מהדיווחים, הפרשנויות והערכות שהתפרסמו על תוכן ההסכם בין ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו לראשי המפלגה החרדית 'יהדות התורה', עולה ומשתמעת מסקנה ברורה, בלתי נמנעת. להלכה, ההסכמות שהושגו בין נתניהו למשה גפני, ראש פלג 'דגל תורה' ויצחק גולדקנופף ראש פלג אגודת ישראל, הן צעד מרחיק-לכת, בלתי הפיך בכיוון של הפרדת דת ומדינה.
שבוע לפקיעת המנדט: המשא ומתן הקואליציוני נכנס לישורת האחרונה
למעשה, ההסכם מעמיק, מחריף ומקצין את הפירוד בין המגזרים החרדי והחסידי לחילוניים. גם עד עתה, היחסים בין שני הצדדים האלו היו מנוכרים, רחוקים, מאופיינים בגילויי עוינות. ההבדל שנוצר הוא, שעד עתה היחסים היו עוינים במיוחד כתגובה וביטוי מצד החרדים והחסידים שהרגישו כמיעוט מושפל ונרדף.
מהיום, ההסכם שהשיגו, סליחה שסחטו מנתניהו כתנאי להצטרפותם לקואליציה בראשותו, הפך אותם למיעוט גאוותני, מתריס, שתלטני – מעמד שלא ידעו ולא חוו מעולם. ההסכם הקואליציוני בין נתניהו לראשי 'יהדות התורה', לפי הפרטים על תוכנו שפורסמו, חושף ובעצם מאשר שלמנהיגי מגזרי החרדים והחסידים, לא איכפת, לא נוגע ולא מטריד בעיות, קשיים ומצוקות שמעיקים על החברה בישראל.
המדינה לא מעניינת, לא את גפני, לא את גולדקנופף ולא את אייכלר או את עמיתו פרוש. הוכחה בולטת לכך הוא סעיף החשמל בשבת בהסכם שלהם עם נתניהו, כפי שפורסם באמצעי התקשורת. חשמל בשבת הוא בעיה עתיקת יומין לציבור החרדי והחסידי בישראל.
דתיים, חרדים וחסידים מפעילים את שעון השבת שמדליק ומכבה בשבתות את החשמל באופן אוטומטי בלי מגע יד. מה שמרכך את נקיפות המצפון מהשימוש בחשמל בשבת. מעניין, שבמשא ומתן שראשי 'יהדות התורה' קיימו עם נתניהו, לא מוזכר אף לא ברמז ובעקיפין נושא כמו תחבורה ציבורית בשבת.
חשמל בשבת נוגע לציבור החרדי והחסידי. תחבורה ציבורית בשבת הוא מבחינה תורתית, דתית ורוחנית איום על מעמדה של השבת במדינת ישראל. תחבורה ציבורית בשבת, איננה ולא תהיה רק חילול שבת. התפשטות, התרחבות והנהגת תחבורה ציבורית בשבת, פירושן ביטול יום השבת במדינת העם היהודי.
אבל זה לא מדאיג, לא מטריד, לא מציק לראשי 'יהדות התורה'. כי המדינה, צביונה ומעמדה היהודי, הרוחני לא מעניינת אותם. שהיתי למעלה משלושה שבועות בישראל. זמן שניצלתי לפגישות שיחות וראיונות עם בכירים במחנה החרדי והחסידי, במיוחד שידועים, מזוהים ומוערכים כבעלי מעמד והשפעה בחצרות החסידיות גור ובעלזא.
אנשים שאני מכיר ומטפח קשרים הדוקים איתם מזה שנים רבות. מעניין ובעצם מפתיע, שבשיחות בכלל לא באו לידי ביטוי גילויי תודה או הערכה לחברי הכנסת של 'יהדות התורה'. אף מילה של הכרת תודה או כבוד.
מתברר שהם, חברי הכנסת החרדים, אינם אהודים, אינם מוערכים ואינם נחשבים במיוחד, בקרב העסקנים והפעילים החרדים. מצביעים בעדם רק משום שהאדמורי'ם וראשי הישיבות הליטאיות דורשים זאת בכל בחירות. לעסקנים בחצרות החסידיות חשוב להוכיח שלאדמוריהם יש השפעה וסמכות ולכן הם משדלים ומפצירים בחסידים להצביע.
הח'כ החרדי הלא אהוד במיוחד הוא משה גפני. בחסידיות גור ובעלזא הוא מכונה "אויב", "שונא". בכיר בחסידות בעלזא, מקורב לאדמו'ר, אמר לי "גם את הנציג שלנו אייכלר אנחנו לא אוהבים". בכירים בחסידות גור מגלים הקפדה מיוחדת לא להתבטא באופן שעלול להתפרש כסטיה מדעתו של האדמו'ר.
אבל בשיחות פרטיות הם אינם מסתירים את הסתייגותם ממינויו של גולדקנופף כנציג החסידות בכנסת במקומו של ליצמן. הם מדברים על גולדקנופף בלעג וזלזול. "יש בגור אברכים שגולדקנפוף לא מגיע לקרסוליהם בכשרונות של ניהול והנהגה", אמר לי בכיר בחסידות גור הידוע כמקורב לרבי.
בכיר בחסידות בעלזא סיפר לי על אירוע שעורר דאגה בקרב החסידים. לפני שבתות אחדות, הרבי לא הופיע בבית המדרש בשעה הקבועה לתפילת מנחה בשבת אחרי הצהרים. עברו רגעים, רבע שעה חצי שעה והרבי איננו. אחד מהמשמשים של הרבי נכנס לחדרו לברר מה קרה. הוא מצא את הרבי יושב על כסאו, ראשו מושפל, מודאג ומדוכא.
הרבי הביט במשמש והסביר, "אני דואג מאוד למוסדות שלנו. אני דואג מאוד מה יקרה למוסדות". להערכת בכירים בחסידות בעלזא, הדאגה הגורפת הזאת של הרבי לגורל מוסדות החינוך של החסידות, תביא לבסוף לפרישת חצר בעלזא ממפלגת 'יהדות התורה' במטרה להשיג באופו עצמאי תקציבים מהממשלה למימון המוסדות ולהבטחת קיומם.
ההסכם בין ראשי יהדות התורה לנתניהו אכן הבטיח את הצטרפות המפלגה החרדית לקואליציה. אבל נתניהו קיבל מפלגה שותפה ותומכת שהיא מבפנים ובתוכה מפורדת, שסועה שראשיה עוינים זה לזה. לא בדיוק שותף מועיל, בטוח ומבטיח.