אין עוד מפלגה בישראל או חוג ומחנה שרומסים את ערכי היהדות ומבזים את התורה בפרהסיה וברגל גאוה כמו שעושים זאת ראשי מפלגת יהדות התורה. לפי התנהלותם המבישה בימים האחרונים, הם כאילו בחרו במיוחד בתואר "יהדות התורה" למפלגתם במטרה מודעת ושאיפה לעלוב ביהדות וללעוג לתורה.
זה היה צפוי. אם מופע ההתפרעות בין משה גפני ליצחק גולדקנופף לא היה קורה עכשיו, הוא היה מתפרץ בעוד חודשיים או שלושה חודשים. אם גולדקנופף לא היה מלכתחילה מקבל את המינוי לקבינט המדיני-בטחוני שכל כך הרגיז את גפני וגרם למשבר, סליחה - לכאוס הנוכחי, קרוב לוודאי שהייתה מתרחשת תקרית שהייתה גורמת לגפני ליצור משבר. ח"כ גפני זועם ואינו משלים עם העובדה שמגיע לצמרת המפלגה ח"כ חדש, טירון, חובבן כיצחק גולדקנופף, ועושק אותו. ח"כ ופוליטיקאי ותיק, מתפקיד יושב ראש יהדות התורה – כהונה שקיבל כמתנה מהח"כ לשעבר ליצמן, שביקש למנוע מגפני נסיון לנצל לרעה את המשבר הפנימי בחסידות גור ולהוציא דיבתה.
יהדות התורה היא מפלגה הבנויה על פירוד, על התבדלות פנימית, מבוססת על עוינות הדדית בין ראשיה, ניזונה מגילויי בוז וביטול בין בכיריה. עסקן חרדי ליטאי ותיק בבני ברק אמר לי פעם ש"בהנהגת יהדות התורה יש שנאת חינם שיכולה להחריב שלושה בתי מקדש, לא אחד". על המכתב הארוך והמנומק לבנימין נתניהו, שמסביר ומפרט את הסיבות לדרישה לחדש את המו"מ על הצטרפות לקואליציה בתגובה להסכמים שהושגו בין נתניהו לגולדקנוף חתומים משה גפני, אורי מקלב, יעקב אשר ויצחק פינדרוס. מי שאינם חתומים על המכתב, הם החכי"ם הוותיקים מאיר פרוש וישראל אייכלר.
אייכלר מייצג את חסידות בעלזא ופרוש חסידויות קטנות. העדרם הבולט מהפנייה-הדרישה לנתניהו הוא ביטוי וגילוי ליחסי השנאה ההדדית השוררים בין ראשי הפלגים, הליטאי והחסידי, המרכיבים את יהדות התורה. משה גפני ידוע כשונא חסידויות. במיוחד הוא שונא את החסידיות הגדולות, גור ובעלזא. הוא רואה בהן כישויות המתנכלות למעמד הציבור הליטאי, שמבקשות שליטה וסמכות על המגזר החרדי.
גפני ועמיתיו בסיעת דגל התורה גם טוענים שהליטאים מהווים את הרוב באוכלוסיה החרדית בבני ברק ובירושלים, ולסיעה המייצגת את הרוב הזה מגיע מעמד בכורה ושליטה ביהדות התורה. משיחות עם עסקנים ופעילים ותיקים בכירים, חרדים וחסידים, עולה כי החכי"ם של המפלגה אינם אהודים, אינם נחשבים והשפעתם בציבור אפסית. הם נבחרו, הסבירו לי, כי אדמורים וראשי ישיבות ליטאיות חתמו על חוות-דעת ופנייה לחסידיהם, ואוהדים להצביע בעד יהדות התורה.
מה שקורה זה שכל חצר חסידית וכל ישיבה ליטאית שואפות להוכיח שלאדמוריהן ולראש הישיבה יש השפעה ודעה בציבור, ולכן עסקנים ופעילים בחסידויות ובחוגי הישיבות משתדלים מאוד ומשקיעים מאמצים גדולים לשכנע את ציבוריהם ללכת להצביע.
מהשיחות שקיימתי באחרונה השתמעה הערכה רווחת שיהדות התורה תתפלג ותפוצל לשתי מפלגות נפרדות. ההערכה היא שח"כ משה גפני ממתין לשעת כושר של משבר או מחלוקת בין דגל התורה ואגודת ישראל, שלדעתו תצדיק פילוג.
את מנהיגי החצרות החסידיות, הנציגות בכנסת בכלל לא מעניינת אותם. זהו טיעון ששמעתי כמעט בכל שיחה עם עסקן חסידי. "הרעבעס (האדמורים) לא רק לא מתעניינים במה שקורה בנציגות יהדות התורה בכנסת. הם לא רוצים להתעניין. מה שחשוב מאוד לאדמורים הוא המוסדות. לגור ולבעלזא רשתות ענקיות של מוסדות חינוך והם דואגים וחרדים למקורות למימון ואחזקת המוסדות".
לדברי פעילים חסידיים, "האדמורים גם מתרחקים ונזהרים מכל מעורבות במה שהם רואים פוליטיקה, שהפכה בישראל למלוכלכת. זהירות והתרחקות מופגנת זאת גם מופנית מצד האדמורים לחברי הכנסת של יהדות התורה, שבעיניהם הפכו לפוליטיקאים".