תשמעו סיפור: כשהוקמה ממשלת הרוטציה נתניהו־גנץ, מנוחתה עדן, קיבלה אורית פרקש־הכהן את תיק הנושאים האסטרטגיים וההסברה. לתפקיד מנכ"ל המשרד היא בחרה בדובר צה"ל לשעבר תא"ל (במיל') רונן מנליס, שעבר את ועדת המינויים. בישיבת הממשלה שבה הובא מינויו של מנליס לאישור, הפתיע נתניהו כשקטע את הדיון מיד בתחילה ושאל "בשביל מה יש משרד הסברה?".
הנורבגים באים: אלו חברי הכנסת החדשים שיכנסו מטעם הליכוד
ח"כ בליכוד בביקורת על אמסלם: "לא צריך לעשות את הדברים דרך התקשורת"
ניסו להסביר לו שיש משרד הסברה כבר שנים רבות. פעם הוא היה מסונף לתיק ירושלים, פעם לתיק התפוצות, פעם לאסטרטגי. בקיצור, לא הייתה תשובה מסודרת. "אין צורך במשרד הסברה", הוסיף נתניהו, "זה מיותר". "את בכל זאת רוצה את מנליס?", שאל את השרה הטרייה. פרקש־הכהן השיבה שכן. "אז אני מציע להביא להצבעה אחת את ביטול תיק ההסברה הלא נחוץ ואישור מינויו של מנליס למנכ"ל המשרד לנושאים אסטרטגיים", הציע נתניהו.
כך היה. בהחלטה של חצי רגע ובעקבות דיון של חצי שנייה הועלם משרד ההסברה מהעולם. למחרת יצאה על נייר רשמי של משרד ראש הממשלה הוראה כתובה מיוחדת של נתניהו למחוק את המילה "הסברה" משמו של המשרד בכל מקום אפשרי. בכניסה, ביציאה, מעל החדרים, באתרים ועל נייר המכתבים. כך היה.
אתמול הקים נתניהו מחדש את משרד ההסברה כדי להפיס את דעתה של השרה גלית דיסטל־אטבריאן, אבל זה לא נגמר כאן. זוכרים את מנליס? ובכן, הוא נכנס לתפקיד, למד אותו והגיע למסקנה שהמשרד לנושאים אסטרטגיים מיותר. מנגנון מיותר, ניירת מיותרת, פקידים מיותרים, כפילויות. כמנכ"ל המשרד הוא שיגר עבודה כתובה תחת הכותרת וההמלצה לסגור את המשרד. כך היה. המשרד נסגר בתקופת ממשלת לפיד־בנט.
עכשיו פתח אותו נתניהו מחדש כדי להכניס את מקורבו, איש סודו ונאמנו רון דרמר לתוך האוהל, שממנו ינהל את ענייני החוץ של ישראל.
נתניהו השאיר את העמדה החיונית של ראש מערך ההסברה הלאומי לא מאוישת במשך שש שנים רצופות. רק אחריו מינה נפתלי בנט את אלעד טנא לתפקיד (לפיד החליף אותו). נתניהו סירב למנות מסבירן לאומי בתקופת משבר הקורונה כדי שיתאפשר לו להסביר לציבור כל ערב איך עוטים מסיכה ואיך משתעלים.
לאורך רוב הקריירה שלו רואה נתניהו בעצמו מר הסברה, ולא מוכן שאף אחד אחר יתקרב למשבצת הזו. בעידן הנוכחי, כשגורלו של נתניהו נתון בידי שותפיו ומורדיו הפוטנציאליים, הוא רחוק ממה שהיה פעם: הוא חלש, לחיץ וסחיט. לפני שבועיים הוא מינה את מאי גולן לתפקיד סגנית שר, אתמול היא שודרגה לתפקיד שרה. כנראה הצטיינה. אה, בעצם, היא לא הספיקה לכהן כסגנית שר, כי התברר שזה מעבר למכסת הסגנים במשרד ראש הממשלה. כך או אחרת, זה היה אחד השדרוגים המהירים בהיסטוריה.
דיסטל־אטבריאן, מצדה, תתמקד במאמץ הסברה לאומי סביב הרכב הממשלה, התיקים, האגפים שנקרעו, הסמכויות שחולקו והסחורות שסופקו במסגרת ממשלת ה"ימין על מלא" שקמה כאן. משהו רע עובר על הממשלה הזו. תוכנית משפטית שאינה אלא הפיכה שלטונית והתנקשות בערכי הדמוקרטיה הבסיסיים ביותר. היטפלות לגימיקים מגוחכים דוגמת ההוראה למשטרה לאסור הנפת דגלי פלסטין, ובעקבותיה שגיאה אסטרטגית של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שהורה למשטרה להשתמש במכת"זיות גם בתל אביב, ולא רק בירושלים.
בן גביר הוסיף, במו פיו, אלפי מפגינים להפגנה הבאה בהבימה. גם אם נתעלם מכך שבן גביר אמר רק לפני שנה ש"חסימת כביש זה לא נורא" על הפגנות של פעילי ימין לאחר מותו של אהוביה סנדק, מדובר בשגיאה התנהלותית והוצאת אנרגיה על המטרה הלא נכונה.
אני זוכר את האינתיפאדה הראשונה ואת הסיוט הסיזיפי שלנו, החיילים, במאמץ אין־סופי להסיר את כל דגלי פלסטין שהונפו מעל כל תורן, עמוד חשמל, חוט חשמל, כביסה או דוד שמש רעננים. לקח שנים לרדת מהעץ המטופש הזה, שהפך את הדגלים הללו לעניין אסטרטגי בעל חשיבות עליונה לביטחון הלאומי.
תזכורת לבן גביר: המשילות שהבטחת להחזיר לא קשורה לכיכר הבימה. היא נדרשת בנגב ובגליל. הציבור לא יקנה ממך חרוזים, הוא ידרוש תוצאות. ולא, מכת"זיות בתל אביב לא יספקו אותן. תודה.