שנת 2022 המסתיימת בימים אלה עומדת בסימן מובהק של הסלמה ביטחונית ביהודה ושומרון, ושל עלייה בהיקפי הטרור הפלסטיני. ההידרדרות באיו"ש חלה דווקא כאשר מאז מבצע עלות השחר באוגוסט מול הג'יהאד האסלאמי נורו מרצועת עזה שלוש רקטות בלבד, כשבנוסף לא נרשמו אירועים חריגים על גדר הגבול.
התקופה האחרונה היא אולי השקטה ביותר בעוטף עזה מאז ההתנתקות ב־2005. לכך יש לצרף את ההישגים של צה"ל וחיל האוויר בשנה נוספת של מערכה מול האיראנים בסוריה ובאזורים אחרים במזרח התיכון, מבלי שהאחרונים מצליחים לגבות מישראל מחיר; הגברת התיאום המבצעי עם האמריקאים; הידוק שיתופי פעולה עם צבאות המזרח התיכון והמפרץ; התקדמות בתוכניות, ביכולות, בחימושים וברמת הכשירות של חיל האוויר לפעול באיראן ולתקוף מטרות, בהתאם לתרחישים שונים שעשויים להתפתח.
אם רק אפשר היה לנתק את המצב הביטחוני המתערער באיו"ש והעלייה בהיקפי הטרור, מבחינת בכירי המטה הכללי אפשר היה לסמן וי על שנה מבצעית מוצלחת ויציבה ביטחונית. בנוסף, גם מול חיזבאללה בצפון, למעט מתיחות נקודתית סביב סוגיית המים הכלכליים עד שנחתם ההסכם עם לבנון, זו הייתה שנה שקטה במיוחד, אף שגם חיזבאללה ספג פגיעות משמעותיות בנכסים צבאיים חשובים שלו בסוריה.
אבל המצב הביטחוני המסלים בזירה הפלסטינית הוא זה ששאב השנה את צה"ל. ההסלמה בגדה יצרה פגיעה מתמשכת בכשירות ובמוכנות של צבא היבשה למלחמה, כאשר לא פחות מ־25 גדודים נמצאים בפעילות רצופה זה חודשים באיו"ש. ההסלמה נמשכת כעשרה חודשים, ועל פי הערכות מערכת הביטחון צפויה להימשך ואולי אף להתעצם בחודשים הקרובים.
מנגד, הפעילות של צה"ל בחודשים אלה תחת שם קוד של המבצע המתמשך "שובר גלים" בג'נין, בשכם ובמחנות הפליטים מתבצעת בהיקפים חסרי תקדים גם בהסתכלות של שנים רבות אחורה. זאת לנוכח הצורך המתחייב לפעול באזורים אלה כדי לסכל עשרות פיגועים מתוכננים, במצב שבו מנגנוני הביטחון הפלסטיניים איבדו שליטה על השטח.
כמשל הביצה והתרנגולת, הפעילות בלב מחנות הפליטים נדרשת כדי לעצור מבוקשים בטרור ולסכל, אבל היא גם מייצרת חיכוך גבוה מאוד עם חמושים פלסטינים, הפרות סדר אלימות במיוחד, ומכאן מספר הרוגים גבוה בצד הפלסטיני, שמתקרב השנה ל־160. בצה"ל מציינים כי מרבית ההרוגים הם מחבלים שנהרגו בחילופי אש עם לוחמי צה"ל, בנוסף למחבלים שנהרגו במהלך ביצוע פיגוע. במקביל, גם מספר ההרוגים בהפרות סדר נמצא במגמת עלייה.
מנגד, 31 ישראלים נרצחו השנה בפיגועי טרור, מתוכם שמונה לוחמים שנפלו בפעילות מבצעית או בפיגועי טרור שכוונו נגד כוחות צבא. אלה כבר מספרים גבוהים המתקרבים לנתוני גל טרור הסכינים מספטמבר 2015, כאשר בתקופה של קצת יותר משנה נרצחו אז 47 ישראלים.
