השנה גם חג האורים לא הצליח את החושך לגרש. אפלה כבדה יורדת עלינו, אבל בתוך העלטה אפשר אולי לזהות כמה נקודות אור. במסע ההרס שהחל השבוע לריסוק שיטתי של כל המוסדות הממלכתיים של המדינה, עשויה הממשלה החדשה למצוא את עצמה ממיטה כליה דווקא על הנכס היקר לה מכל – מפעל ההתנחלויות.
בתזמון היסטורי מעניין, ימים לאחר השבעת הממשלה החדשה, צפוי בית הדין הבינלאומי בהאג לפרסם את חוות דעתו בשאלה אם הכיבוש הישראלי בשטחים הוא מצב זמני (כפי שקבעו החלטות קודמות של האו"ם) או מצב קבוע – כלומר סיפוח הלכה למעשה.
הנבונים בקרב שרי הממשלה החדשה כבר מבינים את האיום שהם יוצרים. לא בכדי מיהר השבוע שר האוצר החדש לכתוב מאמר ב"וול סטריט ג'ורנל", שבו הכחיש את הכוונה לספח את יהודה ושומרון. דווקא הוא, נושא הדגל של החלת ריבונות ביהודה ושומרון, התחייב כי לא יתבצע שום שינוי משפטי או פוליטי בהגדרת השטחים. בצלאל סמוטריץ' מבין כי מטריית ההגנה האוטומטית שהעניקה במשך שנים ארה"ב לכיבוש הישראלי כבר אינה מובטחת.
במשך יותר מ־55 שנה הצליחה ישראל לתחזק אנומליה שהיא כמעט בבחינת נס: כיבוש של עם אחר והחזקתו תחת ממשל צבאי, הקמת התיישבות של כחצי מיליון ישראלים על השטח, וכל זאת מבלי שישראל תוקע ממשפחת העמים ותסומן כמדינה מצורעת. הנס הזה מצליח לשרוד כבר שישה עשורים הודות למדיניות מרוסנת שנקטו כל ממשלות ישראל לדורותיהן ביהודה ושומרון, ובזכות חומת המגן שסיפקה להן מערכת המשפט הישראלית. שני הדברים יחד אפשרו גם לארה"ב להמשיך לבלום כל יוזמה לסמן את ישראל ככובש לא חוקי.
לאורך השנים הקפיד צה"ל לממש מדיניות מאוזנת של הפעלת כוח ביו"ש, שמבדילה בין מחוללי טרור ואלימות לבין שאר האוכלוסייה. מפקדי הצבא, בליווי צמוד של יועצים משפטיים, בחרו שלא לממש את מלוא עוצמתו של צה"ל בשטחים גם בימים קשים, מתוך הבנה שהפעלת כוח לא מרוסנת תערער את היכולת של ישראל להמשיך לאחוז בשטח.
המינהל האזרחי, שהחליף את הממשל הצבאי ביו"ש לפני 41 שנה, נועד לשמר מראית עין שבה יש חוק אחד לישראלים ולפלסטינים מעבר לקו הירוק. ישראל נמנעה מלהחיל את החוק הישראלי בשטחים כדי לשמר אותם תחת ההגדרה של "תפיסה לוחמתית" – שטח כבוש זמנית שבו מתנהלת פעילות מלחמתית.
מערכת המשפט הישראלית אפשרה לכל פלסטיני לערער על החלטות המפקד הצבאי, ובזכות המוניטין הבינלאומי שלה הקימה ביצורים שהגנו על הכיבוש המתמשך. יחד עם מערכת המשפט הצבאית הגנה גם על לוחמי ומפקדי צה"ל מתביעות פליליות בבתי דין בעולם. אמוק החקיקה של הממשלה החדשה מאיים למוטט את כל אלה.
