מרבית הקשב התקשורתי על רקע כניסתו של הרצי הלוי ללשכת הרמטכ"ל בקומה ה־14 בקריה, הופנתה למתחים שבין הדרג המדיני לצבאי. זאת על רקע ההסכמים הקואליציוניים המבקשים לשנות מהותית את גבולות האחריות של הצבא על המינהל האזרחי, ולחלק מחדש את הסמכויות בין השרים.
וכשההמולה כה רבה, אפילו כותרות בנוגע לאיראן נדחקו לקרן זווית. בתמונת מצב ביטחונית יציבה יחסית מול חיזבאללה בצפון וחמאס בדרום, שני המוקדים הקוטביים הללו של איראן ויהודה ושומרון הם שצפויים לעמוד במרכז סדר היום הביטחוני של ישראל בשנה הקרובה. באופן טבעי, גם אם הציבור לא מרגיש זאת באופן יומיומי, הסיכוי להתנגשות צבאית ישירה בין ישראל לאיראן גובר והולך.
זה לא קורה ביום אחד, אבל לאחר עשר שנות תקיפות המיוחסות לישראל בסוריה ובאזורים נוספים במזרח התיכון נגד מטרות איראניות, האפשרות לאסקלציה הופכת לממשית יותר, והשנה הקרובה עשויה לעמוד בסימן הגברת הלחץ הצבאי הישראלי על איראן - וזאת לא רק בהקשר סוגיית הגרעין.
למרות הדיבורים הרבים על תקיפת אתרי הגרעין האיראניים, האפשרות הסבירה יותר להידרדרות מול איראן בזמן הקדנציה של נתניהו כראש ממשלה ושל הלוי כרמטכ"ל, עוד לפני קבלת החלטה על יציאה למלחמה, הינה אסקלציה במערכה שכבר מתרחשת בין ישראל לאיראן. כלומר, סבירות של החלפת מהלומות ישירות.
דוגמה אפשרית היא תקיפה באיראן של חיל האוויר בתגובה להצלחה מבצעית של טהרן ופגיעה במטרות בישראל, בין שבאמצעות פעולה איראנית ישירה של משמרות המהפכה (כמו הניסיונות בזמנו לשלוח מל"טים שיחדרו לשטח ישראל), ובין שבאמצעות המיליציות שפועלות באזור בחסות השלטון באיראן.
יש מי שאולי סבור כי מדובר בתרחיש דמיוני, אך לציבור לא ידועים כל הסיכולים מצד מערכת הביטחון של ניסיונות או כוונות ירי טילים, החדרת מל"טים ופעולות עוינות אחרות שתוכננו לפגיעה במטרות בישראל או ביעדים ישראליים ברחבי העולם בשנים האחרונות. הצלחה עתידית של אירוע בתרחיש כזה, שעלול להוביל לנפגעים בקרב אזרחים בישראל, לפגיעה במטרה צבאית, או לפגיעה ביעד ישראלי בעולם, עשויה לדרוש מישראל וצה"ל תגובה חריפה.
שאלת הכתובת לתגובה הישראלית – הקרובה בסוריה; הקרובה פחות בעיראק או בתימן; או הרחוקה אלפי ק"מ באיראן – צפויה לעמוד כדילמה בפני הדרג המדיני. כאשר מדברים על תוכניות ואימוני חיל האוויר בשנתיים האחרונות לתקיפה באיראן, מדברים למעשה גם על סבב מהלומות ולחימה ישירה עם איראן ללא קשר, כאמור, לסוגיית הגרעין. השנתיים האחרונות עמדו בסימן התקדמות משמעותית בתוכניות המבצעיות לתקיפת יעדים מרוחקים, באימונים, ביכולות ובהצטיידות בחימושים מתקדמים ויקרים מאוד.
נכון להיום, מבחינה מבצעית יש לישראל יכולות מגוונות לתקיפה אפקטיבית באיראן, אבל בכך אין די לצורך תקיפה אפשרית של מתקני הגרעין. בעניין הזה קיימים פערים, והם מהותיים. במידה רבה, זו האפשרות הסבירה יותר להתפתחות הסלמה מול איראן בשנים הקרובות. כפי שפרסמנו ב"מעריב" בשבועות האחרונים, העמדה המובילה במערכת הביטחון היא כי ישנה שעת כושר לעלות עוד מדרגה בהפעלת לחץ צבאי נגד איראן, וצה"ל והמוסד רואים זאת דרך משקפות שונות.
