בעוד כשבועיים יקודם הרצל הלוי לדרגת רב־אלוף וייכנס ללשכת הרמטכ"ל. כמח"ט צנחנים אמר הלוי כי "חובתם של המפקדים היא לקבוע את הרף המוסרי לחייליהם בעת הכניסה ללחימה... אם כמפקד לא אמרת אף מילה על שימת גבולות, על מה עושים ומה לא עושים, אל תתפלא שאת הגבולות הציב אחרון החיילים במחלקה ואז הרף המוסרי יהיה במקום הכי נמוך".
הלוי התייחס פעם למעשיו של קצין שנאשם בהכאת עציר פלסטיני: "הקצין עשה מעשה שלא ייעשה... בחריגים צריך לטפל תוך כדי (הלחימה - ר"א) ולא אחרי. אם תדחה את הטיפול, האפקט יהיה אולי במלחמה הבאה".
המלחמה הבאה, לידיעת הרמטכ"ל הנכנס, כבר כאן והיא מתחוללת זה עשרות שנים. השוני הוא איום גדל והולך של מלחמה כוללת. הסיבה: הקמת ממשלה תאומה למפלגה הלאומית־האפריקנרית בדרום אפריקה. שילוב של אידיאולוגיה לאומנית, דתית־כלכלית והישרדותית.
השר לביטחון הפנים ושר האוצר, בחסות רבניהם (כל אחד שם בימין עושה לו רב שמתאים לקהל המטרה שלו), מקדמים הצעות משלהם. אחת שנועדה להעניק "חסינות ממשפט לחיילים ושוטרים בשל מעשים שנעשו בפעילות מבצעית", ואחת נוספת על העברת סמכויות מצה"ל וממשרד הביטחון אל נציגיהם בשטחים.
הרצי הלוי כרמטכ"ל אמור לגדוע את ההצעות האלה בעודן באבן. נראה אותו. הרצל אחר (בנימין זאב) חוזה המדינה כתב: "האם ניתן לכוהני הדת למשול בנו? לא! אנו נדע להחזיקם בבתי הכנסת שלהם, כשם שנחזיק את צבא הקבע שלנו בקסרקטינים". אם הרצל חוזה המדינה היה חוזה בבאזל את מהפכת "הכוהנים" שמשתלטים כיום על הצבא, היה קופץ מן המרפסת.
אגב, מרבית רבני יהדות אירופה התנגדו לרעיון הציוני. הציונות הדתית, לעומתם, מנהלת מול צה"ל משך עשרות שנים מו"מ קשוח על דיל אכזרי. אתם תקבלו מאיתנו חיילים שיהרגו וייהרגו בלי תלונות מיותרות כדי שצה"ל ינצח, בתנאי שתיתנו להם לבצע את זה בתנאים שלהם. כלומר שלנו.
כשבן גביר מפריע להרביץ
השאלה היא האם וכיצד יפעל הלוי בשונה מאביב כוכבי. והאם ניתן בכלל להחזיר את שליטת המטכ"ל על צבא אלאור אזריה. לפני כחודש הכה חייל פעיל שמאל שמחה בחברון. חייל נוסף הסביר לקבוצת המוחים שאיתמר בן גביר יעשה כאן סדר. התקרית צולמה והם הועמדו למשפט. המג"ד ששפט אותם הוא מתנחל מאלקנה, המח"ט בוגר מכינת עלי, מפקד חטיבת חברון הוא מתנחל מדולב ובוגר ישיבת הר ברכה, כמו שני מח"טים מתנחלים נוספים באוגדת איו"ש. מפקד האוגדה תא"ל אבי בלוט הוא בוגר מכינת עלי.
הם לא חיכו לבן גביר. להפך, הוא מפריע להם. שכבת המנהיגות הרבנית של המתנחלים התנגדה בעבר לבן גביר מחשש שאת העבודה השקטה והאלימה שעושים חייליהם בגדה יפוצץ הרעשן הפורימי עם הצהרות מתלהמות. גם יפגע ביכולת להמשיך בלחץ תחת הרדאר וגם יגרור למחנהו את הקיצונים שבהם.
מבחינתם, הצדקת הלחץ על הפלסטינים היא חלק מאמונתם, כאשר הכוחות בשטח, כמו חטיבת כפיר וגדוד נצח יהודה, מובילים את הפוליטיקה של הימין הקיצוני ואת העיקשות של ממשלות הימין שלא לנהל מו"מ מדיני על עתיד השטחים. ארגוני המודיעין שאמורים לבחון באורח אובייקטיבי את עוצמתם של האיומים נדבקו באלרמיזם כמעט פרנואידי, והתוצאה היא אצבעות עצבניות על ההדק.
