בתוך צונאמי הדיווחים, הפרשנויות וההערכות המתפרסמים בתקשורת בישראל על הליכי הרכבת הממשלה החדשה - יש תיק אחד שלא מוזכר בכלל. אין שום דיון, שום ניחושים על עתידה של כהונה אחת.
מדובר בהתעלמות גורפת מתפקיד ממשלתי לא פופולרי - עובדה שגויה שאיננה מפחיתה מחשיבות התפקיד, שצופן אתגרים מרתקים, שנושא פוטנציאל של הישגים ובלי גוזמה גם הבטחה למוניטין היסטוריים למי שימלא את התפקיד בהצלחה.
הכוונה לתיק התפוצות. מישהו שמע או קרא מילה אחת, איזכור אחד, התייחסות אחת לעתיד תפקיד של שר התפוצות בממשלה שבנימין נתניהו כל כך עמל, כל כך משקיע ומסתבך בהקמתה? גם לא מוזכר, לא נידון ולא נחשף שם של מועמד או מועמדת לכהונת שר התפוצות.
התיק, כך נראה, לא מעניין, לא חשוב ולא מאתגר פוליטיקאים – לא מהליכוד, לא מהציונות הדתית, לא מש"ס ואפילו לא מיהדות התורה, ששבעת ח"כיה מחפשים כהונות ותפקידים לכל אחד מהם בממשלה הבאה.
יהודי התפוצות לא מעניינים את הפוליטיקאים בישראל. לא איכפת להם מקיומה של קהילה יהודית גדולה, פורחת ומשגשגת בארה"ב, המונה לפי מחקרים מעודכנים בין 6 ל-7 מיליון נפשות.
האמת העגומה היא שמשרת שר התפוצות אף פעם לא הייתה חשובה, לא זכתה במעמד מושך ולא נחשבה כיעד מפתה שראוי למאבק להשגתו. היה לתפקיד הזה מעמד שולי שבשולי, שכמעט לא היה קיים בסדר העדיפויות של פוליטיקאים. מישהו בישראל זוכר שנפתלי בנט כיהן פעם, בעבר כשר התפוצות?
האמת העגומה יותר היא, שמי שהסכים והסכימה לקבל את תיק התפוצות מילאו את התפקיד כלאחר-יד, כבדרך אגב, ולא השאירו שום רושם, שום יוזמה ושום מהלך הקשור והזכור בשמם בתחום היחסים בין ישראל לתפוצות ובין ישראל ליהדות ארה"ב.
למען היושר, ראוי להזכיר ולציין שמי שכיהן בתפקיד שר התפוצות בממשלת השינוי, נחמן שי, גילה והוכיח מאמצים, מרץ וזמן במטרה מוצהרת לשקם, לחדש, להפיח חיים בתחום ביחסים בין ישראל לתפוצות. נחמן שי התחיל לעשות משהו. אבל, זמנו אזל במהירות. כבר הרכב רשימת העבודה בבחירות האחרונות לא כלל את נחמן שי.
בהליכי הרכבת הממשלה החדשה – תיק התפוצות לא מוזכר. יהודי התפוצות, כולל יהודי ארה"ב - יוק.
הזלזול המתמשך בתיק ותפקיד שר התפוצות היה ועודנו אחד הגורמים המרכזיים שיצרו את המציאות הנוכחית בין ישראל לקהילה היהודית הגדולה בארה"ב. לא מדובר במשבר ביחסים. אין בכלל יחסים. קיימים ריחוק, התנכרות ונתק שהתעצמו בשנים האחרונות.
אין במציאות העגומה הזאת מניעים או תחושות של שנאה או עוינות בין הצדדים. בכלל לא. זהו קרע בעם, ריחוק בין משפחות. "אנחנו אוהבים את ישראל", יאמר ואומר כל בכיר יהודי בקהילה. אני יכול לציין כעד ראיה ושמיעה אירועים, מקרים ושיחות שמאשרים תחושות אהבה לישראל.