צה"ל מצוי, על פי פרסומים, במערכה לצמצום ההתבססות של איראן במזרח התיכון, ועל פי תפיסה זו - לפגיעה בבכירים במשמרות המהפכה הפועלים על אדמת סוריה עשויה להיות אפקטיביות בהאצת קצב ההתבססות של איראן בסוריה ובפגיעה בפרויקטים של התעצמות המשותפים לה ולחיזבאללה בנושא הטילים, אמצעי לחימה מדויקים ומערכות הגנה מתקדמות.
בצמרת הצבא אומנם סבורים שהוצאה מוחלטת של איראן מסוריה לא תקרה ללא מהלך מדיני בינלאומי, שאינו נראה כרגע באופק, אבל סבורים כי את קצב ההתעצמות וההתבססות של איראן באזור ניתן לעכב בלחץ נוסף ובפגיעה בקצינים בכירים ובמוקדי ידע איראניים הפועלים באזור. הבעיה המרכזית היא שמוקדי ההתעצמות, כולל פרויקט הטילים המדויקים, מועתקים יותר ויותר ללבנון, שם נהנה חיזבאללה מחסינות מתוך כך שישראל אינה מעוניינת במלחמה.
המוסד, לעומת זאת, תומך גם הוא בהגברת הפעלת הכוח כנגד איראן, אבל כאן הנסיבות מעט שונות. המוסד דוגל בפעולות מנע שגם מהוות דרך להגברת ההתרעה בעקבות הניסיונות החוזרים ונשנים של איראן לפגוע במטרות או באישים ישראלים בחו"ל. המוסד אף דוגל בפעולות במרחבי עולמות הצללים, לצורך פגיעה בפרויקט הגרעין האיראני.
שאלת האפקטיביות
במערכת הביטחון מודעים למגבלות הכוח הצבאי לבדו, כשגם בשלב מוכנות מתקדם יותר של חיל האוויר, היכולת לפגוע בפרויקט הגרעין האיראני נעה בטווח שבין עיכוב לשיבוש, אך אין שימוש במושגים מוחלטים, כי לאחר תקיפה כזו סדר העולם ישתנה באופן מוחלט. השיח הטכני שאותו ניתן לנהל באופן מוגבל בלבד, פומבית ובתקשורת, על הערכת היכולת הצבאית של ישראל לפגוע בפרויקט ובאתרי הגרעין באיראן ומה מידת הנזק המשוער שניתן לגרום, הוא שיח משמעותי וחשוב. מנגד, האיראנים הפיקו לקחים ופיזרו וביצרו עוד יותר את מתקני הגרעין החיוניים שלהם מתחת לפני האדמה.
מדובר בלקחים מתקיפות קודמות של אתרים גרעיניים כפי שבוצעו על ידי ישראל בעיראק ובסוריה, אבל לא פחות מכך, גם מתוך ניתוח של המציאות והשיח בישראל שהתנהל בתחילת העשור הקודם בדבר האפשרות של תקיפת אתרי הגרעין. השיח אצלנו קידם עוד יותר את תוכניות ההגנה של איראן מפני תקיפה אווירית אפשרית.
יחד עם ההצהרות התוקפניות בישראל, כולל המסר הישיר של נתניהו לאיראן בטקס המינוי של הרמטכ"ל הרצי הלוי: "לא נחכה שחרב חדה תונח על צווארנו", או הצהרות קודמות של ראש המל"ל צחי הנגבי כי נתניהו צפוי לתקוף באיראן במהלך הקדנציה הקרובה שלו, צפות שאלות מדיניות כבדות משקל, כמו גם המוכנות הנדרשת למלחמה שעלולה לפרוץ במקביל גם בזירה הצפונית מול חיזבאללה ואולי אף בזירות נוספות.