הפרדה בין המינהל האזרחי לבין צה"ל ומשרד הביטחון, והפקדתו בידי שר האוצר, מסמנת כי מעתה יהיה חוק אחד לישראלים וחוק אחר לפלסטינים ביהודה ושומרון. ריסוק מערכת המשפט ימוטט גם את החומות שהגנו על לוחמי צה"ל ועל המדיניות הישראלית ביו"ש.
אם נוסיף לזה גם את הפיכתו של משמר הגבול לצבא פרטי של השר איתמר בן גביר וגם בליץ של הלבנת מאחזים לא חוקיים – הממשלה הזאת תפרק במו ידיה את שרידי הלגיטימציה האחרונים של האחיזה הישראלית בשטחים. הממשל האמריקאי, שגם ככה לא שופע אהדה לישראל, לא צריך לצאת כנגדה.
מספיק שיימנע מלהטיל וטו על החלטות נגד ישראל במוסדות הבינלאומיים. זה יהיה האות לשאר העולם המערבי, שעד היום נבלם על ידי האמריקאים, שישראל היא טרף מותר. 12 שנים אחרי התחזית של אהוד ברק, עשוי גל "הצונאמי המדיני" לשטוף את חופינו בדמות הכרה במדינה פלסטינית, שלילת הלגיטימציה של הכיבוש וחרמות למיניהם.
לכן, יש חשיבות רבה במינויו של שר הביטחון יואב גלנט, שעשוי למצוא עצמו בתפקיד האצבע בסכר. גלנט, שמכיר היטב את העשייה הצבאית, המדינית והממשק שביניהן, יצטרך כבר בימים הקרובים להחליט אם הוא נלחם על סמכויותיו ומשמר את מעמדם של שר הביטחון וצה"ל כריבון בשטחים, או מרכין ראש והופך לעושה דברו של סמוטריץ'.
עד היום הוא לא הסתמן כמי שקל לכופף אותו, ואין סיבה להניח שזה יקרה לו עכשיו. גלנט מודע היטב למחירים שישלם אם יתייצב על רגליו האחוריות וישמר את עצמאות הצבא ומשרד הביטחון. בתוך רגע הוא יתויג כשמאלן התורן בממשלה ומי שתוקע מקלות בגלגלי ההתיישבות.
אבל בצד המחיר הפוליטי הוא יוכל גם לקנות את מעמדו כמנהיג ממלכתי, שקול ומאוזן. יותר מזה: אם האמריקאים יסמנו את גלנט כבלם השפוי בממשלה – הם יהפכו אותו במהרה לבן השיח העיקרי שלהם מול ממשלת נתניהו השישית. לצדו הוא יוכל למצוא את ראש המועצה לביטחון לאומי צחי הנגבי, מינוי מפתיע ומעודד של הממשלה החדשה. הנגבי, עם ניסיונו המדיני והפוליטי הרב, ישאף אולי להתמקד בנושא האיראני בשבתו כראש המל"ל, אבל עד מהרה יגלה שקו קצר נמתח בין פקמ"ז (פיקוד המרכז) לנתנז, ושהמדיניות ביו"ש היא שתקרין על חופש הפעולה של ישראל לפעול מול איראן.
המינוי של הנגבי, פוליטיקאי ולא פקיד ממונה, לראשות המל"ל, עשוי לבשר על עידן חדש בתולדות המוסד החשוב הזה. עד כה סבל המל"ל מחולשה אל מול גופי הביצוע וסוכנויות המודיעין של ישראל. הוא עסק יותר בהכנת המצע לדיונים ופחות בהתוויית מדיניות. להנגבי יש הזדמנות להפוך אותו לגוף המטה המוביל והחסר כל כך במדינת ישראל.
אחרי שנכתים את ספר החוקים שלנו בחוק שמעגן את הזכות לאפליה, יהיה קשה לישראל להמשיך למכור את עצמה כ"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", שעל הדרך גם מחזיקה שלושה מיליון בני אדם תחת ממשל צבאי. בתוך האפלה של הממשלה החדשה, מינוים של גלנט והנגבי מעניק להם את ההזדמנות להתגלות כמאורות.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13
[email protected]