הולך ומסתבר שהממשלה בולעת בבהילות נתחים גדולים מיכולתה לבלוע, והיא פשוט נחנקת. כל מה שאתם שומעים אלה חרחורים של מחרחרי מלחמה. מילא כלכלה, משפט, חינוך, תקשורת ותרבות – להקיא ולשרוד. במשרד הביטחון ובצה"ל נחתכים ענייני חיים ומוות, ויש חובה להבין את האירועים הרלוונטיים בזמן אמת.
לפני כעשרה ימים דווח כי "גדוד נכנס למחנה הפליטים בג'נין… שהיה בשליטת חמושים... ההמון השליך אבנים, מטענים וירה מכל עבר במשך שלוש שעות", הכוח הרג עשרה ו"יצא ללא שריטה". המטרה לא הייתה לסכל פצצה מתקתקת כפי שנטען.
כדי להמשיך את האחיזה הצבאית בגדה, צה"ל היה חייב להיכנס למחנה הפליטים במטרה להוכיח שליטה. במלחמת גרילה עירונית מול כוח עדיף, לא נכנסים בו ראש בראש אלא מנהלים התפרעות המונית. ההרג היה צפוי וכמוהו ההמשך: ירי רקטות דרדלה מעזה ופיגועי בודדים רצחניים בירושלים ובגדה.
השגרה: פעילות אלימה חריגה בגדה גוררת תגובה מעזה, ואת המחיר משלמים, אוטומטית, אזרחי ישראל. מילא יישובי עוטף עזה הפכו בני ערובה למדיניות של הצהרות רהב נטולות פתרון למעט סיבובים נוספים, אבל מה עם תושבי אשקלון? השאלה, אגב, לא מופנית לממשלה אלא לתושבים.
מכל מטעני הצד שמונחים לפתחה של הממשלה, זה שהונח(ת) על ידי נתניהו במשרד הביטחון הוא הנפיץ ביותר. לסמוטריץ' אין בעיה לאיים על נתניהו - אם אתה לא עושה אל"ף, בי"ת או גימ"ל, אני לוקח את המנדטים שלי ופורש. אני מניח שזה מה שקרה אחרי שהרצי הלוי ויואב גלנט שלחו אותו לפינה באירוע הקמת מאחז אצבע בעין בטיז אל־נבי. לנתניהו לא הייתה ברירה אלא לכנס מול הסמוטריצ'ים את שרי המשפטים והביטחון, ראש המל"ל וכמה אלופים.
אחרי "דיון מתוח" דווח כי סמכויות המינהל האזרחי בגדה יישארו בידי סמוטריץ', כפי שנחתם בהסכמים הקואליציוניים. מצד שני, צה"ל הוא הריבון בשטח. רק כדי להבהיר לעצמנו: שום דבר לא סוכם או הוחלט. סמוטריץ' בלע, נתן להבין שרק סטטוס קוו ירצה אותו, ודרש להקפיא בשטח את המצב כמות שהוא. כלומר, גם חומש וגם אביתר יישארו במקומם, חרף ההחלטה לפנות אותם על פי החלטת הממשלה כחלק מהסדרי ההתנתקות וההסכמות עם האמריקאים.
רציונל אלוקי
כמו תמיד, כשנתניהו כורה בור, הוא נופל בו ומכניס את כולם ללופ של אי־ודאות. לפני שבוע הוא התחמק מתשובה לתביעת סמוטריץ', ומה שיקרה בשטח יקבע מי ניצח. כולי תקווה שכוחות מג"ב יגיעו כדי "להגן" על מקימי מאחז פרא תורן מפני הטרור הפלסטיני וכוחות צה"ל יגיעו כדי לפנות את פרחחי סמוטריץ' שמאיימים להיות פרחחי ברוך מרזל (חלק מהפעולות שסמוטריץ' נוקט נועדו לבלום זליגת פרחחים לתנועת "כך" של מרזל).
אם יתפתחו בשטח "חילוקי דעות" בין מג"ב לצה"ל (ההקדמה הייתה השבוע בין גולני לחטיבה מרחבית), זה יהיה שיאה של הפארסה. רצוי שמפקד הפינוי יהיה פריבילג לבן ומפקד מג"ב יהיה נציג ישראל השנייה - ובכך ישלים נתניהו שלב נוסף בפירוק החברה הישראלית.
מכיוון סמוטריץ' דווח כי "מדיניותו תיושם עם גלנט או בלעדיו". אם ללכת עם הרציונל השטני (סליחה, האלוקי) של סמוטריץ', אזי האיום של פרישה מהממשלה הוא חד־משמעית איום אישי על נתניהו. כניעה או כלא. ואיום דומה, אומנם בכלא בחו"ל, על חיילי צה"ל.