אומנם כמות הפיגועים בגל טרור הסכינים ב־2015 הייתה גבוהה משמעותית מאשר בהסלמה האחרונה, אבל במקרים רבים את טרור הבודדים באמצעות סכינים או דריסות החליפו מחבלים שגם כאשר הם פועלים לבדם, בידיהם רובים או אקדחים. בשנים האחרונות כמות הנשק הבלתי חוקי שזלגה לשטחים בעיקר מגבול ירדן היא בלתי נתפסת, ומערכת הביטחון התעוררה מאוחר ומשקיעה יותר מאמץ בחודשים האחרונים. 285 פיגועי ירי נרשמו בשנה האחרונה לעומת 61 ב־2021, 31 בשנת 2020 ו־19 אירועים בשנת 2019.
הצירוף של הפיגועים בנשק חם, שפוטנציאל הקטלניות שלהם גבוה, חולשת מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, העימות המדיני המחריף בין ירושלים ורמאללה והאלימות שהתגברה בשטח בין יהודים לפלסטינים – כל אלה יחד אינם מבשרים טובות לתחילתה של שנת 2023, כאשר במערכת הביטחון נערכים לחודשים ארוכים נוספים של הסלמה ביטחונית.
מחיר ההפסד של ישראל מהמשך ההסלמה ביו"ש הוא גבוה במיוחד, בשל השחיקה כאמור במוכנות ובכשירות המבצעית של כוחות צה"ל, הפגיעה בתחושת הביטחון של אזרחים ישראלים רבים והמחירים בעולם ובמוסדות האו"ם שמשלמת ישראל בשל אירועים חריגים שזוכים לחשיפה גבוהה בתקשורת הבינלאומית.
הכל פוליטי
המצב ביהודה ושומרון הוא גם זה שתופס את הנתח המרכזי בעיסוק התקשורתי והציבורי. על רקע המשבר הפוליטי בישראל, סיטואציות מבצעיות טקטיות בשטח, ויכוחים על נוהלי הפתיחה באש וכן אירועים חריגים אל מול פעילי שמאל או ימין – העמידו את בכירי הצבא בלב זירת ההתגוששות.
אם בעבר מרבית הביקורת על התנהלות הצבא הגיעה מצד ארגוני שמאל, ביקורת שאיתה התמודד בקלות יחסית, הביקורת מהצד הימני של המפה הפוליטית יוצרת סחף ברשתות החברתיות. התחושה הרווחת בקרב קצינים רבים היא כי יש גורמים פוליטיים בימין הקיצוני המבקשים במכוון ליצור הפרדה בין "הלוחמים הגיבורים" לבין "הקצונה הבכירה המנותקת והרופסת".
השבוע היה זה תורו של הרמטכ"ל אביב כוכבי לחטוף את האש באופן ישיר. לא ברשתות החברתיות או מראש מועצה בשומרון, אלא משני שרים מרכזיים ערב השבעתם בממשלה החדשה: בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, שטענו לפוליטיזציה שעושה הרמטכ"ל בצבא.
היה זה לאחר שהתפרסמה שיחת הטלפון בין הרמטכ"ל וראש הממשלה (אז המיועד) נתניהו. באותה שיחה, שהתקיימה על פי כל הנהלים והאישורים, ביקש כוכבי מנתניהו שייעתר לכך שהצבא יציג לו באופן מסודר את המשמעויות מפיצול האחריות על המינהל האזרחי באיו"ש, הכפפת הפלוגות במג"ב איו"ש לסמכותו של השר לביטחון לאומי, שינוי מעמד הרבצ"ר ודרך המינוי שלו, וכן סעיפים נוספים.
אין ויכוח על סמכות הדרג המדיני לשנות ולחוקק חוקים חדשים ולהתוות מדיניות או לשנות הנחיות, כל עוד ההחלטות עומדות במבחן החוק, אפילו אם הדרג המקצועי מתנגד לאותם שינויים. הדרג הנבחר ממונה על הדרג המקצועי, גם כאשר מדובר בגוף חזק ובעל עוצמה כמו הצבא ומוסד הרמטכ"לות. אנחנו מדינה שיש לה צבא, ולא להפך. אבל לא זה הסיפור.