מעל הכל עומדת שאלת האפקטיביות ומידת הנזק המעשי שתקיפה אפשרית צפויה לגרום לתוכנית הגרעין האיראנית, לצד סוגיות של עלות מול תועלת לפעולה כזו. ברקע יש הטוענים שגם לחיל האוויר האמריקאי, בעל היכולות העצומות ביותר בעולם, אין אפשרות ממשית להשמיד לחלוטין את פרויקט הגרעין של איראן.
אלה בדיוק הסוגיות שהיו על השולחן גם בסיבוב הקודם, כאשר תקיפה ישראלית עמדה על הפרק בתחילת העשור הקודם. ראשי מערכת הביטחון דאז, ראש המוסד מאיר דגן והרמטכ"ל גבי אשכנזי, התנגדו להעלאת הכוננות באמצעות דריכת המערכת הביטחונית לאפשרות של תקיפה באיראן. שר הביטחון אהוד ברק היה בתחילה קרוב יותר לעמדת נתניהו, אך בהמשך נסוג בעניין זה.
בין שנתניהו השתכנע בזמנו כי מדובר במהלך לא נכון, או שהבין כי אין לו רוב בקבינט, כל זה שייך להיסטוריה. במציאות הפוליטית הנוכחית וביחסי הכוחות הברורים שביצרו את כוחו הרב של נתניהו כראש ממשלה, רוב בקבינט לעמדת ראש הממשלה בסוגיות הביטחוניות הוא בבחינת עובדה כמעט מוגמרת, גם בהינתן שמערכת הביטחון תציג עמדה מקצועית אחרת.
לנוכח הכוח הפוליטי שיש היום בידי נתניהו, גם בסוגיות הרות גורל כמו אפשרות של תקיפה באיראן, קשה לראות כוח אחר שיעצור אותו במקרה שרה"מ יחליט על מימוש אפשרות זאת. עם זאת, למרות ההצהרות התקיפות, גם נתניהו מבין היטב את מגבלות הכוח ואת הצורך במחשבה פרגמטית, מתוך ניתוח שנכון לעכשיו היעילות המבצעית של תקיפה כזו שנויה במחלקות אל מול ההשלכות האפשריות שלה במישור המדיני והצבאי. זאת כאשר ההערכה המובילה במערכת הביטחון היא שתקיפה באיראן תוביל למלחמה גם מול חיזבאללה.
זו סיבה נוספת לכך שתקיפה באיראן אינה עסק פרטי של חיל האוויר וגופי המודיעין בישראל, אלא גם סוגיה של מוכנות גבוהה בהגנה על העורף וכשירות מלאה של מערך היבשה למלחמה בלבנון. קשה לנתק את הצורך בכשירות הזו של צבא המילואים והסדיר למתרחש ביהודה ושומרון, כשהסלמה נוספת בגזרה זו עשויה להשפיע עוד יותר על העיסוק המרכזי של הצבא, בניגוד מוחלט לאינטרסים המובהקים של מדינת ישראל.
גם האיראנים מבינים זאת היטב, ומשקיעים מאמצים ומשאבים בתמיכה בארגוני הטרור באיו"ש. גזרה זו מתפקדת במעמד "הקוץ בישבן" עבור ישראל, והסלמה נוספת וצורך להוסיף לסדרי הכוחות יחידות מילואים רבות יפגעו בתוכניות הרמטכ"ל הנכנס לשפר את כשירות הצבא אל מול הפערים שיש במערך המילואים ובצבא היבשה, כחלק מההיערכות למלחמה רב־זירתית.
בונים על האמריקאים
בהינתן שהאיראנים עדיין רחוקים מהחלטה לפרוץ לעבר הפצצה ונוטים לבסס את עצמם במרחב החסינות, ולמרות ההצהרות והכוח שיש בידי נתניהו להוביל לתקיפה באיראן, ניתוח המציאות הפרגמטית בשלב הזה אינו מוביל אותו לשם. גם נתניהו, סביר להניח, יחפש אפשרויות נוספות, בעיקר מול האמריקאים, לנוכח הקיפאון במו"מ להסכם הגרעין.
בינתיים איראן ממשיכה להתקדם באטיות אך בעקביות בתוכנית הגרעין שלה. העשרת האורניום לרמה גבוהה של 90% נותרה כעניין של החלטה ולא של יכולת, ומבחינה טכנית - ביכולתה לבצע זאת תוך שבועות בודדים.
