שר הביטחון בני גנץ צודק. הוא החליט נכון כשהורה לא להחזיר את גופתו של המחבל נאצר אבו חמיד, ממייסדי גדודי חללי אל־אקצא, שמת בכלא לאחר שלקה במחלה סופנית. גנץ החליט שהגופה תישאר בידי ישראל ותשמש את הממשלה במיקוח להחזרת השבויים והנעדרים שבידי חמאס. המחבל נאצר אבו חמיד לא חמל על איש, ואין שום סיבה לחמול על משפחתו. מדובר ברוצח נתעב שרצח שבעה ישראלים בדם קר. ארבעה מאחיו של אבו חמיד מרצים מאסרים ממושכים בגין פעולות טרור קשות נגד ישראל, ובתי המשפחה נהרסו מספר פעמים על ידי כוחות צה"ל, כך שלמילה הומניטריות אין מקום כשמדובר במשפחה שבניה בחרו בדרך הטרור.
אבו חמיד, שנחשב יד ימינו של מרואן ברגותי, נשפט בשנת 2002 לשבעה מאסרי עולם, ול־50 שנים נוספות על מעשי רצח ופעולות טרור. הוא הורשע גם ב־12 עבירות של ניסיון לרצח ועבירות נוספות. התובע במשפטו עו"ד ניק קאופמן תיאר את מעלליו של המחבל בדיון שבו הורשע: "טרם שהגיע לגיל עשרים הפך הנאשם למכונת הריגה. בשנת 90' הוא נידון למאסר עולם בגין ארבעה מעשי רצח. חלפו כארבע שנים והוא שוחרר במסגרת הסכמים שונים שנחתמו בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינית. בזכות כושר ההשפעה שלו הוא גייס פעילי טרור, שעל פי הנחיותיו יצאו ופגעו באנשינו ובחיילינו. הוא זה שהכריז על הקמת ארגון הטרור חללי אל־אקצא, וממשיך לפגוע גם כיום במדינה ובאזרחיה".
אבו חמיד לא נחשב מעולם לעוד מחבל. הוא הפך לפני שנים לאחד מסמליה של האינתיפאדה השנייה. למרות שהוא לא זכה ביחסי הציבור שמרואן ברגותי או זכריה זביידי זכו להם, הוא היה סמל ברחוב הפלסטיני. אבו חמיד היה איש פת"ח שמשתייך לרשות הפלסטינית, שאיננה מחזיקה באף גופה של חייל צה"ל. מי שמחזיק בגופותיהם של חללי צה"ל אורון שאול והדר גולדין הוא חמאס, שמחזיק גם בשני ישראלים חיים, אברה מנגיסטו והישאם א־סייד. אם גופתו של אבו חמיד תשמש בעתיד קלף באחת מעסקאות חילופי השבויים, מערכת הביטחון תצא נשכרת מכך. גם לשר הביטחון ברור שהחלטתו לא תשפיע בטווח הקרוב על המשא ומתן להחזרת השבויים מרצועת עזה, כשם שברור לו שאין להניח שהנהגת חמאס בעזה תתגמש במשא ומתן רק בגלל החלטתה של ישראל לא להחזיר גופה של איש פת"ח, שהיה תושב הגדה המערבית. סביר להניח שהחלטת שר הביטחון נובעת מלחץ של משפחות החיילים, שיקיריהן נמצאים כבר תקופה ארוכה בידי חמאס.
התחושה היא ששר הביטחון גנץ בחר להפעיל בסיום תפקידו לחץ על הרשות הפלסטינית גם כדי לרצות את משפחות החיילים, שחוזרות וטוענות כבר תקופה ארוכה שישראל אינה עושה מספיק כדי להגיע לעסקה של חילופי שבויים למרות ההבטחות שניתנות להן. גנץ בחר לגלגל עכשיו את האחריות למחליפו הצפוי כשר ביטחון יואב גלנט, שיש להניח שיתקשה לקבל בעתיד הקרוב החלטה שונה מזו שקיבל גנץ.
מנהלי המשא ומתן מול חמאס עלולים למצוא עצמם בקרוב, עם השבעת הממשלה החדשה, מחויבים לתת לא פחות מאשר לקבל, וזאת על פי הנוסחה שטבע נתניהו: "ייתנו - יקבלו, לא ייתנו - לא יקבלו". זה מבטיח לא מעט כיפופי ידיים ועיכובים נוספים במשא ומתן, שנמשך כבר שנים רבות ללא כל תוצאות.