היום, ועל מנת להגיע לאותן רמות סיפוק - יהיה צורך בגורם מרגש אף יותר. זה עשוי להישמע מפתיע, אבל גירויים, בין שהם חיוביים ובין שהם שליליים, תורמים למידת ההנאה שלנו מהחיים, כל עוד הם לא פגעו בנו באופן אישי.
קחו לדוגמה את אסון התאומים. אף שאנשים היו מזועזעים מהאירוע, בסתר לבם הם נהנו ממנו, ובמחקרים אנונימיים שנערכו אנשים טענו שזה היה אחד האירועים המרגשים שקרו להם בחיים. סוג של סצינה הוליוודית שמבליחה בחיים עצמם. לכן, עם כל הקושי של החיים פה, דבר אחד בטוח: לא משעמם פה.
פרק שלם במדד האושר הוקדש לשאלה על חיים לא שגרתיים, והתגלה שישראלים רבים מעדיפים לא לחיות בשגרה. הנתונים מראים שהישראלים מכורים לריגוש, לחיים הלא שגרתיים. לישראלים שעוזבים למדינות כמו נורווגיה או שווייץ קשה עם השעמום, כי "לא קורה פה כלום". אקשן זה חלק מהסיפור הישראלי, לטוב ולרע.
3. מה שעוד תורם לאושר הוא תחושת משמעות ותכלית. בראש טבלת האושר בישראל ניצבות בית שמש ובני ברק. שרבים מתושביהן נמצאים במעמד סוציו־אקונומי נמוך יחסית ויש בהן אחוז גבוה של קהילות חרדיות. אמונה דתית עוזרת להתמודד טוב יותר עם אירועים שליליים בחיים ומייצרת משמעות.
מחקר שנערך באוניברסיטת הרווארד עקב אחרי יותר מ־700 איש במשך 80 שנה. המחקר החל כשהיו בני 19, וניטר את כל מהלך חייהם, החל מ־1938, במטרה להבין אם ניתן לבודד את הגורמים לאושר. נבדקו משתנים כמו קריירה, הון אישי, בריאות גופנית, אינטליגנציה, מחלות תורשתיות ועוד. מבין כל הגורמים שנבחנו, נמצא כי איכות הקשרים המשמעותיים בחיינו קשורה באופן מובהק לאושר. לא כסף, לא פרסום ולא הישגים.
קשרים משמעותיים הם אלה שמסייעים לשמור על בריאות פיזית ומנטלית ונקשרים בתוחלת חיים ארוכה. ואכן בישראל מעגלי שייכות שלא קיימים במקומות אחרים, כמו הצבא, שמייצר תחושת זהות ושותפות גורל, והתא המשפחתי, שהפופולריות שלו עודנה חזקה ביחס לעולם המערבי.
מעגלי שייכות אלו גורמים לכך שהישראלים צוברים סוגים שונים של חוויות משמעותיות. האופי הדינמי של הזיכרון גורם לכך שערכן של חוויות עולה עם הזמן ומעלה את רמות האושר שלנו. גם המידה שבה אנו מעריכים אירוע כשלילי - משתנה עם הזמן והופכת לחיובית יותר. לכן אירוע שהיה מפחיד בעבר - עשוי להפוך לסיפור בונה אופי, וטיול שנהרס, כי לא הפסיק לרדת גשם - הופך לזיכרון משעשע.
אז עם כל הקשיים והקונפליקטים, נראה שמדינת ישראל יכולה לרשום פטנט על תחושת האושר, שלא בהכרח קשורה לאיכות חיים, אלא למנעד התחושות הקיצוניות שמספקים לנו החיים בישראל. לא סתם אומרים שמי שלא חווה רגש שלילי בעוצמה גבוהה, לעולם לא יוכל לחוות רגש חיובי.
הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, אוניברסיטת רייכמן, הרצליה
[email protected]