סיפוח בסגנון סמוטריץ' באמצעות "סטטוס קוו" יעלה אותנו לבית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג. בעיקר לחיילים המעורבים ישירות בדיכוי הטרור.
לח"כ מסיעת סמוטריץ' יש פתרון: "שלא ייסעו לחו"ל, יש עכשיו מלחמה".
בלינקן בירושלים: תרגיעו או ש…
בינתיים בשטח: אחרי חיסול העשרה בג'נין, ירי מהרצועה והפצצת נדל"ן בעזה, החלו 48 שעות שבהן נהרגו שלושה נערים פלסטינים בסילוואן ובשועפאט, הרוג פלסטיני נוסף ברמאללה ובושה ברמה של כאב בטן כשדווח כי "מחבל בן 13 ירה, פצע ונוטרל". וזאת יממה לאחר שבעת היהודים ההרוגים בנווה יעקב.
מעגל הדמים הזה אמור להפיל את האסימון אצל מפגיני המחאה: הממשלה אחראית לא רק להרס הדמוקרטיה, אלא גם לתוצאות הטרגיות שנובעות מסרבנות הימין להגיע להסדר. תחזוקת הכיבוש בשטחים היא לא מלחמה על הבית, זו מלחמה בטרור עם יחסי כוחות של אלף לאחד לטובתנו.
כשהעם קרוע
בנושא הבעיה הישראלית־פלסטינית יש חילוקי דעות בכל רובדי החברה. המחלוקת הזו היא חלק מהמחלוקת הגדולה בין האגף הליברלי־דמוקרטי לבין האגף הדתי־לאומני־משיחי. ככל שההתנגדות למדיניות הממשלה הולכת וגוברת, כך הולך וגובר הפער בין המחנות, כולל מדיניות הביטחון.
זהו תהליך הרסני שבו גם המלחמה היומיומית נגד הטרור תהיה מלחמה ללא קונצנזוס וכי קורבנותיה, משני הצדדים, הם חללי שווא. ואם נידרדר למלחמה שמעבר לפשיטות ז'נדרמריה אלימות, זו תהיה מלחמה ללא קונצנזוס - ותודה לסמוטריץ' ובן גביר שהביאונו למצב הזה. אין ספק שמאיר כהנא וד"ר גולדשטיין היכן שלא יהיו מודים להם על תרומתם לביצוע חזונם.
נותר רק העניין הזניח ההוא שמוגדר כ"רוח לחימה" ועושה את ההבדל בין תבוסה לניצחון. זיהוי האינטרס של המתנחלים וקמפיין ההדתה של בן גביר וסמוטריץ' במדיניות הביטחון עלול לפגוע ברוח הלחימה של חיילי צה"ל ועובדי מערכת הביטחון, כולל השב"כ והמוסד.
אלפים של נציגי כוחות הביטחון (במיל', בגמלאות ובדימוס) מפגינים בכל רחבי הארץ. צה"ל הוא צבא העם, וכאשר העם קרוע, יגיע הקרע גם לכוחות הביטחון. ודאי למילואים, שהם הכוח הלוחם המרכזי.
הבעיה העיקרית היא מלחמה אמיתית. צה"ל הסדיר לוחם בתנאי לוקסוס לעומת מה שהוא אמור לפגוש בשדה הקרב, ולך דע איך יגיב הדור שלוחם בתנאי לוקסוס בשטחים. מובן שיהיו לא מעט סרוגים שיילחמו כאריות, אלא שאין בכך די במלחמה של ממש.
ועדיין, תרגיעו. אנחנו לא על המצדה. אנחנו רק על המצודה האחרונה של הדמוקרטיה תחת שלטון הסיקריקים. אלה ששלטו בירושלים לפני חורבן בית שני, רצחו את היהודים שהתנגדו להם והתפרנסו מביזת היישוב היהודי. בעין גדי הם טבחו במאות גברים. בלחץ הרומאים התבצרו הסיקריקים במצדה.
כשהוכרעו על ידי המצור הרומי, באה אמא היסטרית לצ'יף אלעזר בן יאיר ואמרה: אולי כדאי להיכנע למציאות? מוטב מוות על עבדות וכלא, אמר לה. וחוץ מזה, הסביר בן יאיר כי העם אמר את דברו.
גרסת אבו יאיר בימים האלה היא מוטב העם בעבדות ובכלא, ואני בחוץ.