חקיקת הבזק שדרשו השותפות הקואליציוניות כמס רצינות מנתניהו, אולי משום שלא האמינו כי יעמוד בהסכמים, יצרה מצב תקדימי נדיר שבמסגרתו שינויים גדולים בעלי משמעות עצומה נעשו ללא כל התייעצות או הצגת משמעויות מצד הצבא. זו הייתה מחובתו הערכית והמקצועית של כוכבי להרים דגל, ואין בכך הצבת קו אדום של הרמטכ"ל כלפי הדרג המדיני, כפי שהיו כאלה שניסו לצבוע את המהלך.
כוכבי לא התייחס בתקשורת להתנגדותו, ולא נאם על כך בטקס צבאי או שיגר איגרת למפקדים. את הביקורת הוא אמר באופן ישיר לממונים עליו, שר הביטחון גנץ וראש הממשלה לפיד, שעדיין כיהנו בתפקידם, וביקש היתר לקיים את השיחה עם נתניהו. השרים בן גביר וסמוטריץ' יודעים היטב שכוכבי לא חרג בדבר מסמכותו.
הטענה לספין פוליטי של הרמטכ"ל, גם אם לא נאמרה באופן מפורש על ידי השניים, היא על סוגיית הדלפת השיחה. ברמיזות ובקונספירציות, כתרבות של אחרוני הצייצנים בטוויטר, האשימו אותו בביצוע מהלך פוליטי. חבר הכנסת אלמוג כהן מעוצמה יהודית אף הגיש הצעת חוק להארכת תקופת הצינון של הרמטכ"ל ללא פחות מחמש שנים עד לכניסתו לפוליטיקה, וסמוטריץ' הגדיל לעשות כשדרש תקופה של עשר שנות צינון.
במשך כהונה שלמה עשה כוכבי מאמץ גדול שלא להיות מתויג פוליטית, אבל בחודשים האחרונים לכהונתו סומן גם הוא כמי שעתיד להצטרף בעתיד לאגף הצבאי במחנה "רק לא ביבי".
בא לעבוד
סוף שנת 2022, מעבר לסיכום השנה הביטחונית, עומד בסימן היחסים הצפויים שבין הדרג המדיני והצבאי. באופן סמלי השנה הזו גם מתחילה בהנהגה ביטחונית חדשה.
שלושה שבועות בלבד לאחר כניסת שר הביטחון יואב גלנט לתפקיד, יחליף הרצי הלוי את הרמטכ"ל כוכבי. שני הבכירים, גלנט והלוי, מבינים היטב כי לצד האתגרים הביטחוניים הגדולים שעומדים בפניהם, החודשים האחרונים שבהם צה"ל עמד בלב סערות פוליטיות הם פוטנציאל נזק אדיר לצבא ולתפקודו.
הלוי, כקצין בכיר במשך שנים ארוכות במטה הכללי, אינו ידוע ככזה שרודף אחר פרסום ויחסי ציבור, ואת רוב תפקידיו ביצע בפרופיל תקשורתי נמוך. לצד זאת הוא מוכר כקצין בעל עמוד שדרה שלא חושש להגיד את עמדתו המקצועית, גם כאשר היא אינה נעימה לאוזנם של הממונים עליו. השניים מכירים זה את זה היטב מהשירות הצבאי, וגלנט העריך מאוד את תפקוד חטיבת הצנחנים במבצע עופרת יצוקה, כאשר הלוי היה מפקדה וגלנט כיהן כמפקד פיקוד הדרום.