בישראל יש נטייה לקשור באופן כמעט בלעדי את השיח הציבורי סביב מערכה אפשרית מול איראן ובנות בריתה, לתקיפה מוקדמת של מתקני הגרעין, ומכאן למלחמה אפשרית גם בזירה הצפונית. הרמטכ"ל היוצא אביב כוכבי אמר אומנם בראיון הפרישה שלו ב"מעריב" כי "כבר היום יש בידי צה"ל וחיל האוויר יכולת לעמוד בהגדרות הדרג המדיני לפגיעה בפרויקט הגרעין של איראן. צה"ל ביום פקודה יידע לפגוע פגיעה משמעותית בפרויקט הגרעין האיראני". אך לצד זאת הוסיף כוכבי, בנוגע לחיזבאללה, כי "ההנחה היא כי כאשר הולכים על תקיפה באיראן, המצב עשוי להתלקח גם בזירה הצפונית.
אי אפשר באמת לנתק בין פעולה באיראן לבין מלחמה כוללת בזירה הצפונית, ולכך מכוונות כל התוכניות המבצעיות שלנו, בניין הכוח והצטיידות באמצעים מתאימים". כוכבי סיכם את העניין באומרו: "יש לנו מספר תוכניות מגוונות, מיכולות תגובה מול פעולה של האיראנים ועד להשמדה של מתקני הגרעין". לגבי סוגיית הגרעין, כמו הרמטכ"ל הנכנס כך גם היוצא מעדיף שבכל הקשור לאופציה צבאית, האמריקאים הם שיובילו אותה, אך נכון לעכשיו קשה לראות את זה מתממש.
החזרה למו"מ על הסכם הגרעין אומנם ירדה בשלב הזה מהפרק, בשל הסיוע המאסיבי של אמצעי לחימה שאיראן מגישה לרוסיה במלחמתה באוקראינה, כמו גם הפגיעה החמורה בזכויות אדם על אדמת איראן. זה אינו מצב שבמסגרתו צמרת הממשל האמריקאי יכולה לאפשר תמונות של חתימה על הסכם גרעין עם איראן, אבל אין זה אומר מנגד כי הם זנחו את שאיפתם להסכם, ובוודאי אין בכך כדי להעיד כי בכוונתם להפעיל לחץ צבאי על איראן.
בישראל מקווים שלכל הפחות האמריקאים יגבירו את הלחץ הכלכלי ואת עול הסנקציות על טהרן. בצמרת הממשלה הקודמת, כמו זו הנוכחית, רואים בחתימה על ההסכם כפי שהתגבש פגיעה חמורה באינטרסים של ישראל, אבל גם המצב הנוכחי של מציאות ללא הסכם יוצר בעיות חמורות לישראל ולעולם כולו. את הידע חסר התקדים שקיים כעת באיראן בתחום העשרת האורניום לרמות הגבוהות, התקנת צנטריפוגות מתקדמות והפעלתן – ספק אם תקיפה מוצלחת ככל שתהיה תוכל לקחת לאחור.
איראן אומנם לא נמצאת במרחק נגיעה מפצצה גרעינית, אך בשנתיים האחרונות עשתה בדרך לשם צעדים אסטרטגיים חשובים, לפחות בהתקרבות לאזורי החסינות. איראן ממשיכה להשיג את היעדים שלה באופן אטי ומבוקר, מתחת לרדאר, במטרה לא "לעשות גלים".
בישראל יידרשו לגבש מדיניות גם למצבי הביניים, כיצד לפעול במישור הביטחוני והמדיני, מעבר לאיומים חלולים בתקיפה מבלי שהנושא נמצא כרגע על שולחן הדיונים כתוכנית לביצוע.
כך או כך, נתניהו – שמבקש למקד את חזונו המדיני־ביטחוני במערכה מול איראן, בהרחבת הסכמי אברהם ובחיזוקם – מבין היטב כי המשך ההסלמה ביהודה ושומרון או החלטות ישראליות חד־צדדיות, יקשו עליו מאוד במימוש האינטרסים המדיניים והביטחוניים שהוא מציב בראש סדר העדיפות שלו.