ובעצם, מה אכפת למערכת הביטחון? הפוליטיקאים מזרימים תקציבי עתק מאיראן עד ג'נין, כולל לצורכי אותה מלחמה גדולה שלא קרתה מאז מלחמת יום הכיפורים, ואין סיכוי שתקרה בעתיד. ועוד לא נולד החייל או הגנרל שיסרבו לכסף גדול ולצעצועים שיאפשרו להם לשדרג את המשחק לרמות של גיימינג בשטח.
אלא אם כן תתחולל אותה מיסקלקולציה כשמישהו מטורף דיו ידחק את המעטפת מעבר לכושר ההכלה של הצד השני, ואז יאללה בלגן ויעזור אלוהים. או שלא. הבעיה: שדה הקרב העתידי הוא לא חייל ביוני משתלט על עיר או כפר, אלא הפעלה מאסיבית של אש מנגד (חיל האוויר, ארטילריה, טילים, רקטות וכטב"מים), שתהרוס תשתיות ותהרוג המון "אויב" כדי למזער את מספר החללים מצדנו. והגרוע מכל הוא שאחרי הסבב הבא נחזור בדיוק לאותה משבצת שאנחנו תקועים בה כיום.
נתניהו הצהיר כי ינווט את מדיניות החוץ והביטחון, אלא שהקובעים האמיתיים הם האלאור אזריהו'ס, הרב"טים האסטרטגיים שלנו והשהידים הטקטיים שלהם. ואלה מושפעים מבן גביר וממוחמד דף ולא מאסמעיל הניה או מבנימין נתניהו, שאיבד את עשתונותיו עוד לפני שנזקק להן. גם לא מיואב גלנט שחי על סטרואידים של הוכחת גבריות כהוכחה לכשירותו. מישהו, אגב, שמע עד היום מה דעתו על מינוי הרב הצבאי הראשי בידי הרב הספרדי הראשי?
ארבעת המוסקטרים
האיש שאמור להתייצב מול הזרם העכור והמסוכן הזה הוא הרצי הלוי. לאיש אין מושג כיצד יפעל. יש לו כלים ושותפים, אך לא ברור אם יש לו מבנה האישיות הנכון. אני מבין מקטעי דברים שהוא לא טיפוס חברותי, וזה מעולה ומשכנע באמיתותם של הדברים שצוטטו בשמו.
אלא שרמטכ"ל נחוש וישר אינו יכול לבלום לבדו את ממשלת הפרוטקשן והוא זקוק לקבוצת תמיכה. למשל רונן בר ראש השב"כ, דדי ברנע ראש המוסד וקובי שבתאי מפכ"ל המשטרה. ארבעתם אמורים להתייצב מול פרחחות משיחית ופוליטיקאים חסרי עמוד שדרה. הרביעייה הזו או חלקה אמורה לסכל יוזמות פראיות שמייצרות חיכוכים אלימים שעלולים להוביל למלחמות ול"מבצעים".
הבעיה הטכנית היא שאין גורם מתכלל שיבחן בזמן אמת פרובוקציות בשטח כדי למנוע השלכות שיש להן פוטנציאל הידרדרות. מפעילות חריגה בהר הבית (מגנומטרים, זוכרים?) או קרבות שליטה במחנות הפליטים או ברצועה שיאבדו שליטה (צוק איתן וסירוב צה"ל לחצות את הקו בשג'אעייה, זוכרים?) ואיראן כמובן.
אני קורא (רון בן ישי, Ynet) כי "המענה המבצעי שגיבש המטכ"ל אינו מוגבל אך ורק להשמדת מתקני גרעין, אלא למכה כוללת שתונחת על משטר האייתוללות, על משמרות המהפכה ועל התשתיות האסטרטגיות של איראן שמשרתות את האיום על ישראל". נדמה לי שמישהו כאן הגזים. להפחיד את האיראנים כדי שימהרו לסגור הסכם גרעין זה בסדר, לתקוף זה ליגה אחרת.
קושי נוסף בכיבוי שריפות טמון בתקשורת שלא מבחינה בין מניפולציה לדיווח. הקושמרו'ס לא מסוגלים לזהות, בטח לא לחשוף, פרובוקציות מקדמות "שליטה בשטח" גם כאשר הן חובטות בחוטמם. ובטח שלא להתריע מפני התוצאות, בעיקר אלו שמתיימרות להמשיך בחזון הרצל ומסתיימות בהר הרצל.