בתקופה האחרונה השיח הפרוגרסיבי יצא לחלוטין משליטה. הפוליטיקלי קורקט התפשט כרוח סערה במחוזותינו ושואף "לתקן" את כל אותן נטיות אנושיות שעוצבו במשך מיליוני שנים. גישה נאורה זו, לכאורה, מנסה להכתיב לנו מה לחשוב, איך נכון להתנהג והכי גרוע – איך נכון להרגיש.
יש עם זה רק בעיה אחת. מיליוני שנות אבולוציה עיצבו אותנו באופן מסוים, קבעו את ההעדפות שלנו ואת האופן שבו פועלים מנגנוני עיבוד המידע שלנו. המנגנונים שלנו לא רק שלא מעוצבים על פי גישת ה"פוליטיקלי קורקט", הכפייה הנאורה לכאורה, הינה בעלת השלכות נפשיות עצומות - ואין ספק שהיא חלק מהגורמים להתפשטות הדיכאון בחברה המערבית.
פסיכולוגיה אבולוציונית היא תחום מחקר השואף להסביר התנהגויות אנושיות במונחים אבולוציוניים. תכונות מסוימות התפתחו מכיוון שהן הגבירו את הסיכוי שנשרוד בסביבה ונוכל לשכפל את הגנים שלנו ביעילות. אחת הטענות המעניינות ביותר של תקופתנו היא זו שלפיה גברים ונשים שונים אלה מאלה, רק מכיוון שהסביבה התייחסה אליהם בצורה שונה ואילו היו מאפשרים להם תנאים שווים, לא היינו רואים הבדלים ביניהם. אחוז גבוה של הורים, בעיקר בארה"ב, בוחרים לגדל את ילדיהם ללא זהות מגדרית ברורה. הנחת המוצא מאחורי הרעיון היא שהביולוגיה שלנו אינה גורם משמעותי בזהות שלנו ולכן אם נגדל את ילדינו בסביבה נטולת גירויים מגדריים ונאפשר לילד בחירה חופשית - הוא יקום יום אחד ויאמץ לעצמו את הזהות שמתאימה לו, ללא כל כפייה של נורמות ומוסכמות ששייכות לעולם הישן.
הכוונה היא שהורים המחשיבים עצמם נאורים, דואגים שלא לרכוש לילדיהם בגדים מגדריים, דואגים לספק לילדיהם צעצועים משני הסוגים, היינו בובות ורכבות, ובנוסף הם דואגים במקרים רבים שלא להפגיש אותם עם סבא וסבתא כדי שאלו, בעלי התפיסות הקלאסיות, לא ישפיעו עליהם.
בוסיות מעדיפות גברים
הרעיון שעל פיו הזהות של אדם נקבעת על פי ההבניה החברתית והסביבה שלתוכן הוא גדל הוא אכן רעיון נאור שמאוד מתאים לתקופת הפוליטיקלי קורקט, אבל הוא מנוגד לחלוטין לאין ספור מחקרים שהראו שבמרבית המקרים, הביולוגיה שלנו קובעת את הנטיות המגדריות שלנו וכן שהורמוני המין מעצבים במידה רבה את התנהגותנו. ממחקרים בקופים אנו רואים שנקבות נמשכות יותר לבובות אנושיות ואילו זכרים נמשכים יותר לרכבות, מה שקורה גם אצל תינוקות אנושיים ברגע שמאפשרים להם לבחור צעצועים מסוגים שונים: תינוקות ממין נקבה נמשכות באופן משמעותי יותר לבובות אנושיות וזכרים למכוניות.
רעיון נאור נוסף מציע שנשים מופלות על ידי גברים, אבל המציאות מראה אחרת. דווקא נשים בעמדות בכירות נוטות להעדיף גברים על פני נשים הרבה יותר מגברים, שאצלם בשנים האחרונות פחות נמצאה הטייה כזו. מחקרים מהשנים האחרונות בהתנהגות ארגונית מראים שנשים יקדמו פחות נשים אחרות, בעיקר אם הן נראות טוב יותר מהן, מתאפרות או מושכות תשומת לב. כיצד ניתן למצוא לכך שורשים באבולוציה?
נשים אומנם אוהבות לבלות ביחד אבל יבחרו בקבוצה מצומצמת של נשים קרובות ולרוב לא ייצרו נטוורקינג כמו אצל גברים. מהפרספקטיבה של נשים, אישה אחרת מהווה מתחרה. נשים אומנם נתלו במשפחה הקרובה שלהן לעזרה בגידול הצאצאים, אבל אלמנט התחרות בין נשים היה בולט יותר, בעיקר כאשר רוב חייהם בילו בני אדם במודל פוליגמי של מספר נשים לכל גבר.