בין השניים צפויות חוסר הסכמות טבעיות. מצד אחד ישנו שר ביטחון שיבקש להיות דומיננטי, מצד שני ישנו רמטכ"ל חדש המבקש לבסס את מעמדו. במצב היחסים הטעון גם כך בין בכירים בצבא לבין חלק מהשרים בממשלה החדשה וחוסר הוודאות של השלכות השינויים בתוך מערכת הביטחון – בקשר בין גלנט להלוי טמונה חשיבות רבה בשמירה על יציבות המערכת הביטחונית והוצאתה מלב הוויכוח הפוליטי.
זה לא יהיה קשה מדי להמר כי בעימות שעוד לא נאמרה בו המילה האחרונה בנוגע לסמכויות על המינהל האזרחי, הכפפת מג"ב איו"ש לשר בן גביר, שינוי מעמד הרב הצבאי הראשי וסעיפים קואליציוניים נוספים שבהם רואה הצבא בעיה חמורה, עמדתו של גלנט אינה שונה באופן מהותי. הוא מבין לחלוטין את הביקורת מצד הצבא כי שינויים בסדר גודל כזה אמורים להתבצע רק לאחר עבודת מטה, כאשר הדרג הצבאי וגורמי מקצוע נוספים צריכים להציג את המשמעויות הנגזרות בשטח עוד בטרם מתקבלות ההחלטות, כפי שביקש הרמטכ"ל כוכבי מנתניהו.
גלנט לא ידוע ככזה שמוותר בקלות על גבולות גזרת האחריות שלו, כך שעימות בינו לבין סמוטריץ' ובן גביר סביב המינהל האזרחי והסמכויות על מג"ב נראה כמעט בלתי נמנע. אבל זה לא רק עניין של גבולות גזרה ואגו. גלנט, מתוקף ניסיונו הצבאי כאלוף בדימוס, מבין היטב כי מימוש ההסכמים הוא מתכון לכאוס מוחלט בשטח, ועוד במצב של חוסר יציבות ביטחונית.
את מפקד פיקוד המרכז האלוף יהודה פוקס מכיר גלנט היטב ומעריך לאחר שזה כיהן כקצין האג"ם שלו בפיקוד הדרום. בעימותים שעלולים להתפתח בין דרגי המקצוע השונים, כאשר על פי חוק מפקד פיקוד המרכז הוא הריבון בשטח, אפשר להניח כי את הגיבוי יבחר גלנט להעניק לצבא ולמפקד הפיקוד, גם על חשבון חיכוכים עם הציונות הדתית ועוצמה יהודית.
הממשלה הטרייה היא אומנם ממשלת ימין־ימין, אך בפועל יש בה גוונים רבים. סביר להניח כי גלנט, בניגוד לקודמו גנץ, לא ייפגש פיזית עם אבו מאזן, אבל הוא מבין היטב את חשיבות הקשר והאינטרס של ישראל בתיאום עם מנגנוני הביטחון הפלסטיני ואת הזהירות הנדרשת בכל הקשור להתנהלות באיו"ש בסוגיות אזרחיות כדי להימנע מעימותים עם האמריקאים. גם בנוגע לרצועת עזה לא צפוי שינוי מדיניות מובהק מצד צמרת מערכת הביטחון.
לפני עוד הסלמה ביהודה ושומרון, שקל להידרדר אליה אבל קשה לצאת ממנה, אחד האתגרים המרכזיים של גלנט כשר ביטחון בפתח 2023 יהיה לייצב את המצב הביטחוני באיו"ש כדי שצה"ל יוכל לחזור לשגרת אימונים ולכשירות שנפגעה בשנה האחרונה.
כמי שצפוי להחזיק בעמדות פרגמטיות ביטחוניות, האתגר הפוליטי שיעמוד לפתחו של גלנט הוא לא פחות מורכב. בקלות רבה הוא יכול למצוא עצמו דווקא כסמן השמאלי של ממשלת הימין וזה שנוח להסיט לכיוונו את חצי הביקורת, כאשר העימות בינו לבין השרים סמוטריץ' בן גביר הוא כמעט מובנה בהסכמים הקואליציוניים. מה שבטוח, את הגב שלו אל מול המערכת הפוליטית הצבא יצטרך בוודאות.