עובדה זאת רק מחזקת, מזינה ונותנת את החשיבות, הצורך וההכרח בקיומו של משרד ממשלתי מיוחד ובמינויו של שר מיוחד לענייני התפוצות. חשיבות, צורך והכרח שמקבלים משנה דחיפות וקריטיות לקראת כינונה של ממשלה חדשה.
בעיני רבים בישראל, ה"פשע" הגדול של הקהילה היהודית בארה"ב שברובה הגדול והמכריע היא ליברלית. היא גם פלורליסטית וסובלנית. בישראל לא אוהבים בלשון המעטה את הרפורמים שהם הזרם הדתי הגדול ביהדות אמריקה.
העוינות הזאת נגד הרפורמים היא שגויה ומופרכת. נכון, יש בקרבם נטייה חזקה להתבוללות, אבל מבחינה יהודית הלכתית הרפורמים הם יהודים. על פי ההלכה, גם יהודי שהמיר דתו נשאר יהודי. כשאשה מתאלמנת ואחד מאחיי בעלה שחייב בחליצה הוא מומר, הוא איננו פטור מחליצה.
מלבד זאת, כפי שמציינים בכירים יהודים בשיחות שלא לייחוס, הרפורמים הם המגזר הגדול בקהילה, ולפי סקרים התנועה הרפורמית בארה"ב
מונה יותר משלושה מיליון אנשים. בכירים טוענים שהעובדה שהיקף ההתבוללות בקרב רפורמים הוא גדול, הוא גורם וסיבה שמחייבים שיקום וחידוש היחסים בין ישראל לקהילה.
הקהילה היהודית בארה"ב מסתייגת מהממשלה החדשה?
הרכב הממשלה החדשה לא מוצא חן ומעורר ביקורת והסתייגות בקרב בכירים בקהילה היהודית בארה"ב. זה היה צפוי. שמותיהם וזהותם של שרים מיועדים לממשלה החדשה כל כך מטריד, מדאיג ומקומם בכירים יהודים, שאחדים מהם, במיוחד הוותיקים, הידועים והמוערכים, מערערים ומפירים את העקרון המקודש הבלתי כתוב שאין מתערבים בענייניה הפנימיים של ישראל.
שניים מהם - מנהיג יהודי ותיק, מכובד ומוערך ביותר אברהם פוקסמן, שעמד במשך כיובל שנים בראש הליגה למניעת השמצה, והמשפטן המפורסם אלן דרשוביץ, יצאו בימים אלה בהצהרות תקיפות ומנוסחת בחריפות חריגה נגד היזומה הנשקלת פסקת ההתגברות ושינוי חוק השבות על ידי פסילת סעיף הנכד.
אברהם (אייב) פוקסמן הוא אולי היחידי היום בקהילה בארה"ב שנהנה ממעמד של מנהיג מקובל ומוסכם על רוב חלקי הקהילה. "אם ישראל תפסוק להיות דמוקרטית ותשנה את חוק השבות ומערכת המשפט שלה, לא אוכל לתמוך בה", הצהיר פוקסמן. "ישראל תנותק מ-70 אחוז מיהודי העולם שלא יעמדו בהגדרה החדשה למיהו יהודי. אני לא יודע אם אני עצמי אחשב כיהודי".
פרופסור אלן דרשוביץ, שידוע כאחד מהאוהדים הנלהבים של בנימין נתניהו בארה"ב, יצא גם הוא בחריפות נגד היוזמות והמהלכים הצפויים מצדה של הממשלה החדשה שהוא מגדיר כ"טעות איומה".
דווקא ובמיוחד ההתנגדות, ההסתייגויות והביקורת החריפה נגד הצפוי מהממשלה החדשה, הרווחות בקהילה ובאופן מוצהר ומתריס – הוסיפו והעצימו את הצורך וההכרח למינוי דחוף של שר תפוצות. הוא צריך להיות חף מזהות מפלגתית ידועה. עדיפה דמות מהאקדמיה, או מהרבנות
המתונה. זהו תפקיד, קשה ומאתגר. אבל שני הצדדים, ישראל והתפוצות, יצאו נשכרים.