לעומת זאת, גברים היו צריכים זה את זה כדי להילחם ביחד, לתקוף חיה או שבט והשרידות שלהם הייתה תלויה בשיתוף פעולה. לכן נמצא אצלם התנהגויות שמקדמות גברים אחרים ושואפות לקשר חזק. אפילו בקופים נמצא שזכרים יריבו ויתפייסו מספר פעמים ביום - ואז יתחבקו כאילו לא קרה דבר. נקבות רבות פחות, אבל אם הן רבות, הסיכוי שישלימו קטן יותר, ולרוב הריב יהיה יותר ממושך ויותר קשה.
נמשיך בהנחה הפרוגרסיבית שעל פיה הפנימיות חשובה יותר מהחיצוניות ולכן מראה חיצוני אינו אמור להוות קריטריון לשיפוט ולהשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות שלנו. כאשר נשים וגברים התבקשו להעריך את מידת האטרקטיביות של נשים אחרות על פי תמונות שלהן,
נמצאה מידת הסכמה של מעל 95%. בחינה של כל התמונות שדורגו כאטרקטיביות העלתה שסממני היופי שנמצאו כאטרקטיביים הינם פנים סימטריות, עצמות לחיים גבוהות, עיניים גדולות, לסת צרה, שפתיים מלאות, אודם בלחיים ואף קטן. מחקר שפורסם ב"Proceedings of the Royal Society: Biological Sciences" מצא כי סממנים אלו קשורים לרמות גבוהות של ההורמון אסטרוגן, המונע גדילה של עצמות הפנים, גורם לכך שהאף והסנטר יהיו קטנים יחסית והשפתיים עבות, ותורם להקצאת שומן באזור הלחיים. סממנים אלו נמצאו במחקרים רבים כקשורים לבריאות ופריון בקרב נשים. אסטרוגן גם מעודד פיזור שומן ביחס של 0.7 בין היקף המותניים לירכיים (60-90-60), וסטייה מיחס זה נתפסת כפחות אטרקטיבית וכן משפיעה שלילית על פוריות האישה.
האבולוציה דאגה שנגיע לעולם עם סט של העדפות גנטיות. מוחנו מחווט לתור אחר סממני יופי מסוימים שבאופן לא מודע מתקשרים עם פוריות, ובכך מגדילים את הסיכוי להעברה מיטבית של הגנים. ככל שסממנים אלו מודגשים יותר, מוחנו באופן לא מודע תופס אותם כאטרקטיביים יותר וזו הסיבה שיופי אינו בעיני המתבונן, גם אם נרצה מאוד להאמין בכך.
גזענות עטופה במילים
הנחה נוספת היא שיש חשיבות להתבטאות באופן שנחשב תקין פוליטית ואם נקפיד על כך, זה ישנה את התפיסות שלנו כלפי קבוצות אחרות שאינן חלק מהקבוצה שלנו. עם זאת, העובדה היבשה היא שאנחנו פחות רגישים לכאב של אנשים מקבוצה אחרת. תגובות אלה הן אוטומטיות ומשרתות מטרה אבולוציונית ברורה. דעות קדומות התפתחו כפונקציה של חיים משותפים בקבוצות.
החיים בקבוצה אומנם מקדמים את ההישרדות שלנו, אך החשש מפגיעה של אנשים חיצוניים הוביל להתפתחות מנגנון שהמאפשר לזהות מי שייך לקבוצת הפנים ומי לא. עם הזמן, תהליך הסינון המהיר נהפך לאוטומטי ולא מודע. הורמון האוקסיטוצין, שבהתחלה חשבנו שמייצר תחושת קרבה בין אנשים, הינו בעל השפעה קצת יותר מורכבת. ההורמון אומנם גורם לנו לחוש אמפתיה - אבל רק כלפי אנשים מהקבוצה שלנו. הוא גורם לנו לחוש אפתיה כלפי קבוצות אחרות.
עידן הפוליטיקלי קורקט מכתיב לנו מה נכון לחשוב וכיצד אנחנו אמורים להרגיש. אנשים מקפידים מאוד להתבטא באופן שנחשב תקין פוליטית, אך מתחת לפני השטח הגזענות לא נעלמה - היא רק למדה תקינות פוליטית מהי. אלא שגזענות העטופה במילים שהן תקינות פוליטית מסוכנת בהרבה. כאשר אנשים חוששים לומר את אשר על לבם, התחושות השליליות יבואו לידי ביטוי בדרכים אחרות. תהליך זה מכונה הדחקה.
הדחקה אומנם מאפשרת לשלוט בדחפים, במחשבות ובתחושות, אך האנרגיה הנפשית הנדרשת לשמירת התכנים במצבם המודחק היא הרסנית. מחיר ההדחקה עשוי להגביר את התחושות השליליות, האפליה והגזענות. לכן אף על פי שמטרת התקינות הפוליטית היא לתקן את המצב, היא למעשה רק מקצינה אפליה, גזענות וסקסיזם.
הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, אוניברסיטת רייכמן, הרצליה
[email protected]