ח"כ דני דנון חלם להיות יו"ר הכנסת, אבל כיוון שלא קיבל את התפקיד, תהיה לכך משמעות לא פשוטה. בראיון לרדיו קול חי הוא הזהיר: "המוטיבציה שלי תהיה שונה אם לא אקבל את התפקיד".
אצל דנון, מספר 15 ברשימת הליכוד לכנסת, איומים כנראה הם חלק משיטה. במרץ 2014, כשכיהן כסגן שר הביטחון, הוא דרש מבנימין נתניהו לבטל את הפעימה הרביעית של שחרור אסירים פלסטינים. לאחר מפגש עם משפחות שכולות, הודיע שאם ישראל תוציא לפועל את הפעימה, יפרוש מהממשלה.
ראש הממשלה נתניהו בחר אז שלא להתייחס לדבריו, ובהמשך הדיח אותו מתפקידו לאחר שדנון השמיע ביקורת פומבית נגדו על כך שהסכים להפסקת אש בין ישראל לחמאס במהלך מבצע צוק איתן.
כשדנון כיהן כשגריר ישראל באו"ם, הוא דרש שלא לאפשר את כניסתו למטה האו"ם של מנכ"ל "האגודה הבינלאומית לזכויות הילד – פלסטין", וגם השמיע איומים כלפי בלגיה, ש"צריכה לדעת שיהיה לכך מחיר, ומכפישי ישראל ייכנסו למלחמה שלא ירצו בה".
דנון, שהתמודד בעבר מול נתניהו על ראשות הליכוד, אינו נחשב איש אמונו של ראש הממשלה הנכנס. עם זאת, הוא איש ערמומי, בעל ניסיון פוליטי, שזוכה לתמיכה לא מבוטלת בליכוד. ביוני 2013 נבחר לראשות ועידת הליכוד ברוב של 85% מקולות המצביעים, ובהתמודדות אחרת נבחר לתפקיד יו"ר מרכז הליכוד.
בימים האחרונים הוא נעלם, ולא הגיע להצבעה במשכן הכנסת. זאת הייתה עוד הפגנת שרירים מצדו שכוונה להבהיר לנתניהו שהוא לא בכיסו של אף אחד. דנון, שהתקזז עם ח"כ שרן השכל, המליץ בציוץ בטוויטר "לכל מי שמנסה להתחנף, לסכסך, וליצור כותרות – מומלץ שישתה כוס מים ויירגע".
על פי תמונת המצב הנוכחית, נראה שמי שיזדקק להרבה מים לאחר הרכבת הממשלה, יהיה לא אחר מאשר דנון עצמו.
עשה לך רב
לפעמים, כשהתחושה היא שהגענו לתחתית, אנחנו מגלים שאפשר לרדת נמוך הרבה יותר. אני מתייחס להסכמים הקואליציוניים בין הציונות הדתית לליכוד, שם נקבע שבקרוב יחוקק חוק חדש שיחזק את מעמדו של הרב הצבאי הראשי ואת עצמאותו ההלכתית של הרב.
אתם שואלים איך עושים את זה? פשוט מאוד. על פי ההלכה המסתמנת, הרב הראשי הצבאי ימונה מעתה על ידי הרב הראשי הספרדי ולא על ידי הרמטכ"ל. אין ספק שמדובר בעוד הישג לציונות הדתית, שיפגע קשות בצה"ל כצבא ממלכתי.
קשה להאמין, אבל גם צה"ל הפך כנראה לקלף מיקוח במו"מ הקואליציוני. אם אתם שואלים מה לרב הספרדי ולצה"ל, אתם צודקים. את אותה שאלה שואל גם ישראל וייס, מי שהיה הרב הראשי לצה"ל.
וייס העלה עוד כמה תהיות, כמו למשל: האם הרב וילדיו שירתו בצבא? כמי שנהנה בעבר מעצמאות מוחלטת כרב ראשי, והיה כפוף מבחינה מצפונית והלכתית רק לבורא עולם, הרב וייס מתקשה להבין איך הרב החדש יהיה כפוף לחוקי הצבא, ואולי לא.
ועוד שאלה קטנה. למה שרק הרב הספרדי יקבע מי יהיה הרב הצבאי הראשי? האם זה רק משום שלרב האשכנזי אין גייסות פוליטיים? אלוף במיל' אלעזר שטרן הסביר השבוע את המשמעות המעשית להחלטה: "אם הרב הספרדי הראשי ימנה את הרבצ"ר, אז למה ששר הבריאות לא ימנה את קצין רפואה ראשי, ומה הבעיה שהשר לביטחון הפנים ימנה את קצין משטרה צבאית ראשי, ושרת החינוך תבחר את קצין חינוך ונוער ראשי?".
אלה שאלות הגיוניות שאין מי שישיב עליהן. אני ממתין בקוצר רוח לטקס ענידת הדרגות של הרב הצבאי הראשי החדש. זה יהיה כנראה בלתי נשכח: מימין יענוד לו את הדרגה לא אחר מאשר הראשון לציון, הרב הראשי הספרדי, ומשמאל יעשה זאת הרמטכ"ל. מובטח שזאת תהיה תמונה ששווה יותר מאלף מילים.
מדור בריאות
איזה ערך יש בכך שעיתונאי חושף את מצבו הרפואי בפני הצופים או המאזינים? משה נוסבאום, כתב המשטרה של ערוץ 12, נהג נכון כשנאלץ להסביר את דיבורו האטי, כיוון שהוא מופיע על המסך כאיש חדשות, ודיבורו עורר הרבה שאלות; אבל איזה צורך יש למי שחשיפה כזאת אינה הכרחית עבורו?
אלפי אנשים לוקים בכל שנה במחלות קשות, ומרביתם שומרים זאת לעצמם ומשתפים בכך רק את משפחתם הקרובה ואת חבריהם. אחרים חושפים את מצבם הרפואי ברשתות החברתיות, אבל לא זכור לי מקרה של מי שעשה זאת באמצעות מיקרופון ציבורי שהופקד בידיו.
יהיו מי שיתקפו אותי על כך שאני בא חשבון עם מי שלקה במחלה ממארת, אך דעתי שונה משל רבים.
לאחרונה חשף מגיש רדיו את מחלת הסרטן שבה לקה. הוא עשה זאת במהלך שידור, דבר שבעיניי לא ייעשה. מדובר בשימוש במשאב ציבורי ובהפקעת מיקרופון לצורך פרסום עניין פרטי – גם אם מדובר במחלה קשה. אין בכך שום אומץ לב ציבורי ואין בכך שום דוגמה ציבורית.
לא הייתה לי שום טענה אם אותו מגיש היה מפרסם את דבר מחלתו בחשבונותיו הפרטיים ברשתות החברתיות; כפי שעשה זאת למשל אחד מכתבי הבריאות, שבחר להצטלם ללא חולצה, וסיפר על ניתוח שעבר להסרת גידול מלבו.
לפני מספר חודשים שודר בטלוויזיה סרטו של במאי מקצועי שאני מעריך, שבו נחשפה התמודדותה של אשת טלוויזיה עם מחלה שבה לקתה. בעיניי מדובר בחשיפה שעוררה הרבה תהיות, במיוחד משום שהסרט לא כלל שום עניין ציבורי. לא ברור לי מדוע היא בחרה לחשוף בסרט את עצמה, את משפחתה ואת ילדיה, ומדוע נזקקה לכך.